למען האמת, קצת איבדנו את הידיים והרגליים בסאגה הנוכחית ששמה "אלי רייפמן", ממש כמו שקרה לנו בסאגת תרו פרמצבטיקל וסאן ההודית. לא ממש ברור מי נגד מי, מי בעד מי, וכיצד הגיע האיש וה
אמבלייז למצב שבו הוא נמצא. מצב בו אינו מצליח לפרוע את חובותיו ונאלץ להיעזר באנשים בעלי תדמית מפוקפקת כדי לפרוע אותם והכול בשם אותה אמונה מוחלטת בחברה שהקים לפני למעלה מעשור.
תזכורת קצרצרה. ביום חמישי האחרון הוציאה השופטת ורדה אלשיך צו כינוס נכסים לרייפמן, ממייסדי אמבלייז וכיום סגן יו"ר בחברה, וטענה כי "יש צורך דחוף לשים קץ למעללי רייפמן". בתגובה די מהירה שלף האחרון בקשה לביטול הצו וטען כי "כל פשעי היה שביקשתי לשמר את מקום עבודתם של עובדי החברה שהקמתי עם שותפיי ולהגן עליהם מפני השתלטות עוינת שמטרתה הייתה פירוק החברה ומימוש נכסיה".
השתלטות עוינת או לא, רייפמן העלה בטענתו את המקור לבעיותיו הנוכחיות - רכישת אחזקות שותפיו, שניים מארבעת מייסדי החברה, לפני כמעט 6 שנים. רייפמן הקים את אמבלייז, שנסחרת בבורסה הראשית של אנגליה לפי שווי של 89 מיליון דולר, מתוך רצון להפוך אותה לקבוצת טכנולוגיה שמפתחת מדי יום משהו חדש.
עם חלוף הזמן, לחזון של רייפמן לא נותרה אחיזה במציאות ורוב החברות הבנות שהנפיק באנגליה וגייס עבורן מאות מיליוני דולרים כשלו כישלון קולוסאלי. רייפמן הסיק את המסקנות והפך את אמבלייז לחברת אחזקות, שעיקר פעילותה היא חברת פורמולה, כשבדרך הוא נאחז בדרכים שונות כדי לשמור על שליטתו בחברה עם קופת מזומנים בשווי של 224.1 מיליון דולר.
אך כפי שציינו, שורשי בעיותיו של רייפמן ניטעו כבר לפני שש שנים, כשבשלב ראשון רכש רייפמן את מניות שרון כרמל בחברה - 10.2% - תמורת 16 מיליון ליש"ט (כיום 23 מיליון דולר). מספר שבועות אחרי, רכש שיעור זהה מהמייסד השלישי, צורי דבוש, תמורת סכום דומה וכך השקיע כ-50 מיליון דולר ברכישות (לפי מחירים הגבוהים בממוצע פי 2 ממחיר המניה הנוכחי) ועלה לשיעור אחזקה של 28.5%.
"לא הסתבכתי בחובות"
"נכון, שם הסיפור התחיל", אומר רייפמן בראיון מיוחד ל"גלובס". "אך אני לא הסתבכתי בחובות. אני נכנסתי לחובות ביודעין ורק מתוך מטרה אחת - להגן על החברה מפני השתלטות עוינת. נכון, אני לוקח כספים כמעט מכולם. משלי נרקיס, מהוריי, מבנקים בארץ ובחו"ל ובעיקרון ממי שמוכן לתת לי".
אך עוד לפני שנאלץ ללוות כסף מהוריו, רייפמן מימן די בקלות את רכישת מניות שותפיו. כזכור, מניית אמבלייז ידעה ימים טובים יותר ובימי הבועה העליזים ניצלו רייפמן ושלושת שותפיו (השלישי הוא נפתלי שני, היו"ר, שעדיין נותר בעל מניות בחברה) את הגאות במחיר המניה ומכרו מניות בשווי כולל של 117.7 ליש"ט (אז 178 מיליון דולר וכיום 168 מיליון דולר) ולפי מחיר מניה של 1,070 פני (פי עשרים ממחירה הנוכחי). לפי הערכות, רייפמן ושלושת המייסדים קיבלו כרבע מסך המכירה - 45 מיליון דולר למייסד.
