"צדק ונפט הם אותו דבר, ולמצוא אותם זה נדיר". כך אמר שופט שלום לתובעת שהתדיינה בפניו וביקשה צדק. "מכל 50,000 עורכי הדין שיש בישראל בחרת להגיע ללא ייצוג, האם ברורות לך ההשלכות? האם גם את הברזים והריצוף בבית את מתקנת לבד?", הוסיף השופט ללגלג. כשבעלה של התובעת ביקש לדבר, אמר לו השופט: "כמו שאתה לא מדבר בבית, אתה לא מדבר גם פה".
זו אחת מ-102 התלונות המוצדקות שמצא נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר גולדברג, והביאה לרישום הערה אישית לשופט, לאחר שנדחה הסברו שהדברים נאמרו "ברוח קלה ובהומור". הנציב הגיש לשר המשפטים, יעקב נאמן, ולנשיאת העליון, דורית ביניש, את הדו"ח השנתי הראשון שלו. 13% מ-796 התלונות שבוררו לגופן נמצאו מוצדקות.
השנה המליצה הנציבות להדיח את דיין בית הדין הרבני הגדול, הרב אברהם שרמן, שהאשים את ראש מערך הגיור, הרב חיים דרוקמן, בביצוע גיורים מזויפים וחסרי תוקף הלכתי. הוועדה למינוי דיינים דחתה ההמלצה ברוב קולות. כן הומלץ להעמיד לדין משמעתי דיין בבית הדין הרבני האזורי, שההרכב בו כיהן ננזף לאחר שהסדיר גט לזוג "בעל צרכים מיוחדים", כשהאישה חשבה שמדובר בהסדרת דיור ולפתע מצאה עצמה גרושה. התברר שהדיין שמשך בחוטים היה קרוב משפחתו של הבעל.
ב-2008 התקבלו כ-100 תלונות בחודש נגד שופטים ודיינים. ככלל, נמצאה יציבות בשיעור סך כל התלונות המוצדקות, אף שמספרן פחת מעט. כן נמצאה ירידה משמעותית בשיעור התלונות המוצדקות על שופטי השלום (35% לעומת 47% ב-2007) והשופטים המחוזיים (14% לעומת 21% אשתקד) מתוך סך התלונות המוצדקות. מנגד, נרשמה עלייה בשיעור התלונות המוצדקות על בתי המשפט המיוחדים - בית המשפט לענייני משפחה, בית הדין לעבודה, בית הדין הרבני ובית הדין השרעי. רק תלונה מוצדקת אחת היתה על שופטי העליון ונגעה לסחבת במתן החלטה.
רוב התלונות המוצדקות (41%) נגעו לסחבת ולעיכוב במתן פסקי דין. כך נרשמה הערה לשופטת שכתבה פסק דין 4 שנים אחרי הגשת הסיכומים ו-6 שנים מאז פתיחת התיק. במקרה אחר חלפו 6 שנים מפתיחת התיק ועד לדיון ההוכחות הראשון, בשל דחיות לתקופות ארוכות. אדם שביקשו למנותו כאפוטרופוס לאביו בן ה-90 המאושפז במרכז גריאטרי, המתין כשנה וחצי ולא קיבל החלטה.
בבית הדין הרבני התנהלו בתיק מסוים 19 דיונים במשך 8 שנים, ועדיין לא ניתן פסק דין משום שהבעל לא התייצב לדיונים ובית הדין לא אכף את התייצבותו. נושה שזכותו לקבל כספים מקופת פירוק של חברה עוכבה בשל ערעור המפרק לעליון, נאלץ להמתין למעלה משנתיים וחצי מתום הדיון וטרם ניתן פסק דין. שופט אחר תלה במחסור בקלדניות את העובדה שבקשות ביניים שהוגשו לו ממתינות להחלטה למעלה מחצי שנה.
ב-2008 נמצאו 6 תלונות מוצדקות על התבטאות בלתי ראויה בפסקי דין ובהחלטות. כך התקבלה תלונת עד תביעה במשפט שוחד, בו קבע השופט בהכרעת הדין קביעות ה"מרשיעות" את העד בעבירה של מתן שוחד, למרות שהעד מעולם לא נחשד או נחקר בעבירה כלשהי ולמרות שלא ניתנה לו הזדמנות להגיב.
עובדת מזכירות בית המשפט התלוננה על אחת השופטות שאמרה לה "אל תדברי אליי כמו פרחה", ובמקרה אחר "את טמבלית. מה את עושה מה שאומרים לך? תפעילי שיקול-דעת, גם אם הממונה שלך תגיד לך לקפוץ מהגג, תקפצי?". תלונה מוצדקת נוספת עסקה בשופט בבית המשפט למשפחה, שלחץ על אישה שתבעה מזונות מבעלה להתפשר עימו. משסירבה הוא כעס וצעק שידחה את בקשתה לתיקון התביעה תוך חיובה בהוצאות. משסירבה לבקשת הבעל להפחית את המזונות, אמר לה השופט: "בפעם הבאה תמצאי לך מישהו עם כסף".
7 תלונות מוצדקות נגעו להתנהגות שופט מחוץ לכס השיפוט. המפורסמת שבהן הביאה לרישום הערה לנשיאת השלום בתל-אביב, עדנה בקנשטיין, על מפגש עם עיתונאים בלשכתה ועל הדלפה לתקשורת של מכתב חריף שכתבה לביניש.
21% מהתלונות המוצדקות נגעו לליקויים במינהל השיפוטי, כגון אי-הנמקת החלטות, הלנת שכר מומחה מטעם בית משפט, אי-הערה על מחדלי הצד שכנגד, פגמים בהמצאת ומסירת כתבי טענות, איחור בשמיעת משפטים ועוד.
אחת מ-12 התלונות המוצדקות שעניינן פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, היתה של עו"ד יובל ליכטר נגד השופט מנחם קליין, שהמליץ ללשכת עורכי הדין להעמידו לדין משמעתי משום שהחתים לקוח על הסכם שכר-טרחה המתנה חלק מהתשלום עבור ייצוג במשפט פלילי, בתוצאות המשפט. זאת, תוך שהוא מציין שבאחרונה רבו ההתנהלויות הלא אתיות של עורכי דין, ומשלי שעו"ד ליכטר קיבל את זכות התגובה.
בבתי הדין הרבניים עולם כמנהגו נוהג. נמצאו כמה מקרים בהם דיינים נוהגים לאחר ולצאת מוקדם לפני תום יום הדיונים. אחד מהם, כך התברר, עשה כן כ"סנקציה" על שנשלל ממנו תואר "אב בית הדין" אותו נשא בבית דין במחוז אחר בו כיהן, מה שהביא לירידה משמעותית בתנאי שכרו.