מסיבת העיתונאים אתמול (ג') של שר האוצר האמריקני, טימותי גייתנר, אשר נועדה להציג לראווה את תכניות הסיוע הכלכליות שלו, מהווה חוליה נוספת בשרשרת הניסיונות הפסיכולוגיים של קברניטי המשק האמריקני להחזיר את אמון המשקיעים בשווקים הפיננסים.
בין אם זה יו"ר ה'פד', בן ברננקי, שמצהיר כי לא יניח לאף בנק גדול לקרוס, או הצהרתו התקדימית (ויש שיגידו שנויה במחלקות) של הנשיא ברק אובמה לקנות מניות אמריקניות ברור לכל כי הממשל האמריקני מנסה להחזיר את האמון למשקיעים ולגרור אותם בחזרה לשוק המניות. הניסיונות ראויים להערכה, אך בכירי הממשל מהלכים על חבל דק, שכן במידה והכלכלה לא תתייצב בעתיד הנראה לעין, עלול להיווצר משבר אמון בממשל עצמו, ואז יתחילו הצרות הגדולות באמת.
באופן אישי, אני מברך על צעדי הממשל האמריקני. תכניות הסיוע הכלכליות חיוניות על מנת לתמוך בכלכלה ולהוציא אותה מהבוץ, ואין ספק שאובמה, ברננקי וגייתנר הבינו שישנו פן נוסף וחשוב לא פחות להתאוששות: הפן הפסיכולוגי. בסופו של דבר, השווקים הפיננסיים מונעים על ידי הפסיכולוגיה של המשקיעים, ולפיכך לצעדים שאמורים לתמוך בכלכלה הריאלית אין משמעות אם הם לא מלווים בהצהרות פסיכולוגיות. ליבת המשבר הכלכלי הנוכחי היא משבר אמון, וללא ספק בכירי הממשל הבינו שעליהם להחזיר את האמון במערכת על ידי הצהרות אופטימיות וחיוביות, לצד המעשים בשטח.
אולם למרות שהכיוון הכללי נכון, אין צורך ללכת רחוק מדי בהצהרות. אובמה בהחלט היה יכול להסתפק באמירה לפיה אסור לשלול החזקת מניות בתקופה זו, אך אין זה מתפקידו של נשיא ארה"ב לקרוא לציבור לקנות מניות. גייתנר צריך להיות ממוקד יותר ולרדת לפרטי תכניות הסיוע הכלכליות שלו, ואילו ברננקי לא צריך לזרוק הצהרות כלליות כגון "לא אתן לבנק גדול לקרוס", אלא לפרט מהן ההשלכות של חילוצים אפשריים בעתיד, קרי מידת הפגיעה בבעלי המניות והאג"ח.
אני אכן סבור שהתקופה הנוכחית טובה להגדלת ההחזקות במניות, ואני בהחלט תומך בצעדי הממשל לתמיכה בכלכלה האמריקנית, אך לדעתי הדרך שבה נעשים הדברים קצת מוגזמת. אובמה, גייתנר וברננקי מתנהגים כמו להקת מעודדות במשחק פוטבול אמריקני, ודוחקים בציבור הרחב להפסיק לפחד ולחזור לשוק. תוצאת הביניים הינה חיובית: הדברים מכניסים פרופורציות לשווקים, ומגבירים את התחושה שהעולם לא ניצב על סף קריסה ושלאחר המשבר תחזור הצמיחה. השווקים אכן מגיבים בעליות בתקופה האחרונה, אולם מתחת לפני השטח קיים סיכון לא מבוטל: משבר אמון בממשל.
נכון להיום, קיים משבר אמון בבנקים המסחריים, אך במידה והכלכלה תמשיך להידרדר ולא תתייצב בסוף השנה או ב-2010 כפי שמבטיחים בכירי הממשל האמריקני אזי הציבור עלול לחשוש שתכניות הסיוע הממשלתיות לא ממש מסייעות למשק, משבר האמון יתרחב גם לחוסר אמון בממשל, הצורך להלאים עוד ועוד נכסים יגדל, הדפסות הדולרים יתפחו למימדי ענק והקטסטרופה תתעצם.
קארל מארקס אמר פעם שהעשירים ירצו תמיד להיות עשירים יותר ולצורך כך הם יצטרכו ליטול על עצמם יותר סיכונים ולמנף את נכסיהם תוך הגדלת התחייבויותיהם. ברגע שההתחייבויות יגדלו למימדים אדירים שלא ניתן יהיה לעמוד בהם, תתחיל קריסה כלכלית שתבוא לידי ביטוי בהלאמות ממשלתיות עד לכדי קומוניזם של ממש. למרות שהמשבר הנוכחי נראה כמו תחילת נבואתו של מרקס, אינני סבור שכך הדבר. המודל הקפיטליסטי לא קרס. לדעתי, הממשל האמריקני נוקט בצעדים הנכונים בדרך ליציאה מהמשבר, אך עליו למתן את ההצהרות הגרנדיוזיות עד אשר נתחיל לראות סימני התייצבות בשטח.
הכותב הוא מנכ"ל גאון טרייד מבית גאון השקעות