רייפמן מתקשה לראות כיצד רכישת מניות שותפיו הובילה אותו לתהום הנוכחית. "אני לא רואה בזה תהום. אני רואה בזה הצלחה ענקית. אני נלחם פעמיים ומנצח. החברה שלי ואני לא יכול להיות מאושר יותר. כרגע, אני אכן צריך לטפל באותן תוצאות נגטיביות של המלחמה וזה כולל את החובות, השם שלי וגם התביעות שהגישו נגדי".
ובחזרה לעבר. השפל בשווקים שפרץ עם התפוצצות הבועה הקטין גם את שווי מניותיו של רייפמן (ושווי נכסיו הכולל) והוא מצא פתרון יצירתי לבעיית הנזילות שנקלע אליה. לפני כארבע שנים הנפיק רייפמן אג"ח פרטיות בשווי של 70 מיליון דולר אך התקשה לפרוע אותן ונעזר בחברה עצמה.
מנרקיס לאלדר
אמבלייז רכשה את מניותיו בחברה וכך סייעה לו לפרוע את החוב לבעלי האג"ח. עם חלוף הזמן, וכדי להרגיע במעט את הרוחות שנוצרו סביבו, חזר רייפמן ורכש לפני כשנה וחצי את מניות אמבלייז לפי אותו מחיר שלפיו רכשה אותן ממנו החברה - 150 פני - ותמורת 11.5 מיליון ליש"ט (אז 23 מיליון דולר).
"חלק מחובותיי הוא אכן לשלי נרקיס, שמימן את רכישת המניות שביצעתי. לא עמדתי בתשלומים האחרונים לנרקיס כי העולם התרסק ועוד לפני שהצלחתי למצוא פתרון לבעיה, ניגש איתן אלדר לנרקיס והציע לו לקבל את מניותיי ונרקיס נתן לו אותן. לכן, לא אני חתמתי על הסכם המכירה עם אלדר כי המניות שלי משועבדות לנרקיס", מסביר רייפמן את סוגיית מכירת המניות.
כך או אחרת, הסאגה הנוכחית של רייפמן רחוקה מלהסתיים. בבקשה שהגיש לביטול הצו לכינוס נכסים טוען רייפמן כי "לפי הערכה זהירה", יש לו נכסים ששווים 190 מיליון דולר ומעלה והוא יכול להוכיח זאת תוך זמן קצר. היקף חובותיו, כידוע, עומד על 35 מיליון דולר.
לדברי רייפמן, מדובר בנכסים שכיום הוא מסוגל לממשם רק תוך חצי שנה עד שנה, בניגוד לשלושה חודשים לפני כשנה וחצי. "זה הכול עניין של תקופה", הוא אומר. לרייפמן יש כיום אחזקה של 15.3% במניות אמבלייז. נכון לרגע זה, בקשתו של רייפמן נדחתה.
"מתחרט רק על זה שצעקתי על אמא"
לבסוף, כשאנו שואלים את רייפמן אם יש משהו שהוא מתחרט עליו באופן פעילותו בשנים האחרונות, הוא עונה לנו תשובה רייפמנית טיפוסית. "פעם אחת הייתי מאוד עייף וצעקתי על אמא שלי. זה היה יום שחור מבחינתי. ישבתי במשרדי אמבלייז והייתי תחת לחץ אטומי ולפתע פתאום אמי מגיעה למשרד עם חבילה של 17 שניצלים.
"הכול בוער מסביבי והיא מתעקשת שאני אוכל אותם. אני אומר לה 'אמא, תעשי טובה, אני לא יכול עכשיו'. והיא עונה לי 'לא, תעצור הכל, תאכל ותמשיך' וסירבה להקשיב לי ומול כולם פתחה את החבילה ואז אני התחלתי לצעוק עליה. היא נעלבה והתחילה לבכות, וזה הדבר היחיד שאני מתחרט עליו.
"חוץ מזה, אני לא מתחרט על שום מהלך שעשיתי. כל מה שקורה היום זה דברים שקרו לטובה, גם אם כרגע זה לא נעים. אני אנקה הכול, אממש נכסים ואכסה את כל חובותיי. בסוף, אני אשתה קפה עם ורדה אלשיך באחד מבתי-הקפה היותר טובים ברחוב דיזנגוף", מסכם רייפמן באופטימיות.