בצהרי יום שישי לפני כשלושה שבועות, התקיימה בסינמה סיטי הפרמיירה של הסרט "הבוגד הקטן", עיבוד קולנועי לספר "פנתר במרתף" של עמוס עוז. את העיבוד כתבה וביימה הבמאית והמפיקה היהודייה-אמריקנית הוותיקה לין רות' ("המרוץ אחר הגלימה"), שאף הייתה שותפה בהפקתו. בלט בהעדרו: הסופר עמוס עוז. נוכחותו החסרה של עוז, אבי הסיפור ואחד מחתני השמחה, צרמה משהו.
האם המרחק הרב מהעיר הדרומית ערד, שבה מתגורר עוז, הוא זה שמנע ממנו להגיע להשקתו החגיגית של סרט המבוסס על ספרו ולכבד את המעמד? לא ברור. עוז אמר ל"גלובס" כי צפה בסרט, אולם הוא לא מוכן לדבר עליו, ולהתייחס אליו או לכל שאלה שקשורה אליו. גם לין רות' לא ידעה להשיב על השאלה, מדוע נפקד עוז מהפרמיירה החגיגית.
*רות', עמוס עוז אהב את התוצאה?
"לקח לי זמן עד שהראיתי לעמוס עוז את התסריט. וכשהוא ראה אותו הוא אמר לי שהוא מלא הערכה; שהוא העביר לי את הספר, ועכשיו העבודה היא שלי".
*הוא היה מעורב במהלך הצילומים?
"הוא בא לבקר אותנו על הסט. שיתפתי אותו בכל מהלך".
*מה הוא אמר על כך שהדמויות בסרט הישראלי מדברות ביניהן באנגלית?
"הוא העדיף שהסרט יהיה בעברית, אבל אני אומרת שהסיפור של עמוס עוז צריך להישמע בכל העולם".
*לאוזן ישראלית זה נשמע לא טבעי.
"זה נשמע טבעי בכל מקום בעולם, חוץ מאשר בישראל".
*בסרט זוכה האוסקרים "נער החידות ממומביי" השחקנים ההודים מדברים באנגלית ולא בהודית, וזה נשמע טבעי כי המשחק מצוין.
"זו בדיוק הדוגמה שאני משתמשת בה. רק הישראלים אומרים לי: 'למה באנגלית? למה לא בעברית?' ראית את הסרט 'ההתנגדות' של אדוארד זוויק? הפריע לך שהשחקנים לא מדברים פולנית? גם 'פרידה' היה באנגלית ולא בספרדית. רק לישראלים זה מפריע. עד כמה שאני רוצה שהישראלים יהיו מרוצים, עדיין ישראל היא שוק קטן בהשוואה לשוק האמריקני".
*כשהמשחק טוב, השפה לא מפריעה, כמו במקרה של רמי הויברגר. אבל הילדים לא שיחקו כל-כך טוב.
"רמי הויברגר נשמע לך טבעי, אולי כי הוא דיבר במבטא פולני. השחקנים הצעירים דיברו בעברית רוב הזמן".
מהמסך הקטן למסך הגדול
לדברי רות', השחקנים היו דווקא בעד. לעפר שכטר, למשל, שמגלם בסרט חייל בריטי, קסמה ההזדמנות לשחק דמות שמדברת באנגלית. הוא גם לא מתאמץ להסתיר את כוונותיו להשתתף בסרטים מעבר לים.
*מדוע? משום שזו ההזדמנות פז עבורם לשחק באנגלית שלא בתפקיד מחבל ערבי?
"בדיוק".
רות', 57, נולדה בניו-יורק, למשפחה יהודית דתית ("כולם במשפחה רבנים או חזנים"). כיום היא מתגוררת בגפה בלוס-אנג'לס, המקום שבו סרטים, וגם תוכניות טלוויזיה, קורמים עור וגידים. רות' עושה חיל זה שני עשורים בתעשיית הטלוויזיה האמריקנית, ועומדת מאחורי הפקת אחת הסדרות האיכותיות ביותר שכיכבו על המסך במהלך שנות ה-80, "המרוץ אחר הגלימה" (1983-1986). בעשייה קולנועית היא מעורבת פחות. הסרט האחרון שביימה לפני "הבוגד הקטן" היה בשנת 1997 ("משנים הרגלים").
