המשבר הכלכלי ממשיך לתת את אותותיו במשק הישראלי, אך נראה שאם מישהו קיווה שהפתרון יגיע ממומחים מהאקדמיה ושיוציאו את ישראל מהמיתון, הוא צריך לחשוב פעמיים. דו"ח של הוועדה להערכת איכות לימודי הכלכלה בישראל, שחלקו נחשף ב"גלובס" בדצמבר האחרון, מלמד שהמצב בתחום קשה מאוד.
למעשה, חברי הוועדה, שמונתה על ידי המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), מתארים את המצב כ"נוראי", "קודר" ו"משברי". מחברי הדו"ח מזהירים כי הידרדרות רמת לימודי הכלכלה בישראל משליכה על רמת הניהול הציבורי והעסקי בארץ ופוגעת ישירות בתחרותיות של ישראל וביכולת הצמיחה שלה.
מחסור חמור במרצים
על פי הדו"ח, מצב לימודי הכלכלה בישראל הידרדר בעשור האחרון. עיקר הביקורת מופנית כלפי האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב, שהיו עד לפני עשר שנים בין 20 המוסדות המובילים בעולם בלימודי כלכלה וכיום ניצבות במקומות 50-100 בדירוג העולמי.
אחת הבעיות העיקריות שעולות מן הדו"ח היא המחסור באנשי סגל הוראה במחלקות ללימודי כלכלה באוניברסיטאות, שרבים מהם עזבו לחו"ל. מאז שנת 97/98 ועד 07/08 איבדה אוניברסיטת ת"א עשרה חברי סגל קבועים - ירידה של 40% במצבת כוח האדם במחלקה.
באוניברסיטה העברית ירד מספר חברי הסגל הקבועים ב-30% ובחיפה נרשמה ירידה של 23.5%. יתרה מזאת, ברוב המוסדות צפו כי עוד מרצים עשויים לעזוב. יוצאות דופן הן אוניברסיטת בן גוריון שצירפה שישה חברי סגל קבועים בעשר השנים שנבדקו ובר אילן, ששמרה פחות או יותר על מאזן קבוע של מרצים.
הדו"ח מעביר ביקורת על המוסדות שלא דאגו להשלים את המחסור בחברי סגל בעשר השנים שחלפו לאור עזיבתם או פטירתם של המרצים. אחת הסיבות העיקריות למחסור במרצים היא, כאמור, בריחת המוחות לחו"ל, כשהדו"ח מצביע על כך ש-16% מעוזרי ההוראה המועסקים בעשר המחלקות לכלכלה המובילות בארה"ב הם בוגרי מוסדות להשכלה גבוהה בישראל.
שכר דיפרנציאלי לסגל ההוראה
חברי הוועדה מציינים כי תנאי השכר בחו"ל גבוהים ומפנקים יותר מאלה שבישראל ולכן טובי המוחות נוטשים לארה"ב ולאירופה אך לטענתם, יש דברים שניתן לעשות בעניין. מחברי הדו"ח מודים שאי אפשר להשוות את הפערים בתנאים ובשכר בין ארה"ב לישראל, אבל הם ממליצים להנהיג שכר דיפרנציאלי במערכת.
לדעתם, יש לתת עדיפות כספית למרצים בהתבסס על איכות המחקר שלהם, על תרומתם למוסד בו הם מועסקים ולתגמל מרצים שמבוקשים בחו"ל.
המלצה אחרת היא להחזיר חברי סגל איכותיים שפרשו לגמלאות ב-5-10 שנים הבאות, כדי להתמודד עם המחסור.
חברי הוועדה ממליצים לעודד את חברי הסגל ללא קביעות במחלקות לכלכלה על חשבון עמיתיהם הבכירים. כך, למשל, הם ממליצים להגמיש את התנאים לקידום באוניברסיטאות (שמתבססים בעיקר על פרסום מאמרים אקדמיים) לטובת חברי הסגל ללא קביעות וכן לחלק את עומס ההוראה, כך שיוטל יותר על הוותיקים ולאחרים יתפנה זמן כדי לעסוק במחקר. כמו כן, הם ממליצים להגדיל את תקציבי הנסיעות של חברי הסגל ללא קביעות.
