בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי ילד בן 8 שהוצא מחזקת אימו ומצוי במשפחה אומנת, יטופל בריטלין למרות התנגדות אימו הביולוגית. זאת, משום שטובתו הנפשית והפיזית מחייבת את הטיפול. בכך נדחה ערעור האם על החלטת בית המשפט למשפחה.
הילד הוצא לפני מספר שנים מחזקת אימו, למרות התנגדותה, לאחר שהוגדר כ"קטין נזקק", כלומר קטין שנשקפת סכנה נפשית או גופנית לשלומו, והוא זקוק לטיפול, הגנה או השגחה, במיוחד אם האחראי עליו אינו מסוגל לטפל בו. פקידת הסעד והאפוטרופסית שמונתה לקטין ביקשו להורות לתת לו ריטלין לקראת כניסתו לכיתה ב', כדי לטפל בבעיות היעדר הקשב והריכוז וההיפראקטיביות שלו. לבקשתן צורפו 3 חוות-דעת של רופאים מומחים.
אימו הביולוגית התנגדה נחרצות לבקשה, בנימוק שמדובר בסם מסוכן וממכר בעל השפעות קשות ובלתי הפיכות. השופטת עדנה בן-לוי קיבלה את הבקשה, לאחר שפסיכולוג ילדים שמינתה תמך בה חד-משמעית.
השופטת שושנה שטמר דחתה את ערעור האם. היא ציינה כי יש דעות לכאן ולכאן באשר ליעילותו של הריטלין אל מול תופעות הלוואי שלו. "אולם לפני בית המשפט עמדו חוות-דעת פסיכיאטריות והתייחסות של נוירולוגית, אשר קבעו בפסקנות כי מתן הריטלין לילדים שאובחנו כלוקים בהפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות, הוא בעל תוצאות טובות ביותר, הכל כמובן כשהם ערים לאחוזים בודדים של תופעות לוואי שליליות, שניתן להפסיקן על-ידי הפסקת הטיפול בריטלין".
היא הוסיפה כי מומחים אלה סבורים שהטיפול בריטלין אינו מביא לתוצאות בלתי הפיכות. "מסקנתם באופן כללי היא כי מתן ריטלין, כשהוא משולב בטיפולים נוספים לא תרופתיים (כגון בתחום הפסיכיאטריה, המזון ועוד), יביא לתוצאות הטובות ביותר. מנגד אי-מתן ריטלין למי שבאמת נזקק לו, עלול להביא לתוצאות חמורות בהמשך חייו של הילד".
שטמר הדגישה כי מעולם לא ניתנה החלטה הכופה על הורים ביולוגיים שהילד מצוי בחזקתם, לתת לו טיפול בריטלין. אולם מרגע שהילד הוגדר כ"נזקק", האוטונומיה של אימו "להחליט החלטות הקשורות בילדיה, נשללה ממנה עת שנמצא על-ידי בית משפט שיכולתה לגדל את ילדיה אינה מספקת. בכך למעשה נשללו ממנה החלטות כמו לקחת ילד לרופא, לתת לו טיפול רפואי, להחליט באיזה בית-הספר ילמד וכיוצ"ב".
את הסמכות החוקית להוראת הטיפול מצאה בסעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שלפיו בית המשפט רשאי להורות על נקיטת אמצעי רפואי הדרוש לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין. (ענ"א 5158-02-09).