בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב קבע כי רוה"ח יעקב ירון ויוסי כהן נהגו בחוסר תום-לב כשפיטרו רואה חשבון במשרדם יום לפני ניתוח שהיה צפוי לעבור, ולכן חויבו לפצותו בגובה משכורת חודשית (7,500 שקל). כן חויבו לשלם לו את דמי המחלה בגין ימי המחלה שאמור היה לקבל אחרי הניתוח, למרות שיחסי עובד-מעביד נותקו לפני הניתוח.
רו"ח ר' פוטר בחלוף כשנה וחצי מתחילת עבודתו, יממה לפני שאמור היה לעבור ניתוח לתיקון בקע מפשעתי, ניתוח שראשי המשרד ידעו עליו. הנשיאה עליה פוגל דחתה את טענתו שפוטר תוך אפליה פסולה על רקע מצבו הבריאותי, בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, ובניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (בהיותו בעל מוגבלות קלה). נקבע כי הפיטורים נעשו על רקע תפקודו הלקוי בעבודה.
אולם, המעבידים לא הצליחו להראות "סיבה ספציפית בגינה דווקא ביום שלפני הניתוח כלו כל הקיצין, והנתבעים חייבים היו לפטר את התובע, אף בטרם נמצא לו מחליף, על אף שחיפשו מחליף במשך מספר חודשים ונמנעו מלפטר את התובע שכן לא מצאו כזה".
משכך המסקנה היתה שהם רצו "'לסגור עניין' עם ר' עוד לפני הניתוח, ולהביא את מערכת יחסי העבודה ביניהם לכדי סיום בטרם יידרש ר' לשהות בביתו בחופשת מחלה בתשלום".
הבטחת שכר
פוגל הוסיפה כי במועד פיטוריו יש משום התנהלות בחוסר תום-לב כלפיו, ואף התנהלות המנוגדת לתכליתו של חוק דמי מחלה, שנועד להבטיח המשך תשלום שכר לעובדים גם "בעת מחלתם ומצוקתם". היא הזכירה את פסיקתו התקדימית של בית הדין הארצי, שניתנה השנה, לפיה מעביד המפטר עובד מחוייב לאפשר לו לנצל את ימי המחלה שנצברו לזכותו.
הם חויבו לשלם לר' דמי מחלה של 3 שבועות בסך 5,200 שקל, משום שהיה עליהם להמשיך ולהעסיקו לפחות עד סוף חופשת המחלה. בנוסף לכך נקבע כי מגיעה לו תמורת הודעה מוקדמת, משום שאין לחפוף בין תקופת חופשת המחלה לבין תקופת ההודעה המוקדמת. (עב' 2942/07).