"אני רואה מתקפה מתעצמת על הלגיטימיות של מדינת ישראל וביטחונה". כך אמר איל המדיה רופרט מרדוק בנאום בכנס של הוועד היהודי האמריקני בניו-יורק, בתחילת החודש, שלא זכה כמעט בשום תהודה תקשורתית.
"ההתקפה הזו נערכת ע"י אנשים שמבהירים שאין להם שום כוונה לחיות בשלום בצידה של מדינה יהודית, ולא חשוב כמה ויתורים תהיה ישראל מוכנה לעשות", אמר מרדוק. "הסיבה לכך ברורה: אלה אנשים שאינם יכולים לקבל את רעיון החירות, הסובלנות והדמוקרטיה. הם שונאים את ישראל בגלל אותה סיבה שגורמת להם לשנוא אותנו".
מרדוק הזים שמועות שהוא יהודי: "במשך השנים, כמה ממבקריי החריפים ביותר הניחו, כמדומה, שאני יהודי. בה בעת, כמה מידידיי הקרובים ביותר היו רוצים שאהיה יהודי. אז אני רוצה לקבוע את העובדות: אני חי בניו-יורק. אני נשוי לאשה שאוהבת אוכל סיני. ואנשים שאני בוטח בהם אומרים לי שאני המצאתי את המלה 'חוצפה'".
חלק נכבד מנאומו הקדיש מרדוק למבצע "עופרת יצוקה". הוא ציין, שכמדינה דמוקרטית, נמצאה ישראל בשתי עמדות פתיחה גרועות במערכה זו. הראשונה היא צבאית. ישראל היתה יכולה כמובן למחוק את עזה לו רצתה בגלל עליונותה הצבאית, אך ממשלת ישראל יודעת שהיא "תוחזק אחראית ע"י העם בישראל וע"י העולם כולו לאבדן חיים ברצועה שייגרם בגלל פעולותיה".
וישראל נמצאת בעמדת נחיתות גם ב"מלחמת המדיה הגלובלית", הוסיף מרדוק. "החמאס יודע, שתצלומים שמנציחים את הסבל הפלשתיני, של אנשים שבתיהם נהרסו, של הורים שאבלים על ילדיהם שנהרגו, של טנקים ברחובות, כל אלה יוצרים אהדה לאג'נדה של החמאס".
"במלחמה שמאופיינת בלוחמת רחובות, מותם של חפים מפשע הוא ממש בלתי נמנע", אמר מרדוק. "זה נכון גם בעזה. ומותם של אנשים שם הניע גורמים מסוימים לקרוא להעמיד את ישראל לדין על פשעי מלחמה בבית-דין בינלאומי".
"אני סקרן: למה אנו שומעים תמיד קריאות להעמיד לדין מנהיגים ישראליים על פשעי מלחמה? למה, למשל, אנו לא שומעים קריאות לערוך חקירה נגד החמאס על הפרת זכויות האדם בגין עשיית שימוש בילדים פלשתיניים כמגינים אנושיים? למה אין כמעט ידיעות בעיתונות על רוצחי חמאס שפושטים על בתי-חולים כדי לחסל פלשתינים יריבים? ולמה אנו לא שומעים דרישות של ארגונים לזכויות האדם, שחמאס יפסיק לטשטש את הקו הבסיסי ביותר במלחמה, הקו שמפריד בין אזרחים לבין לוחמים"?
ומרדוק השיב על שאלתו: "אני חושד שהתשובה נעוצה באותו היגיון קודר שמוביל את החמאס להצית עימות צבאי שבו, כפי שהוא יודע, לעולם לא יוכל לזכות. זה לא משנה האם ישראל תימצא אשמה באחד מאותם פשעי מלחמה. העובדה שחמאס חוזר פעמים רבות על האשמות אלה, ובקולי קולות, מאפשרת לו לרשום ניצחון במלחמת התעמולה".
"וכך, ישראל מצאה עצמה כמעט באותה עמדה שבה מצאה ארה"ב את עצמה לפני שהגדילה את מספר חייליה בעיראק", הוסיף מרדוק. "אל קאעדה בעיראק חשב, שהצתת אלימות בין סונים לשיעים תשרת את האינטרסים שלו, לא משנה איזה מחיר ישלמו עיראקים חפים מפשע. מה שראינו בעזה היא רק חזית אחת במלחמה רחבה הרבה יותר".
"תמיד חשבנו שישראל לא תוכל לשרוד בלי סיוע מאירופה ומארה"ב; ואני אומר: אולי צריך להתחיל לחשוב האם אירופה וארה"ב יוכלו לשרוד אם נתיר לטרוריסטים להצליח בישראל", אמר מרדוק.
הוא הוסיף: "במאה ה-21, למילה 'מערב' אין רק משמעות גיאוגרפית. המערב מוגדר כחברות שמחויבות לחירות ולדמוקרטיה. או כך, לפחות, רואים זאת הטרוריסטים. אם יש לנו כוונה רצינית להתמודד עם האתגר הזה, אנו צריכים להרחיב את הברית הצבאית היחידה שמחויבת להגן על המערב ולכלול בה את המדינות שנמצאות בקו החזית של המערכה הזו. במילים אחרות: לצרף מדינות כישראל לנאט"ו".