לקראת הפסח, ועם הגאות בבורסה, חלה גאות באיסוף חבילות מזון ל"נזקקים". כאילו בכדי לכפר או להסתיר את השסע וההפרדה הגדלים בחברה הישראלית שהוצגו במערומיהם במערכת הבחירות האחרונה ובמבנה הכנסת והממשלה.
מדי 5 דקות עולה לשידור עמותה זו או אחרת המאיצה בנו להתאחד, להציג מראית עין של סולידריות ולתרום ארוחה חמה לחג. איני מזלזלת בצורך העצום שנוצר ובא לידי ביטוי בהתגייסות זו. אלא שבכל ימות השנה לא יתכן שיהיו ילדים, זקנים או סתם אנשים שילכו לישון בערב רעבים, ולכן אני מזועזעת מהניצול הפופוליסטי שנעשה בארוחת החג.
ואוו! עכשיו תרגישו טוב, תנקו את המצפון הקולקטיבי בתרומת שמן וסוכר ל"נזקקים" ותחזרו לשגרת יומכם הרחק מהפוליטיקה, הרחק מהנזקקים.
המגזר היצירתי
האמת היא שהמגזר השלישי במדינת ישראל הוא מגזר מכובד הראוי להערכה מרובה למרות הרדידות שעטה לקראת החג. זהו אחד המגזרים היצירתיים במקומותינו.
כשמנגד הפרטה מחריפה של השירותים החברתיים והעברה מתמשכת של האחריות למגזרים שונים מכתפי הממשלה לכתפי הציבור, מתגלים יזמים בעלי יכולות שלא היו מבישות אף סטארט-אפ טכנולוגי בדרכו לכבוש את העולם.
קחו כדוגמה את המכון לקידום החירש. במדינת ישראל חיים כיום כעשרת אלפים חרשים וכבדי שמיעה. יש כמה וכמה ארגונים המנסים לדאוג לזכויותיהם ולסייע להם להשתלב בחברה. אבל במדינה המתקשה להאכיל את תושביה, קשה לצפות שיהיו תקציבים למותרות כמו תמיכה באזרחים חרשים.
בכדי לעבור את התקופה הכלכלית הקשה, את המחיקה של חלק ניכר מכספי התרומות של יהדות ארה"ב ושל ה"טיקונים" המקומיים הנודעים בימים אלו לשמצה, מנסה המכון לקידום החירש לפתח מקורות הכנסה עצמאיים. פיתוח מקורות הכנסה בימים אלו זו משימה בוודאי לא פשוטה ובוודאי לא לעמותה שזו עבורה משימה רחוקה מליבת הפעילות.
מקורות הכנסה עצמאיים נפוצים במקומותינו הם למשל גלויות ברכה לחג מעוטרות בציורים של ילדים אוטיסטים, ועציצים מאוירים של המרכז השיקומי המעסיק עובדים פגועי נפש.
המקרה של שפת הסימנים
המכון לקידום החירש מקיים קורסים ללימוד שפת הסימנים. קורסים אלה מהווים שילוב מעורר השראה של תרומה לחברה עם הבאת הכנסה למכון. ההכנסות מהקורסים הגיעו ל-20 אלף שקל, שסך כל תקציבו 1.5 מיליון שקל.
מסתבר ששי מי שכדאי לו לשלם בין 500 ל-1,500 שקל כדי לתקשר עם בני משפחה ולקוחות הלוקים בשמיעתם. בין נוטלי הקורסים עד היום: עובדי ביטוח לאומי ועובדים סוציאליים. ואני סבורה שטוב היה לו גם כל מוסד ציבורי שיש לו קשר שוטף עם אוכלוסיה מגוונת, ישלח נציגים מאנשיו לקורס כזה, כדי שגם חרשים יוכלו לקבל אצלו שירות הגון.
הארגון בתחילת השנה לעמותת נובה (המעניקה יעוץ עסקי אסטרטגי לארגונים חברתיים) בבקשה לסיוע בהמשך פיתוח המיזם. האתגר של פיתוח הרעיון והרחבת שיווקו הוא ללא ספק מרתק בהינתן שמרבית האוכלוסייה אינה מודעת לצורך למרות השילוב מידי פעם של תרגום סימולטני בשפת הסימנים במהדורות החדשות.
נובה הקצתה צוות של ארבעה סטודנטים מאוניברסיטת תל-אביב, דלית בראון, מנכ"לית מבני תעשייה מוצאת זמן ללוות את הפרויקט כמנטורית כשרון שקדי (אנליסט אשראי, בנק הפועלים) וגלי פולוצק (יועצת בחברת TASC) למעשה מנהלים ומנחים את פעילות הסטודנטים.
הזדמנויות עסקיות
אם תחשבו על זה, הרי שיש לעמותה לא מעט הזדמנויות עסקיות ברורות: קורסים בצה"ל, כור ההיתוך הבסיסי של מדינת ישראל, בארגונים וחברות המעסיקות או נותנות שירותים לציבור החרשים וקהל הצוללנים שעשויים למצוא עניין רב באפשרויות ששפת הסימנים עשויה להציע.
לדברי גיא אברוצקי מנכ"ל עמותת נובה, מתוך 150 עמותות שפנו אליהם השנה 25 פנו בבקשה לסיוע לפיתוח מקורות הכנסה עצמאיים והקטנת התלות בתרומות.
מלבד נובה גם ארגון שתי"ל מבית הקרן החדשה לישראל נותן ייעוץ ארגוני לעמותות בתחום ושתי"ל ועמותת הנדיב מממנות מחקר של רחל בנזימן ונטע סימון למיפוי ואפיון המודלים בארץ ובעולם של מקורות הכנסה עצמאיים לעמותות ועסקים חברתיים.
ובכן, מסתבר כי גלי צה"ל ורשתות השיווק אינן חזות הכל, ויש בארץ עשייה ציבורית חברתית רבה שאינה מתמצת בקילו סוכר וליטר שמן לערב החג.