השסק ברחוב לילינבלום בתל-אביב הוא אחד הברים הבולטים בעיר. בשנים האחרונות הוא סבל מלא מעט קנסות עירוניים בגין הפעלתו אחרי חצות ובגין גרימת רעש. הבעלים, מצדם, ביצעו השקעות ספורות שמזערו את ההמולה, אולם התיקון לחוק למניעת עישון במקומות ציבוריים, שנכנס לתוקף בנובמבר 2007 ושהטיל את האחריות בעניין על הבעלים, איים להחריף את הבעיה: חובבי הטבק נאלצו לשאוף את הרעל שלהם בחוץ, מה שייצר התגודדויות של מכורים שלא ממש תרמו לשקט בסביבה.
"חברים ומעשנים יקרים", נכתב בשלט הבולט על דלת הכניסה, "השכנים ישנים. נא לשמור על השקט". אלא שבחודשים האחרונים נראה שאין צורך בשלט, ושהשכנים ישנים עמוק מאי-פעם: ההתגודדויות הרעשניות פסקו, פשוט מכיוון שהמעשנים שבו לשאוף בפנים, באוויר החמים והחנוק החביב עליהם.
זמן קצר לאחר שהחוק נכנס לתוקפו סיפר הבעלים, רועי זקהיים, שאיסור העישון גורם לחלק מהלקוחות לנטוש, אבל הוא מאמין ש"זה עניין של הרגל ושהלקוחות יחזרו ברגע שיבינו שזה ככה בכל מקום".
בפועל, הדברים התפתחו אחרת: לא רק שאיסור העישון לא תפס "בכל מקום", אלא שנראה שברוב הפאבים (להבדיל ממסעדות וממקומות עבודה) הפך התיקון לחוק של גלעד ארדן לבדיחה. הלקוחות של השסק חזרו, אולם בעיקר כי איש כבר לא מבקש מהם לכבות את הסיגריה.
בזמן שכל תל-אביבי יודע שהעמדת רכבו באדום-לבן, לזמן קצר ככל שיהיה ובשעת לילה קטנה ככל שתהיה, תסתיים בדוח ובגרירה - בתחום העישון רון חולדאי מעדיף לחסוך מעצמו את דימוי האיש הרע.
בעוד העירייה מפעילה גדודי פקחי חניה יעילים להחריד, אין לה ולו פקח אחד המופקד על תחום העישון. אם בתחילת הדרך ניתן היה לשמוע בעלי עסקים מוחים נגד ראש העיר ("לרון חולדאי יש תקציב חדש על חשבוני", הלינה מירב בן-שלמה, בעלת קפה ביאליק), הרי שכיום עיקר האש מופנה מהצד הנגדי.
ב"לנשום נקי", למשל, ההתארגנות שמובילה את המאבק בעישון במקומות ציבוריים, הכריזו, לאור האכיפה הקלושה, על חולדאי כ"אויב בריאות הציבור". ראש העיר מצדו הבהיר את גישתו לחוק כשהצהיר באחד המקומונים מה הוא עושה כשהוא רואה מעשנים במקום ציבורי: לא כלום.
סוסים במקום מעשנים
המארחת באברקסס חשדנית: כשהיא רואה את המצלמה היא אומרת שעליה לבקש אישור מיוחד להכניס אותנו, מבררת וחוזרת עם או-קיי ועם הבהרה: "כל עוד אתם לא מצלמים, זה בסדר".
לפאב, אחד הוותיקים באזור, שהפך גם למוקד משיכה לסלבס למיניהם (פעם, לפני הרומן עם שלי נרקיס, אלי רייפמן תיקלט כאן בכל שישי), יש סיבה טובה לאסור צילומים: כולו אפוף עשן, והסיגריות מוצתות בו מכל עבר, כאילו אין גלעד ארדן בעולם. המארחת נוטשת את עמדתה בכניסה ונכנסת פנימה, אולי כדי להשגיח עלינו. האם באמת צריכים לחשוש שם כל-כך? לא בטוח. כשאנחנו מתקשרים לדווח למוקד העירוני, מגיב התורן בטון חסר חשק ומהול בבוז השמור לנודניקים מקצועיים.
- תשלחו פקח?
"אולי. יכול להיות שזה ייכנס לפעילות השוטפת".
- יש בכלל אפשרות כלשהי שתשלחו עכשיו פקחים?
"יש" (למרות התשובה הזאת נראה שאין: העירייה לא השיבה לשאלות לגבי זמינות פקחים בשעה זו או לשאלה אם שלחה פקחים במקרה זה. התגובה המלאה בהמשך).
כמה עשרות מטרים מערבה משם שוכן הננוצ'קה, בר-מסעדה של ננה שרייר, גם הוא מוסד ותיק ומוערך בחיי הלילה. בננוצ'קה הלכו על שלט אדיר ממדים בכניסה, המכריז על כך ש"אסור לעשן! העובר על החוק צפוי לקנס". גודל השלט יפורר כל טענה בנוגע לאזהרת הבליינים, אולם בדלי הסיגריה המתפוררים על השטיחון שמתחתיו מבהירים את הקשר שלו למציאות. בפנים העשן מיתמר חופשי מעל הבליינים הדחוסים, וכך גם במישמיש, וכאמור - בשסק שבהמשך הרחוב.
