בית לא עוזבים. גם אם זה קשה, גם אם זה כואב, ואפילו אם זה כבר ממש משפיל. בית לא עוזבים גם אם בועטים בך בפרהסיה, מקפחים ומוצצים את דמך. לכן סילבן שלום הסכים לבלוע את המינוי המעליב שהקצה לו בנימין נתניהו כשר לענייני "הצפון, הדרום והלא כלום". כי אנשים כמו שלום מאמינים ש"גלגל החיים" ממשיך להסתובב ללא הרף. פעם למעלה, פעם למטה, והרע של היום עשוי להתברר כטוב של מחר. כלומר, השמרנות משתלמת.
אם לוקחים בחשבון שסילבן שלום גם רחוק מלהיות פראייר, אז קל יותר להבין שכניסתו לממשלת נתניהו עשויה להוכיח עצמה כמקפצה אפקטיבית להשקת מסעות נקם ושילם. כך שכמו שזה קורה לא פעם במשפחות מסוכסכות, תמיד אפשר לגמור את המים החמים באמבטיה, לסתום את הג'קוזי, או להכניס הביתה בלילה חתולי רחוב. ואז, בבוקר, להיראות תם ונדהם: מי זה עשה את הדברים האיומים הללו?
וזה, שימו לב, רק רמז לצעדיו האפשריים של שלום בממשלת נתניהו. כי הוא אמנם הוחלש זמנית, אבל כישוריו הפוליטיים והתקשורתיים עדיין עמו. הקשרים המסועפים בקהיליות העסקים, העיתונות והפריפריות חיים ונושמים. ואם מוסיפים לזה את תמיכתה של רעייתו ג'ודי שלום, ואת העובדה שבחצר השכנה לביתו בבאר-שבע צומח פוליטיקאי מפורסם נוסף, עופר עיני, אז נראה שהעתיד בכל זאת מלא באופציות עבור שלום. *