ארי אחיעז הוא אנליסט ב"איילון פיננסים"
צריך לומר את האמת, כולנו אשמים במשבר הנוכחי. בעלי השליטה (המילה טייקונים נשחקה כבר), הבנקאים, המוסדיים, חברות הדירוג, האנליסטים, הבונוסים, האופציות, הלווים, הצרכנים, האמריקאים, האיסלנדים, הסינים והמיידופים (על משקל ברנרד והבאים שיגיעו - אין ספק - אחריו).
הגדלת הפיקוח על "רשימת אשמים" זו אכן חשובה ומתבקשת. אבל מה עושים כאשר המבוגרים האחראיים בחדר, המנהיגים הכלכליים, מתגלים כלא פחות אחראיים מכל אחד ברשימה זו?
שלוש אותיות נגד ארבע
תוכניות החילוץ המרהיבות ששרי האוצר ונגידי הבנקים המרכזיים פורשים מדי יום נראות כמו פרק של הרצים למיליון. בתוכנית ריאלטי זו מנצח מי שמוריד את הריבית הכי נמוך, מדפיס הכי הרבה כסף, מלאים הכי הרבה בנקים ומגדיל משמעותית את הגירעון הממשלתי.
קובעי המדיניות בארה"ב היו היצירתיים ביותר, והחליטו שעל משבר שנגרם בגלל מוצרים פיננסיים ששמותיהם כה ביזאריים, עד שנודעו בראשי תיבות בני שלוש אותיות (MBS, CDO,SIV) צריכים לענות בתוכניות מרשימות עם 4 אותיות (TALF, TARP) ומתחכמות (בנקים רעילים).
המשכתנא תהפוך למשקולת
אני מצר מראש על ההשוואה, אולם תוכניות החילוץ משולות לחלוקת סמים בחינם לנרקומנים, ואסור להתבלבל - הנרקומנים הם כולנו. אנחנו אוהבים לצרוך מעבר לכפי יכולתנו, וכדי לממן תאווה זו אנו לוקחים כמה שיותר אשראי ומנסים להשיג כמה שיותר תשואה על חסכונותינו. תוכניות אלו משפיעות על כולנו, בין אם אנו לווים ובין אם אנו מלווים, ורובנו נחטא בדיוק באותה שגיאה שהובילה אותנו למשבר הנוכחי.
הלווים רואים לנגד עיניהם את ריבית הפריים הנמוכה על המשכנתאות ומתפתים לקחת משכנתא גבוהה. אלא שכעבור שנה ושנתיים הריביות יעלו, וככל הנראה בחדות (הקונצנזוס לכך הוא מקיר לקיר), והמשכנתא תהפוך להיות משקולת.
לא צריך ללכת הרחק לאחור כדי להבין את ההשלכות של מצב זה, בארה"ב שיעור המפגרים בתשלומי המשכנתא עומד על כ- 8% ושיעור עיקולי הבתים על מעל לאחוז.
המלווים (או החוסכים) נאלצים להתמודד עם אתגר מסוג שונה. בכדי להגדיל את התשואה על החיסכון שלה, גברת כהן נאלצת למכור את הפיקדון הבנקאי והקרן הכספית שלה ולקנות ניירות מסוכנים יותר כגון אג"ח קונצרניות. התשואות על נכסים אלו יורדות בחדות וחברות שוב חוזרות לגייס כסף מהציבור - לא כי החברות הפכו להיות פחות מסוכנות, אלא כי לציבור אין אלטרנטיבה.
אחרי הבום יגיע טראח
יידרשו עוד חודש-חודשיים, או עוד טריליון-שניים, ותוכניות החילוץ לבסוף יצליחו במטרתן. בהתחלה המוסדות הפיננסים יחזרו להיות איתנים, ברז האשראי יתחיל להיפתח וחברות יוכלו למחזר חוב ואף להגדיל אותו. בהמשך העולם שוב יחזור לשגשוג, שיעור האבטלה ירד, שוק המניות יעלה בחדות ואף נראה בום נדל"ני במדינות רבות.
אולם השינוי בכיוון זה יבוסס על אשליה, ואחרי הבום - יגיע עוד פעם טראח. דבר אחד ברור, כאשר יגיע שוב הטראח הזה, ההבדל בין תוכניות החילוץ הישנות לחדשות יהיה בקידומת של טריליון לעומת קוודריליון (את המונח מצאתי, אחרי חיפוש בגוגל).
קיימות פיננסית
מחזוריות הצמיחה מואצת מספר שנים, ולאחר מכן התרסקות של הכלכלות הוכיחה את עצמה כמשמידת ערך לאורך זמן. המושג קַיָּמוּת (Sustainability) החל לתפוס תאוצה בשנים האחרונות בעיקר בתחום איכות הסביבה, אולם הוא הופך לחזון גם בתחומים אחרים. בעולם בו האינסטנט הפך להיות טווח ההסתכלות היחידי, קַיָּמוּת הוא הפתרון היחידי אשר עונה על בעיות של טווח בינוני וארוך.
פיתוח מנועי צמיחה עתידיים (בדומה לחזון תעשיית הקלינטק של אובמה), פיתוח בתשתיות לאומיות והשקעה ארוכת זמן בחינוך הם הדרך האמיתית לטפל במשבר הנוכחי, הבא והבא אחריו. הורדות ריבית ומחזור חוב של חברות נדל"ן ישפיעו בטווח קצר על הנתונים הכלכליים, אולם בטווח הבינוני והארוך לא תהיה להם כלל השפעה (ואולי אף השפעה רעה) על הכלכלה.
אנו זקוקים לגמילה איטית וכואבת.