ממשיכים לנווה צדק. ברחוב שבזי, שחוצה את חלוצת השכונות של תל-אביב, ממוקם הז'אז'ו - פאב שנודע כמעוז מעשנים כבד. כשהחוק רק נכנס לתוקף סיפר ל-G הבעלים, עובד זיתוני, כי הוא "מופתע לטובה" מכך שהאיסור לעשן לא פגע בעסקים, וכי החוק החדש אפילו מיטיב עם בריאותו וריאותיו, שכן הוא נאלץ להעביר משמרות שלמות ללא סיגריה. הבעיה בעיר, אמר, היא הרעש שיוצרים המעשנים שיוצאים החוצה: "אני לא יודע איך יתמודדו עם זה בעירייה". ביום ראשון, השבוע, היחידים שעמדו מחוץ לז'אז'ו היו צמד סוסים אציליים שמישהו קשר לעמוד סמוך. המעשנים היו בפנים, פותרים לעירייה את בעיית הרעש ביעילות.
גם לשכנים של הארמדילו באחד העם אין מה להתלונן - אמנם מחוץ לדלת הכניסה הציבו אנשי הצוות כיסא בר ועליו שתי מאפרות, אולם המאבטח ניצב לצדו בודד, צופה מבעד לחלון בבליינים השותים ומעשנים, הרחק מקור הלילה. המצב זהה בפיקוק במרמורק, השייך לאותם בעלים.
אולי הבעיה היא שכבר אחרי חצות, ושלעירייה קשה להפעיל פקחים בשעות האלה? כשאנחנו מגיעים לפינת אבן גבירול ההשערה הזאת מופרכת: משאית הגרר המוכרת לשמצה של הפיקוח העירוני עושה דרכה במלוא המרץ לפרוק את מכוניתו של עבריין החניה התורן.
"יש כסף על העצים"
עו"ד גיא אופיר, פעיל בעמותת "אוויר נקי" הנלחמת בעישון, לא מבין למה העירייה לא מפעילה פקחי עישון בדיוק כמו פקחי חניה. "אין בזה היגיון", הוא טוען. "אמרתי לאנשי העירייה: 'אני לא מבין אתכם, הרי זה כסף טוב! תנו לי לעבוד בלי משכורת, וחצי מכל שקל שאני מכניס לעירייה אתם משלמים לי. יש פה כסף שממש גדל על העצים'. הם אמרו שלא מעניין אותם התקציב, אלא רק 'סדר העדיפויות של העירייה'. אין להם תשובה. הם לא ממש רוצים לאכוף את החוק הזה".
- למה?
"יש בעלי אינטרסים שמשפיעים על ראש העיר ועל המועצה. מה אתה חושב, שלחברות הסיגריות אין לוביסטים שפועלים בעירייה? ובעלי הפאבים? יש מלא עסקים שיש להם עניין שימשיכו לעשן. חוץ מזה, חצי ממועצת העיר מעשנים, אז אתה חושב שהם כאלה לוחמניים בעניין העישון?" אופיר, אגב, תבע את העירייה בגין אי-אכיפת החוק בבניין העירייה עצמו, ובתביעה ציין כי אפילו מי ששימשה כיועצת המשפטית של העירייה מעשנת בבניין (הטענה לא הוכחשה, התביעה נדחתה על הסף).
לצד האכיפה העירונית, פועלים הלוחמים בעישון באמצעות הגשת תביעות. רבות הסתיימו בניצחונם, אולם הקנסות לעסקים הסוררים הסתכמו לרוב באלפי שקלים בודדים ולא בהכרח מרתיעים. בינואר נרשמו שני אירועים משמעותיים מבחינת הרתעה: אושרה הגשת תביעה ייצוגית בגין עישון נגד מועדון הבלה שלומקינס, שהוערכה במיליוני שקלים ושהובילה את המועדון להצהיר שקבלתה תמוטט אותו; ובית המשפט חייב את פאב אשמורת ברוטשילד לשלם קנס בסך 40 אלף שקל, הגבוה ביותר שניתן עד כה.
ומה יש לעירייה לומר על כל זה? דוברה מסר ש"העירייה אוכפת את החוק מנובמבר 2007, בהתאם לתוכנית עבודה. המדינה לא הקצתה משאבים נוספים לרשויות בנושא, לפיכך האכיפה מתבצעת בהתאם לסדרי עדיפויות. האכיפה מתבצעת באמצעות קריאות דרך המוקד או בפעולה יזומה. חלק מהפניות למוקד מטופלות בזמן אמת וחלק במסגרת פעילות שוטפת עקב אילוצי כוח אדם (העירייה נמנעה מלמסור נתונים לגבי הפרופורציות - א' ר'). בשלב זה מתמקדת האכיפה בבתי אוכל, בקניונים, בבית חולים איכילוב ובהיכל נוקיה".