"תוך פחות משנה וחצי נמחקו מקופת
אלוני מיתר למעלה מ-22 מליון שקל, זאת בגדרן של שתי עסקאות תמוהות ומפוקפקות, שריח עז של עוולות אזרחיות נודף מהן". כך טוענים סעד רסולי ויצחק ברדריאן, בעלי מניות המיעוט בחברה, שמאיימים בהגשת תביעה נגזרת נגד חברת אלוני מיתר, בעלי השליטה בה, ומנהליה.
אלוני מיתר נמצאת בשלטת אריה וובר, דוד מרידור, דניאל בן-שושן וסם שוורץ. התובעים, המיוצגים על-ידי עו"ד אבי ריבקין, רואים אותם כאחראים למצב העגום שאליו נקלעה החברה ושנוצר בעטיין של עסקאות כושלות בפולין וברומניה, ודורשים שהחברה תפעל למיצוי מלוא זכויותיה, לרבות באמצעות פנייה לערכאות המוסמכות בהתאם להוראות חוק החברות.
העסקה הבעייתית הראשונה שנזכרת בתביעה בוצעה באפריל 2007, ובה שילמה אלוני מיתר 3.9 מיליון אירו תמורת רכישת קרקע בעיירה פיאסצ'נו, הסמוכה לוורשה, בירת פולין. אך למרות שהעבירה חלק ניכר מהכסף, 3.35 מיליון אירו, לא קיבלה החברה זכויות בקרקע. המוכרת, חברת איזפול (IZPOL), נמצאת בבעלות עו"ד משה טייטלבאום, שותפו העסקי של היו"ר ובעל השליטה באלוני מיתר, אריה וובר.
העסקה השנייה בוצעה ביולי 2008 ובה שילמה אלוני מיתר מקדמה בסך 650 אלף אירו לרפי טל ולעו"ד רון הרברט, תמורת רכישת קרקע בשווי 7.7 מיליון אירו בבוקרשט. אלוני מיתר לא מימשה את האופציה בספטמבר 2008 ולא קיבלה את דמי הקדימה שכבר שילמה. החברה דיווחה כי "החלה לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותה לגביית החוב".
לטענת התובעים שתי העסקאות "נעשו בצורה מפוקפקת ותמוהה ביותר, ולמצער ברשלנות, בלי שבוצעו הערכות שווי בזיקה לחברות הפרטיות הרלוונטיות, בלי שנבדקה איתנותן הפיננסית של החברות או של היחידים בעלי השליטה בהן, ובלי שנבדקו הביטחונות להלוואות שנתנה החברה, שניתנו בניגוד לכל נוהג עסקי, בניגוד לכל היגיון מסחרי וברשלנות רבתי תוך הפרת החובות שבדין".
3 תנאים לתביעה
תביעה נגזרת מאושרת במקרים חריגים, בהם קיימת עילת תביעה לחברה, אולם נושאי המשרה בה אינם רוצים או אינם מסוגלים לתבוע. בית המשפט רשאי לאשר לבעל מניות לתבוע בשם החברה, אם התקיימו 3 התנאים הבאים: נעשתה פנייה מקדימה לחברה והיא סירבה לתבוע או שלא השיבה; ניהול התביעה הוא לטובת החברה; והתובע פועל בתום לב.
לדו"חות הכספיים של אלוני מיתר לסיכום 2008 צורפה הערת "עסק חי" על רקע גרעון של 10.5 מיליון שקל בהון העצמי.