ב-13 בפברואר 2001 התרחשה "רעידת אדמה" (תרתי משמע!) בדיני הפקעת מקרקעין לצרכי ציבור: בית המשפט העליון קבע הלכה חדשנית לפיה אם המטרה הציבורית ששימשה בסיס להפקעה חדלה להתקיים, ההפקעה מתבטלת וככלל יש להחזיר את המקרקעין לבעליהם המקוריים ולחלופין לפצותם (בג"ץ 2390/96 קרסיק נגד מדינת ישראל).
דובר במקרקעין שהופקעו בשנות ה-50 לטובת שטחי אימונים ב"חולות אולגה", ובשנות ה-90 הוחלט לשנות את ייעודם למגורים. בבסיס ההלכה עמדה ההגנה המוגברת על זכות הקניין, לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
אולם, 8 שנים לאחר מכן, ב-8 בפברואר 2009, הקיץ הקץ על "הלכת קרסיק" בפסק הדין הסופי בעניינם של אותם עותרים ממש, בו החליט ביהמ"ש למחוק את העתירות.
אמנם, היה זה רק לאחר שביהמ"ש העליון וידא ש"רוח הלכת קרסיק" עברה לנשב במסדרונות הכנסת (בדמות הצעת חוק התלויה ועומדת), אך הוא עצמו אישר שאין לדעת מתי תאושר ההצעה.
בהחלטה מ-2001 ביהמ"ש לא הכריע בשאלה האם תחולת ההלכה היא רטרואקטיבית או רק מכאן ואילך, וקבע כי הצדדים ישלימו תחילה את טיעוניהם בעניין. במקביל, הוא קרא למחוקק להסדיר סוגיה זו בחקיקה, כחלק מחוק מקיף ומסודר בנושא ההפקעה.
ואכן, בעקבות ההחלטה קמה ועדה בינמשרדית, שבעקבות הדו"ח שלה פורסמה הצעת חוק שאושרה בקריאה ראשונה בסוף 2006, ועד היום היא "קבורה" בוועדת הכספים.
ביהמ"ש דחה מספר פעמים את מתן פסה"ד הסופי, בהמתנה להשלמת החקיקה. אולם, לאחרונה החליט להכריע סופית בעתירה, לאחר שנוכח שהליך החקיקה לא יסתיים בקרוב.
לכאורה, לאחר קבלת טיעוני הצדדים בשאלת תחולת ההלכה בזמן, היו בידי ביהמ"ש הכלים להכריע בה סופית, למרות שהכנסת לא סיימה את מלאכתה (עפ"י גישת האקטיביזם השיפוטי מבית מדרשו של השופט ברק). אולם דווקא הפעם החליט ביהמ"ש שלא להחליט, ו"להמתין למוצא פיו של המחוקק בכל אותן סוגיות הנמצאות כעת על שולחנו", עפ"י עקרון "הכיבוד ההדדי בין הרשויות".
אין ספק שבבסיס פסיקה זו עמד גם החשש של ביהמ"ש להכריע בשאלות "מורכבות ביותר ובעלות השלכות ציבוריות וכספיות רחבות היקף". כמובן, השופטים הוסיפו, כמקובל לאחרונה, כי הם "מצפים" מהכנסת החדשה להשלים בהקדם את הליך החקיקה.
בשורה התחתונה - העתירות נמחקו. כנחמה פורתא, נפסקו לטובת העותרים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
ולאלה השואלים: הרי בסופו של דבר העותרים יקבלו את אדמותיהם או פיצוי, אם לא ע"י ביהמ"ש - אז ע"י הכנסת, גם אם זו תתמהמה. ובכן, נראה כי יהודית קרסיק ושאר העותרים לעולם לא יקבלו את קרקעותיהם או יפוצו, מהסיבה הפשוטה שעפ"י הצעת החוק, תחולת החוק להשבת הקרקע או לפיצוי היא פרוספקטיבית. כלומר, רק על הפקעה שתפורסם החל מיום שיפורסם החוק!
אמנם, ההצעה כוללת הוראות מעבר המחילות את החוק על הפקעות שנעשו 25 שנה לפני תחילתו, תוך מתן הזדמנות לרשות המפקיעה להזדרז ולממשן, אך כזכור - ההפקעה בעניין קרסיק בוצעה לפני 50 שנה, ולפיכך בכל מקרה החוק לא יחול עליה.
לסיכום, הלכת קרסיק מתה. אמנם, נשמתה התגלגלה להצעת החוק, אך נראה כי עד שזו תקרום עור וגידים ותהפוך לחוק, היא תהא מרוטה ושדופה לעומת "הלכת קרסיק" המקורית, כפי שנתפסה אז.
הכותב הוא עו"ד במשרד יגאל ארנון ושות', המתמחה ההפקעות.