טל עבדה, סמנכ"ל השקעות, כלל פורקס
שנים של צמיחה לא הצליחו לאחד את מדינות אירופה, והנה הדבר קורה בזכות משבר טוב אחד.
שילוב מדינות מזרח אירופה בשוק האירופאי המשותף, יצר מצב שבו יש פערים גדולים בין החברות באיחוד. הפערים הללו גרמו לחוסר שביעות רצון של שני הצדדים.
מנהיגי המערב ובמיוחד אזרחיהם הממורמרים לא הבינו מדוע כספי המיסים שלהם צריכים לקדם מדינות אחרות במקום לקדם את מדינתם.
אזרחי המזרח חיו באמונה שעכשיו, כשהם חלק מהאיחוד, צריכות מדינות המערב לתמוך בהם בלי שתתקיים חובת ההדדיות.
למדינות המזרח היה (ויש עדיין) הרבה לתרום: הון אנושי משכיל וזול, מחצבים, תחבורה, גישה לאנרגיה, אבל עד לא מזמן הן הערימו קשיים. נשיא פולין דחה בשאט נפש את אמנת ליסבון, עליה עמלו מדינות המערב במשך תקופה ארוכה. נשיא צ'כיה, שהיא הנשיאה התורנית של האיחוד הכריז בבוטות שהאמנה מתה ואף הגדיל לעשות והודיע שלא יניף את דגל האיחוד מעל ארמון הנשיאות הצ'כית.
שני המנהיגים המהמזרח המשיכו בסגנון מתלהם והודיעו יחדיו שהם אינם מסכימים לחוקה האירופית המוצעת ויפעלו לקידום חוקה אירופית חלופית.
גשם גדול התחיל לרדת
החורף הכלכלי הנוכחי גרם לאירופאים להבין שכשהגשם יורד כולם נרטבים, וחמור מכך, ההתגוששויות בגשם רק גורמות לכולם להתבוסס עמוק יותר בבוץ הטובעני של המשבר. מאז סוף 2008 חל שינוי בלט בעמדות הצדדים.
ממערב נשמעים יותר ויותר קולות לתמוך במדינות המזרח מתוך הבנה שהן לקראת קריסה שעלולה למשוך אחריה את המערב. בסיכום פיסגת G20 סוכם שיועבר סיוע למדינות המתפתחות ומדינות המזרח. ומנהיגי המזרח הפסיקו ההתלהמויות שאפיינו את התבטאויותיהם בקיץ 2008. צ'כיה אירחה לא מזמן את אובמה וייצגה את אירופה כולה, ובפיסגת G20, שבה לאירופה יש נציג יחיד, ייצגה את עמדת האיחוד כלפי העולם.
מוקדם עדיין לומר שאירופה הפכה ריקמה אנושית אחת, אבל תחושת הערבות ההדדית של החברות התחזקה. אם אירופה תשכיל לפעול בחשיבה משותפת, קביעת מדיניות כלכלית מחייבת ויישום משותף במדינות האיחוד, היא תזכה בסיכוי אמיתי ליציאה מהמשבר כאיחוד חזק איתן ומאוחד.
אם יעסקו חברות האיחוד בהפניית אצבע מאשימה האחת כלפי השנייה, הבוץ יעמיק, המצב יתדרדר, המשבר יפגע אנושות באיתנות האירופאית, עתיד האיחוד יהיה מוטל בספק וידרשו לה שנים כדי להשתקם.