לשאלה מה היא יותר - תסריטאית, במאית או מפיקה, רות' משיבה שהיא רואה את עצמה כ"חבילה של השלושה" - "וואן סטופ שופ", כדבריה: "אני מפיקה, כותבת ומביימת. רק לא עושה קייטרינג. אני שונאת לבשל".
לאחר צאת "הבוגד הקטן", רות' שמה יהבה על ענף הקולנוע. היא כותבת עתה תסריט שהוא עיבוד לספר "הכלב היהודי" של אשר קרביץ, ובמקביל מעבדת את המחזה "המוזיקה מתחילה", שכתבה בעבר, לסרט. "אלו שני פרויקטים שאני רוצה להתחיל להפיק עכשיו. אבל זה לא זמן טוב, התעשייה בארצות-הברית במשבר".
*גם התעשייה בישראל במשבר עמוק. במיוחד בטלוויזיה, שבו בוטלו כמעט כל הפקות המקור המתוכננות לשנתיים הקרובות.
"שמעתי, וזה נורא. הטלוויזיה בארצות-הברית לא בצרות כמו פה. הצרות הגדולות שלנו הן בתחום הפנסיה. הפסדנו 47% מהפנסיה שהושקעה בשוק המניות. אני חסכתי מגיל 24, וחצי מזה נעלם. לא בטוח שזה יחזור. אלו זמנים משוגעים. מרגישים את זה, גם באמריקה וגם פה. לדוגמה, בעבר הייתי מתארחת בישראל במלון דן בתל-אביב, ועכשיו לא. גם אין מסיבות גדולות כמו בעבר. זה סגנון חיים חדש ולגמרי שונה, אנחנו מאמצים מנטאליות שונה".
*גם את נפגעת מפרשת מיידוף?
"אני אישית לא, אבל חברה שלי, גם במאית, הפסידה אצלו 7 מיליון דולר. עכשיו היא עובדת על סרט שעוסק בהונאת מיידוף".
את תעשיית הקולנוע בישראל רות' מוצאת אטרקטיבית ובעלת פוטנציאל בינלאומי. "התעשייה בישראל טובה מאוד", היא אומרת, ומציינת לטובה את "ללכת על המים" שזכה להצלחה בארצות-הברית, וגם את "נודל", "הכוכבים של שלומי", "חתונה מאוחרת" ו"ואלס עם באשיר".
מחווה לקולנוע הישראלי
סגנון הבימוי של רות' ב"הבוגד הקטן" מזכיר את סגנונם של הבמאים הישראלים מנחם גולן ואבי נשר, שאת סרטו האחרון של האחרון, "הסודות", רות' אהבה במיוחד. יתרה מכך, עושה רושם שיותר מכל, "הבוגד הקטן" הוא מחווה לישראל ולקולנוע הישראלי הפופולרי.
*שילבת בסרט תמונות ארכיון מחגיגות הכרזת המדינה - למה? מסיבות אמנותיות?
"זה מזכיר לכולם שהדברים קרו. זה גרם לי להרגיש משהו, ואני בטוחה שהצופים ירגישו. זה סיפור של חיים אמיתיים".
*איך התגברת על הקושי להמחיש ויזואלית קונפליקטים פנימיים של גיבורי הספר?
"הספר 'פנתר במרתף' מתעסק הרבה במילים, והייתי צריכה לשנות דברים. הוא לא ויזואלי. כלומר, היה קסם ויזואלי בספר, ואני בחרתי להפוך אותו ליותר נגיש. למשל, היחסים בין הילד פרופי לבין החייל האנגלי תופסים חלק קטן בספר. בסרט, העלילה סובבת סביב היחסים הללו".
"הבוגד הקטן" יופץ בארצות-הברית במהלך ספטמבר.
*את מתכוונת להיות יותר מעורבת בקולנוע הישראלי, אחרי הצעד הראשון שעשית?
"אני אשמח מאוד. בהחלט ארצה לעשות פה עוד סרט. הייתה לי הרפתקה נהדרת עם האנשים האלו, חוויה פנטסטית. אשמח לחזור עליה. אני רק צריכה למצוא סיפור מתאים. מי יודע, אולי יום אחד אגור פה". *