הוועדה הבין-משרדית לבחינת שינוי שיטת ההסדרה בתחום שידורי הטלוויזיה המסחריים, בראשות מנכ"ל משרד התקשורת מרדכי מרדכי, הגישה אתמול את מסקנותיה הסופיות לשר התקשורת אריאל אטיאס. לראשונה נוצר מצב בו ועדה, שמונתה בתמיכת הממשלה, קובעת יצירת מהפכה חשובה בהסדרת השידורים בישראל, שהבסיס שלה הוא מעבר למשטר של רישיונות שידור במקום זיכיונות שניתנו במשורה ובאמצעות מכרזים.
המלצות הוועדה יונחו לפתחה של הממשלה החדשה ולשיקול שר תקשורת חדש שייכנס לתפקידו בקרוב. לא לחינם קרא השר אטיאס, שלא לחפור מחדש בדו"ח אלא לפעול למימושו ולאישורו בקבינט, כי מי כמוהו יודע, ששר חדש רוצה להטביע את חותמו מיד עם היכנסו ומנסה להמציא את הגלגל מחדש. ובמלים אחרות, אטיאס רוצה להבטיח שהדו"ח הזה יירשם על שמו.
עוד סחבת, עוד דיוני סרק
כמה נושאים חשובים לא טופלו על-ידי הוועדה, וחבריה היו מספיק הוגנים לומר זאת. לפחות נושא אחד הוא קריטי וחבל שאטיאס ומרדכי לא ניצלו את שעת הכושר כדי להסדירו - נושא השידורים באינטרנט, והכניסה של החברות הסלולריות לתחום (הנושאים הנוספים הם השידור הציבורי והטלוויזיה החינוכית).
כפי שזה נראה עכשיו, פרטנר מתכוונת להיות שחקנית בתחום הטלוויזיה האינטרנטית בזמן הקרוב, ואי אפשר יהיה להתעלם מנוכחותה. העובדה שמועצת הכבלים והלוויין תערוך שימוע כדי לטפל בכך תגרום לעוד סחבת, לבזבוז זמן ולדיוני סרק בשאלת הפיקוח על השידורים באינטרנט. מוטב שיעסקו בכך כמה שפחות על-מנת להבטיח חופש שידורים אינטרנטי מוחלט, אבל ספק אם זה יקרה לנוכח הצורך הבלתי נשלט של הרגולטורים להרבות בפיקוח.
החשיבות של הדו"ח היא קריטית למי שעוסק בתחום השידורים, אך מאחורי העבודה וההמלצות מסתתר נושא חשוב לא פחות: יחסי הכוחות במשרד התקשורת והתהום שנפערה ב-3 השנים האחרונות בין היועצת המשפטית של המשרד, עו"ד נגה רובינשטיין ואסף כהן, סמנכ"ל כלכלה, ובין מרדכי ואטיאס, וחלק מהסמנכ"לים במשרד. זה לא סוד שרובישנטיין וכהן מהווים מעין אופוזיציה למנכ"ל ולשר. זה החל מהרגע הראשון לכניסתו של מרדכי לתפקידו ונמשך עד היום הזה שבו התהום היא כבר קרע.
קריאת חוות-הדעת של רובינשטיין, המתנגדת להמלצות העיקריות של הדו"ח, מתפרשת כניסיון נואש לשמר את רוחה של דוידה (דידי) לחמן-מסר, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שהתנגדה בכל דרך לשינוי בשיטת הזיכיונות ולמעבר לרישיונות. רובינשטיין ינקה ממנה אז והיא יונקת ממנה עד היום, ועמדה מאחורי הבאתה של לחמן-מסר להופיע בפני הוועדה.
גם דנה נויפלד, הרפרנטית של משרד המשפטים במועצת הכבלים והלוויין וחברה בוועדה, נשמעת כאילו לחמן-מסר בוקעת מגרונה כאשר היא מסבירה את הסיבות להתנגדותה למעבר לרישיונות. מה ללחמן-מסר, שעזבה ופרשה מהשירות הציבורי ולהתעסקות כיום בנושא השידורים? איש מחברי הוועדה לא הצליח להבין. אבל מסר-לחמן כל-כך משוכנעת בצדקתה, והצליחה להדביק את רובינשטיין ונויפלד בלהט האולטרה-שמרני שלה.
כאשר האינטרנט מאיים להפוך לפלטפורמה המועדפת לשידורים וכששום רגולציה לא תוכל למנוע זאת, עדיין יש מי שחושב ששוק חופשי בשידורים הוא סכנה לדמוקרטיה. בעוד כמה שנים, אם נויפלד תמונה ליועצת משפטית של משרד התקשורת, היא כנראה תשמיע את אותן דעות שמרניות שמשקפות תפיסת עולם פחדנית שרוצה לשמר בכל הכוח את כוחו של הרגולטור כמפקח על תחום הטלוויזיה.
פרק הדו"ח העוסק בחוות-הדעת הכלכלית שעליה הסתמכה הוועדה, מגלה טפח ומסתיר טפחיים.
להרוויח זמן
רובינשטיין לחצה על המלצות שיהיו מבוססות על עבודה כלכלית. גורמים בקרב חברי הוועדה טוענים שרובינשטיין לחצה לקבל את חוות-הדעת של כהן. אלא שעבודתו של כהן על היקף שוק הפרסום ב-2012 לא הושלמה, למרות שהוא עובד עליה במשך שנה וחצי.
חברי הוועדה עמדו בפני בעיה, שכן המשמעות של המתנה עד לסיום עבודתו של כהן, שהייתה שונה מהעבודה הכלכלית שהציג נציג האוצר אורי ישראלי, והיא זו שהתקבלה בסופו של דבר, היא שהוועדה לא תסיים את עבודתה בממשלה הנוכחית. האם יכול להיות שהיועצת המשפטית של משרד התקשורת רצתה להרוויח זמן עד לכניסתה של ממשלה חדשה?
בלית ברירה, נאלצו חברי הוועדה להכריע לטובת ההנחות שהוביל משרד האוצר, שמשמעותן היא שיהיה מקום לשחקן נוסף. רובינשטיין לא אהבה את זה ופנתה לדרך של הגשת חוות דעת שמתנגדת לדו"ח. ביחד עם נויפלד ועם לחמן-מסר שמרחפת מעליהן כמזל"ט, הן ידאגו לטרפד את מה שהממשלה ונבחרי הציבור רוצים. כי מי כמוהן יודעות מה טוב יותר לעם.