צפיפות גבוהה בכיתות הלימוד
המחסור במרצים יוצר בעיה גדולה עוד יותר בכיתות עצמן. בשנים האחרונות עלה מספר הסטודנטים לכלכלה בעשרות אחוזים ולכן, במקביל לירידה במצבת המרצים, נוצרה צפיפות בכיתות הלימוד. כך, היחס באוניברסיטת ת"א הגיע למרצה אחד לכ-90 סטודנטים; בחיפה היחס עומד על 1:73, בבר אילן 1:45.5, בעברית על 1:40, בבן גוריון על 1:33 ובטכניון היחס הטוב ביותר של 1:14.5.
המחסור בסגל הוראה והצפיפות בכיתות משפיעים על המוראל הנמוך של המרצים שנותרו בארץ. גם אלה שלא נוטשים לחו"ל, ממשיכים לחפש אופציות בחוץ. אחרים עוזבים את האוניברסיטאות לגמרי או מפחיתים את הפעילות שלהם באקדמיה לטובת המגזר הפרטי.
באוניברסיטאות חיפה, העברית ות"א, האווירה של המרצים משלבת כעס, ייאוש ורצון לעזוב. מי שנשאר במערכת סובל מהעומס, מה שמעורר עוד יותר את הרצון לנטוש. עם זאת, חברי הוועדה מציינים לטובה את אוניברסיטאות בר אילן ובן גוריון, שם האווירה בקרב המרצים חיובית.
לא חוקרים את הכלכלה הישראלית
מחברי הדו"ח מציינים כי המחסור במרצים משפיע גם על המחקר עצמו, דבר שפוגע בסופו של דבר במוניטין של המחלקות לכלכלה בישראל. חוקרי הכלכלה הישראליים אינם מתעסקים כמעט במחקר של הכלכלה המקומית והם מרבים לכתוב מאמרים ומחקרים על כלכלת ארה"ב וכלכלות מובילות אחרות בחו"ל. הדבר נובע משיטת הקידום בתוך האוניברסיטאות, המתבססת בעיקרה על פרסום מאמרים במגזינים נחשבים.
בישראל יש מספר מצומצם של כתבי-עת כלכליים מקצועיים, כמו "הרבעון לכלכלה", והם אינם נחשבים למובילים בתחום. יתרה מזאת, פרסום מאמרים בעברית או בכלל מאמרים על כלכלת ישראל אינם נחשבים מקצועית ואינם מקדמים את החוקרים. לכן, הכלכלה הישראלית נזנחה מבחינה מחקרית.
ביקורת נוספת וספציפית יותר שמעבירים מחברי הדו"ח מתייחסת לאופי של לימודי הכלכלה במוסדות השונים.
לדבריהם, יש עיסוק מוגבר מדי בלימודים תיאורטיים ופחות באופן היישומי והפרקטי. דברים אלה עולים גם משיחות שניהלו מחברי הדו"ח עם בוגרי כלכלה באוניברסיטאות, כשבמהלכן הבוגרים הציגו ידע מועט מאוד באופן שבו התיאוריה שלמדו באה לידי ביטוי במציאות.
מחברי הדו"ח טוענים כי כדי ללמד סטודנטים איך ליישם תיאוריה בכלכלה דרוש יותר זמן ותשומת לב אישית ממה שהמוסדות בישראל מאפשרים. יתרה מזאת, המחסור במרצים בכירים שיודעים איך ליישם תיאוריות ומכירים את העולם המעשי של הכלכלה משפיע על הידע של הסטודנטים לכלכלה.
חברי הוועדה - בהם פרופ' דיוויד קרפס מאוניברסיטת סטנפורד, פרופ' יואל מוקיר מאוניברסיטת נורת'ווסטרן ופרופ' אלחנן הלפמן מאוניברסיטת הרווארד - מציינים כי לאור מצבם העגום של לימודי הכלכלה בישראל, מומלץ שלא לפתוח בינתיים תוכניות לתואר שני בכלכלה במכללות. לדעתם עדיף לרכז את המשאבים הנדרשים לטיפול במחלקות הקיימות. במקביל, משבחים חברי הוועדה את שיתוף הפעולה בין האוניברסיטה העברית לאוניברסיטת תל אביב בלימודי תואר שני ודוקטורט בכלכלה.