לפני כשבוע הוצמדה לחברת Epix החצי-ישראלית הערת עסק-חי, לפיה המזומן שבקופתה יספיק רק עד אוגוסט 2009. המצב נראה רע: לחברה אג"ח בהיקף 100 מיליון דולר הניתנות לפירעון מיידי אם היא תימחק מן הרשימה הראשית בנאסד"ק. שווי השוק שלה הוא 20 מיליון דולר בלבד.
ובכל זאת, לחברה גם הסכם המאפשר לה לגייס עוד כ-50 מיליון דולר מקרן Kingsbridge והיא מחזיקה במספר נכסים שיאפשרו לה להמשיך ולגייס. סביר להניח שהיא תשרוד.
איך הגיעה החברה עד הלום, מהבטחת ענק, עם מוצר כמעט מאושר בשוק וחוזה של מיליארדי דולרים עם גלקסו סמית'קליין הענקית?
המיזוג בין פרדיקס הישראלית וEpix התרחש לפי שווי של 90 מיליון דולר לפרדיקס ב-2006, לאחר שפרדיקס נכשלה בניסיון לגייס. החברה הייתה יכולה לגייס בהיקף ובשווי נמוך יותר או להמתין לגיוס בבורסה בשעה טובה יותר, אך בעלי המניות האמינו כי המיזוג ייתן לה גישה מהירה למזומן הרב של Epix, אשר ידרבן אותה.
הם קיוו שהוא גם יספק לה אפשרות ליהנות מעליית הערך שבוודאי תגיע אחרי שהחברה תפרסם את ההסכם עם גלקסו, שכבר עמד בפני חתימה, ותצליח בניסוי הקליני (בשלב IIb) במוצר לחרדה ודיכאון - מוצר איתו נכשלה בהמשך בשתי התוויות. כמו-כן, בנתה החברה על זרם הכנסות מהמוצר של Epix שעמד לפני כניסה לשוק, ה-Vasovist. האג"ח היו אמורות להגיע לפירעון רק אחרי ההצלחה.
אם הכול היה הולך כצפוי, הרי שההחלטה הייתה נכונה. מסוכן לסמוך על התרחיש האופטימי בביומד, אף כי לעיתים אין ברירה. החוזה עם גלקסו לא הקפיץ את המניה, הוא גם לא כלל תשלום גדול במזומן ולא השית חלק משמעותי מעלויות הפיתוח של המוצר על גלקסו.
משנכשל הניסוי נותרה החברה ללא המזומן של המיזוג אבל עם החוב. נותר לה עוד נכס מהמיזוג, מוצר ההדמיה Vasovist, שאמור היה לקבל אישור FDA ומכירות מיידיות בארה"ב. החברה, המנוהלת על-ידי ד"ר אלקן גמזו, מעוניינת כעת למכור את המוצר לשותף כדי לממן את פעילותה, אך אין בנמצא קונים במחיר סביר.
Epix העדיפה מהלך שהיה אמור להניב לה הכנסות עתידיות גבוהות והזדמנות לשווי עתידי גבוה, על פני זה שהיה נותן לה ביטחון.
בנסיבות מסוימות זו בחירה נכונה, אך בשל המשבר, אסטרטגיה זו הובילה את החברה למצב בעייתי. Epix עדיין חברה טובה. יש לה הסכם עם פוטנציאל, מוצר לאלצהיימר עם תוצאות מעודדות בשלבים ראשוניים ופלטפורמה מבטיחה. השאלה היא רק כמה זמן יימשך המשבר.