לקראת טקס בחירת מלכת היופי הערב (ד') בשעה: 21:00 בערוץ 10
בואו נודה בזה, אנחנו אוהבים מלכים ומלכות. יש את מלכת הכיתה ואת מלך חיי הלילה, מלך השוק האפור, הייתה לנו כבר את מלכת הכביש, ואפילו המצקצקים בלשונם נוטים להצר על כך שהגענו לזמנים שבהם "כל ממזר - מלך".
התשוקה שלנו להמליך מלכים, קיבלה ביטוי מוקדם אפילו בספר הספרים, כש"העם", דורש משמואל לפרסם מכרז קטן למציאת מלך. למה? כי לכולם כבר יש! שמואל, שמסתייג מהרעיון של "מלך בשר ודם", נכנע ל"רחשי לב הציבור" ומוצא בחור נחמד וגבוה, משכמו ומעלה (את התכונה הזאת ניתן לפרש גם כגובה רוחני, ולא רק פיזי) שבסך הכל הלך לחפש את האתונות המשפחתיות ומצא במקומן קשיש חביב שהתעקש לשפוך לו שמן על הראש.
גם תולדותיה של מלכות היופי מרתקים - וגם כאן בלטה תשוקתנו להיות "כמו כולם", אחרי יותר מדי שנים שבהן חונכנו להאמין שכבודה של בת מלך נמצא דווקא בפנים, לא רק במובן של ד' אמותיה, אלא יותר במובן של מה שמקובל היום לכנות, אולי בלעג, "יופי פנימי".
אין זה מקרה שתחילת מלכות היופי של עם ישראל במדינתו, החלה דווקא בפורים, חג שבו מצווה על היהודים להתחפש לגויים ולשמוח (הדבר הכי לא יהודי שיש) עד דלא ידע. מלכות היופי הראשונות היו "מלכות אסתר" של העדלאידע השנתית שהתקיימה בתל-אביב הקטנה, שכבר אז הייתה העיר העברית הכי פתוחה לעולם הגדול, משכנם של אלו הגורסים שניצחון הציונות משמעו להיות "עם ככל העמים".
ספק אם מישהי מהצעירות הנרגשות שיפסעו הערב על מסלול התצוגה בטקס בחירת מלכת היופי, מודעת למקומה על ציר הזמן של ההיסטוריה היהודית והציונית, משאן הכבד של אלפי שנים שמונח על כתפיהן ומאזן אולי במעט את שתלי הסיליקון שמלפנים. הן הרי נועדו למלוכה - לפחות בעיני עצמן או בעיני סביבתן הקרובה, היו תמיד מלכות הכיתה, וכבר אז למדו ששלום עולמי או לימודי וטרינריה הם יעדים ראויים בדרך למכונית פיז'ו או סיטרואן חדשה שתוענק לזוכה.
אלא שזהו פרס משני בלבד. הפרס האמיתי הוא להיות על אותה במה עם גלית גוטמן, המדונה הקדושה של כל החפצות להיות דוגמניות או מלכות יופי באשר הן.
חבורת מיוזעים בחליפות
הנה תקציר הערב: המנחה תדקלם טקסט שינסה להצחיק על רקע תקלות סאונד מביכות. הנערות ייראו כדבר הכי לא סקסי שיכול להיות - ובבתים ברחבי הארץ יישמעו קולות כמו "איזה מכוערת!" ו"בוא איתי בשבת לים, אני מראה לך לפחות עשרים בחורות יפות פי מאה ממנה".
אחר-כך יגיע הקאלט האמיתי, כשחבורת גברים מיוזעת בחליפות, תעניק את הפרסים לזוכות, בליווי חיבוק ונשיקה שיגרמו לכולם להיראות כמו אשמאים זקנים; שמות של ספונסרים, שרוצים כנראה ששמם ייקשר לעד לקורותיה של הפרחה העברית הגאה, יופרחו לאוויר תוך התעלמות ברורה מכללי הרגולציה - והפער בין החשיבות העצמית שייחסו לעצמם המארגנים, לבין העממיות הבלתי נסבלת של הלא כלום הזה מסביב, יהפוך למאורע החביב ביותר לצפייה מאז הפריימריז בליכוד. אל תחמיצו.