התובע הכללי של מדינת ניו-יורק הגיש אתמול (ב') תביעה אזרחית נגד מנהל קרנות הגידור עזרא מירקין, בטענה שהוא הפנה בחשאי 2.4 מיליארד דולר מכספי לקוחותיו אל הונאת הפונזי של ברנרד מיידוף. התביעה דורשת תשלום פיצויים והחזר של העמלות שהלקוחות שילמו.
מירקין, משקיע ידוע, הוא בעל השליטה בקרן גבריאל, שמחזיקה, על פי הערכות ב-4.8% ממניות בנק לאומי. מירקין אף כיהן עד לחשיפת הפרשה כיו"ר חברת המימון של ג'נרל מוטורס, GMAC, לא הואשם שידע על ההונאה של מיידוף. אך התובע אנדרו קואומו אמר שהוא התעלם משורה של "דגלים אדומים בוהקים" בהשקעותיו של מיידוף, במטרה לגרוף עמלות בסך 470 מיליון דולר מן המשקיעים שלו (של מירקין), ביניהם גופי צדקה ומלכ"רים רבים.
לפי התביעה שהוגשה לבית המשפט העליון במדינת ניו יורק, מירקין וחברת ניהול הכספים שלו, גבריאל קפיטל, "מעלו באמון של מאות משקיעים שהפקידו בידיו את חסכונותיהם". פרקליטו של מירקין, אנדרו לבנדר, כינה את התביעה "חפוזה וקנטרנית", ואמר שמרשו ייאבק נגדה.
"תביעה נטולת יסוד"
"מר מירקין, חברת גבריאל קפיטל והקרנות שהם ניהלו שיתפו פעולה באופן מלא מתחילת החקירה. הם השיבו לכל השאלות והמציאו מאות אלפי מסמכים", אמר לבנדר. "הראיות מצביעות על כך שהתביעה נטולת יסוד". לפי לבנדר, מירקין ביצע בדיקת נאותות מקיפה של מיידוף, אך גם הוא הוטעה על ידו, כמו כל יתר המשקיעים שנפלו ברשתו של האיש שממתין כעת לגזר דינו לאחר שהורשע בשורת עבירות הונאה בחודש שעבר.
חברת ניהול הכספים פיירפילד גריניץ', שגם היא תיעלה כספי לקוחות במיליארדי דולרים אל חברתו של מיידוף, נתבעה בשבוע שעבר על-ידי המפקח על ניירות הערך במסצ'וסטס, בטענה שהוליכה שולל את משקיעיה.
לפי התביעה נגד מירקין, לפחות שניים מאנשי אמונו אמרו לו שהתשואות שעליהן דיווח מיידוף גבוהות מכדי להיות אמיתיות. אחד מהם הזהיר את מירקין במפורש שמיידוף עלול לנהל תוכנית פונזי גדולה, אמר קואומו.
מיידוף הודה בחודש שעבר בניהול ההונאה הגדולה ביותר בתולדות וול סטריט, תוכנית פונזי בהיקף של 65 מיליארד דולר, שנמשכה ב-20 השנים האחרונות. תוכנית כזו משלמת למשקיעים הראשונים בכספם של המשקיעים שבאים אחריהם, ללא קשר לתשואות על השקעות אמיתיות.
הנאמן שעוסק כעת בפירוק חברת הברוקראז' של מיידוף אומר שאין כל ראייה לכך שמיידוף, שכיהן בעבר כיו"ר בורסת נאסד"ק, רכש ניירות ערך כלשהם עבור לקוחותיו, לפחות במשך 13 השנים האחרונות.
קואומו תיאר את מירקין, שניהל בעצמו שלוש קרנות גידור בשמות אסקוט, גבריאל ואריאל, כ"מתווך של מיידוף", שהשתמש בקשריו בארגוני צדקה ובקשרים חברתיים כדי לגייס סכומי כסף אדירים מלקוחות, וזאת מבלי לגלות להם שמיידוף הוא זה שמנהל בפועל את כספם.
לפי טענת התביעה, מירקין חשב עצמו למשקיע מיומן, אך היה למעשה "רב אמן בשיווק", שהפנה כמעט את הכסף של לקוחותיו לניהול של גורמים שלישיים, כולל מיידוף.
קואומו אמר גם שמירקין צריך היה לפעול על סמך איתותי האזהרה הרבים לגבי מיידוף, שכללו עצה חוזרת ונשנית מפי שותף קרוב של מירקין, שטען שהתשואה הגבוהה העקבית שהשקעותיו הניבו כביכול היתה חשודה, ושעסקי מיידוף אפופים יותר מדי מסתורין.
קטנה עד פיקטיבית
לפי התביעה, מירקין היה מודע לכך שהביקורת על מאזניו של מיידוף בוצעה על-ידי חברת רואי חשבון קטנה עד פיקטיבית מפרבר של ניו יורק, פריהלינג אנד הורוביץ. אחד השותפים בחברה זו, דייויד פריהלינג, הואשם בחודש שעבר בהונאה הקשורה לעבודתו עם מיידוף, אך לא הואשם שידע שמיידוף מפעיל תוכנית פונזי.
מירקין החל לנהל חברת השקעות משלו ב-1989. לפי התביעה, הוא הכיר את מיידוף בסוף שנות ה-80 או בתחילת שנות ה-90.
מלבד התביעה שהוגשה אתמול, נתבע מירקין על-ידי כמה משקיעים. איל הנדל"ן והמדיה מורטימר צוקרמן הגיש נגדו אתמול תביעה בסך 40 מיליון דולר בגין ההפסדים שנגרמו לקרן צדקה שהוא עומד בראשה; אוניברסיטת ניו יורק הגישה תביעה נגד מירקין, בטענה שלא נתנה את הסכמתה להשקעת כספיה בחברתו של מיידוף.