בסרט "לילה מוטרף במוזיאון" מגלה השומר במוזיאון להיסטוריה של הטבע בניו-יורק (או בשחזור ההוליוודי שלו), כי המוצגים החנוטים בין כותלי הבניין קמו לתחייה, והם לא מרוצים. הפוחלצים חושפים שיניים ומסתערים בלי התרעה, שלדי הדינוזאור פורצים במרוץ רפאים ובובות האדם הקדמון והשבטים הפרימיטיביים יוצאות למלחמה. למרבה האירוניה, הדבר המוזר ביותר בקשר לטבע במוזיאון, היא דווקא העובדה שיש בו חיים. שהרי הרבה יותר קל לנו להתמודד עם הטבע כשהוא דומם.
מוזיאונים לטבע הם מושג אוניברסלי, אייקוני. מעין אתרי לימוד והתבוננות, שאנו רגילים לראותם כחלק מהתרבות האנושית, המבייתת את הטבע, מכניסה אותו לוויטרינות ומבארת אותו. אך למעשה זה סוג של דימוי אנכרוניסטי בעולם החדש, המתוחכם, רווי הגירויים הוויזואליים ומערכות המידע הנגישות של היום. המוזיאונים לטבע צריכים כיום להציע "יותר" כדי לשמור על כוחם ומשיכתם.
בתערוכה "מוזיאון הטבע" נראה שהאוצרת, רויטל בן-אשר פרץ, מבקשת להיאחז עוד רגע במוסכמות הז'אנר הנכחד הזה, כדי לבחון אותו מבעד לעיני עולם האמנות. בתערוכה שתיפתח מחרתיים (ה') במוזיאון פתח-תקווה, מקימה בן-אשר פרץ "מוזיאון בתוך מוזיאון". עבודות האמנות שואבות השראה ממוצגי המוזיאונים לטבע, אך הן מציבות מראה הפוכה מול ייצוגי הטבע המלאכותיים, באופן שמחדד את ההבדלים בין מוזיאון לטבע למוזיאון לאמנות.
האמנים "משחקים בנדמה לי", כשהם תופסים את מקומם של מדענים, זואולוגים ופליאונטולוגים (שעמם התייעצו בתהליך העבודה), ויצירות האמנות תופסות את מקומם של בעלי החיים, הצמחים והמאובנים. העבודות שיוצגו, נוצרו במיוחד לתערוכה, בתהליך עבודה ממושך. ניתן לראות את התערוכה כולה כמיצב משולב של אמנות מושגית, כיוון שעצם העיסוק בשאלת ה"טבע" והכנסתו למוזיאון מרחף מעל התערוכה כתמה מאחדת.
"מוזיאון הטבע מאגד בתוכו את הקיים ואת הנשכח, את המוזר ואת היומיומי; מוזיאון המציג בכפיפה אחת נושאים מנוגדים: בין ביולוגיה מופלאה ובלתי מובנת לבין הסברים אבולוציוניים. זהו מקום לביטוי חלומות ושאיפות האדם, התרבות והאומה. תפקידו של מוזיאון לטבע אינו מסתכם רק בארגון ידע ובייצוגו. הוא מהווה שליח, צינור מתווך בין אדם לבין טבע", כותבת האוצרת על התערוכה. "במוזיאון הטבע המקורי נעשה שימוש באובייקטים אותנטיים; כיום, מוזיאון לטבע הוא אתר של ייצוג באמצעות מודלים. מטרתו של המודל היא לייצג את המציאות באופן הבהיר והמוחשי ביותר, מטרה הכרוכה, לעתים, באורח פרדוקסלי, בשיבוש ממדי המציאות: גודל, צבע, צורה או מדיום. בתערוכה מתרחש שיבוש זה ביתר שאת.
"העבודות בתערוכה משלבות ערכי תצוגה של מוזיאון לטבע עם קסם חווייתי ורגשי שיש בכוחם של מיצבי אמנות עכשווית לעורר".
גם את החוויה הזו היא משווה לניסיון של מוזיאוני הטבע לקרוץ לקהל העכשווי ו"להתחזות" לאטרקציית שעשועים חביבה: "מטרתן של שיטות התצוגה במוזיאונים לטבע היא לתת מענה לצרכים פדגוגיים, דידקטיים, מתודיים, אינפורמטיביים, תוך הסתמכות על עובדות מדעיות. לרוב לוקה התצוגה בהפרזה ויזואלית. על המסרים להיות ברורים ומיידיים על מנת שהצופה הצעיר יבוא על סיפוקו במהירות ויוכל להמשיך לאטרקציה הבאה. מוזיאון הטבע אינו מסתפק בתצוגה בלבד, והוא משלב שורה של הפעלות משחקיו*ת".
העבודות בתערוכה מוצבות על-פי עקרונות התצוגה של מוזיאונים לטבע. שלד הדינוזאור הבלתי נמנע עשוי מכיסאות פלסטיק בעבודה של אוריאל מירון. אמנם לא נמצא כאן את עגל הזהב (באקווריום פורמלין) של דמיאן הירסט, אך כן ניתן לראות התייחסות של אמנים לשאלות מעולם החי (והמת) והצגתו במוזיאון.
איתמר יכין מציג עוברים סרוגים מצמר, שמורים בצנצנות, בפרפראזה על העוברים המצמררים שניתן לראות במוזיאונים לטבע; "חדרו של המפחלץ" שמציג אסי משולם הוא למעשה מעין סצנת שלדים נקייה מפרוות, כמו מה שנותר בחדר אחרי שהעבודה נשלחה לדרכה. "בתולת פיג'י" של שחר כסלו היא גורילה עצובה ומאולצת, לכודה בזנב דג ומנוגדת בכל לטבע ולמיתוסים על בתולות הים המזמרות והיפהפיות מהאגדות. הדינוזאור של רועי מרדכי טומן ראשו בשלולית נפט לאחר שעקביו טבעו בזפת, ומציג התייחסות כלשהי לנוכחות אנושית הרסנית. *
"מוזיאון הטבע", מוזיאון פתח-תקווה, ארלוזורוב 30 פ"ת, הפתיחה: ה', 2.4, 20:00. בערב הפתיחה, בשעה 20:30, יועלה המיצג "אמוניט" של קבוצת זיק