נשיא ארה"ב, ברק אובמה, העריך השבוע כי "הדרך להשגת הסדר מדיני בין ישראל לפלסטינים לא תהיה קלה יותר כשבנימין נתניהו יהיה בראשות הממשלה". גם הפרשנים הפוליטיים הישראלים קיבלו השבוע את נתניהו במקלחת של צוננין. אוי-אוי-אוי... ייללו. בממשלה החדשה צפויים לכהן 27 שרים, אולם רק שישה מהם יהיו חברי הליכוד. יתרה מזו, הוסיפו, אפילו בקבינט המדיני-ביטחוני ישתייכו רוב החברים למפלגות אחרות.
אבל האמת היא, שכל זה ממש לא חשוב. ונתניהו הצליח להוביל השבוע את אחד המהלכים הפוליטיים המבריקים שנראו כאן מעולם. שכן האתגרים הדחופים (והחשובים) של ראש הממשלה הנבחר, נוגעים לעניינים כלכליים-חברתיים מהסוג שאינו מוכרע בקבינטים או במרכז הליכוד. העניינים הללו יוכרעו ברחוב ובמפעלים הנשלטים על-ידי יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, יו"ר התאחדות התעשיינים שרגא ברוש, וקהילת שוק ההון. אלה האחרונים, משוק ההון, "הוכנסו" לכיסו של נתניהו כבר לפני זמן רב. השבוע הוכנסו לשם גם עיני וברוש (ומפלגת העבודה) ויצרו עימו קואליציה שעימה ניתן יהיה לצלוח בהצלחה את המשברים הצפויים.
הקואליציה הזו תאפשר לנתניהו אפילו לעגל ולמחוק חלק מההתחייבויות הכספיות השערורייתיות שעליהן חתם במסגרת המו"מ עם המפלגות השונות. עם הקואליציה הזו אפשר יהיה לתחזק את אהדת התקשורת הכלכלית, ואולי גם את העיתונות הפוליטית. הקואליציה החזקה הזו תוכל להבטיח לנתניהו את השלטון גם כאשר החבר'ה בליכוד - סילבן, לבנת, כץ ושות' - יתחילו לעשות לו את המוות. וזה מזכיר את מה שעשה בשעתו ראש הממשלה, אריאל שרון, שהוקע על-ידי מרכז הליכוד, אבל נתמך על-ידי גורמים חוץ-ליכודיים. *