לא אחת קורה שמשבר גדול מוליד תוכניות חשובות ומתברר בדיעבד כמקפצה לעתיד טוב יותר. ייתכן מאוד שגם המשבר הכלכלי הנוכחי הוא בעצם הזדמנות חשובה עבור האנושות. השפל הגדול של שנות ה-30 בארה"ב הוליד את תוכנית ה"ניו דיל" המפורסמת של רוזוולט, שעיקרה היה הוצאת המשק האמריקני מהמשבר בעזרת השקעה בפרויקטי תשתית עתירי כוח-אדם. כעת, מביא מנכ"ל הסוכנות הסביבתית של האו"ם (United Nations Environment Program - UNEP), אכים שטיינר, את בשורת ה"ניו דיל הגלובלי הירוק" (Global Green New Deal - GGND), תוכנית שנועדה להשיג שתי מטרות בבת-אחת - גם להוציא את העולם מהמשבר הכלכלי החמור וגם להציל את כדור הארץ מפני אסון אקלימי.
ה-GGND נועד למעשה לקחת את העולם המתקדם צעד אחד קדימה, לאחר שבפברואר 2005 נכנסה לתוקף "אמנת קיוטו" (אמנה בינלאומית בנושא המאבק נגד התחממות כדור הארץ), כש-141 מדינות חתומות עליה. נזכיר, כי "אמנת קיוטו" מחייבת את המדינות המתועשות להפחית את הפליטה המשותפת של גזי החממה בהן ב-5.2% לעומת הרמה שנמדדה ב-1990, ולפי שיעור הפליטה המשוער עבור שנת 2010 המדינות יידרשו להפחתה של 29%. אבל, מדינות רבות ובהן ספרד, פורטוגל ואירלנד, ניצבות הרחק מעבר ליעד הקיצוץ.
לא רק הקושי בהשגת יעדי קיוטו מתמרץ את אושיות הנושא הסביבתי בעולם לשנס מותניים ולרקוח תוכניות חדשות, אלא כאמור גם המשבר הפיננסי העמוק, שרבים רואים בו הזדמנות פז להזניק מפעלים סביבתיים. בסוף השנה הנוכחית תתכנס ועידת בינלאומית של שרי הגנת הסביבה בקופנהגן, בירת דנמרק, ובה אמורה להיקבע האמנה ההמשכית ל"אמנת קיוטו", ובה יעדים אגרסיביים יותר של הפחתת פליטות גזי חממה ויעדים סביבתיים נוספים. בערב עיון שמקיימת היום (א') אוניברסיטת תל-אביב בשיתוף "גלובס" ישמש שטיינר כמרצה המפתח, ויציג את עיקרי ה-GGND שישמש בסיס לדיונים ב"ועידת קופנהגן".
"המטרה היא ליצור כמות עתק של משרות"
בראיון מיוחד ל"גלובס" מסביר שטיינר, כי "הסכום המצטבר של חבילות התמריצים הכלכליים ברחבי העולם, שהושקו כדי להתמודד עם המשבר הכלכלי הנוכחי, הוא 3 טריליון דולר. להערכתנו, ב-UNEP השקעה של 1% מתוך התמ"ג הגלובלי בשנתיים הקרובות תספק את המאסה הקריטית של תשתיות סביבתיות, הנחוצות לשם הסבת הכלכלה העולמית לסביבתית (כשבכל מדינה יש לתת את הדגש על הנושאים המותאמים לה)". אותו אחוז בודד שווה, לדבריו, ל-750 מיליון דולר, ומהווה כאמור רק רבע מסך תוכניות התמריצים ברחבי הגלובוס.
"שלוש מטרות יש ל-GGND", אומר שטיינר, "בטווח הקצר - ליצור כמות עתק של משרות". בטווח הבינוני מדובר ביעדים שאפתניים כמו מיגור העוני במדינות המתפתחות עד 2025, והפחתת התלות בנפט ובמדינות הנפט. בנושא הפחתת התלות בנפט תטפל "ועידת קופנהגן" באופן ממוקד, ובין היתר גם בהמשך הטיפול בקביעת מנועי סחר בפליטות.
בעניין זה מציין שטיינר כי הפליטות לכדור הארץ הן ברמה של אסון שמחייבת נקיטת צעדי מניעה דרסטיים. לדבריו, 21% מתושבי הערים במדינות המתפתחות מתגוררים באזורים מועדי אסונות טבע כתוצאה מההתחממות האקלימית, כגון אסון הצונאמי, רעידות אדמה וכיו"ב.
כלומר, מצד אחד העולם נמצא על פי התהום במונחים אקלימיים, ומצד שני חל המשבר הכלכלי שמחייב צעדים כלכליים נמרצים. שטיינר רואה שילוב אינטרסים ברצון לשקם את שני הנושאים. פרויקטי תשתית ענקיים של טיהור מים, אנרגיה ממקורות מתחדשים, תחבורה נקייה, בנייה ירוקה וחקלאות מתקדמת יביאו, לדבריו, לטיפול בשני ערוצי הבעיה: בצד הכלכלי הם יספקו עבודה להמוני אנשים ובצד האקולוגי הם יפחיתו לעין ערוך את רמת הפליטות של גזי חממה וגזים מזהמים על פני כדור הארץ.
כדי להתניע פרויקטים עתירי כוח אדם שכאלה המדינות צריכות לדבריו להיות מעורבות בצורה של תמריצים ורגולציה מעודדת, וכך "בימים שלאחר המשבר - העולם לא רק יהיה חדש במונחים של הבנה כלכלית אלא גם יהיה משופר מבחינה אקולוגית", הוא אומר. במסגרת ה-GGND מוצע לשים דגש על תמרוץ נושאים כמו יעילות אנרגטית בתחום הבנייה, תחבורה נקייה ואנרגיה ממקורות מתחדשים. מדינות מתפתחות יכולות על-פי ה-GGND לתת קדימות לנושא החקלאות החכמה, ניהול המים והסניטציה.
"הכלכלה הישנה איבדה את הצידוק שלה עם המשבר הכלכלי הנוכחי", אומר שטיינר, "ולכן יש פתיחות לרעיונות חדשים". לטענתו, על כלכלה ירוקה צפוי החזר השקעה גבוה יותר מאשר על מה שהוא מכנה "כלכלה חומה", כשבכך הוא מתכוון להשקעות בתחנות כוח מהסוג הישן (מבוססות הפחם), תחבורה מבוססת בנזין וכו'.
על-פי חישובי ה-UNEP, ההשקעות הפדרליות הנדרשות בפרויקטי תשתית - בהינתן שכעת הבנקים נמנעים ממתן מימון בשל משבר האשראי - עשויות להגיע ל-45 טריליון דולר עד 2025. שטיינר מדגיש, כי פרויקטי אנרגיה חלופית אינם מיועדים רק למדינות עשירות ומפותחות.
"לישראל ניסיון בהשקעה ביעילות אנרגטית"
אם כבר במדינות שאינן עשירות ולא לגמרי מפותחות עסקינן, מתבקשת השאלה - מה לשטיינר לחפש דווקא בישראל? "ישראל היא חברה באו"ם ויש לנו אינטרס לעבוד עם כל המדינות החברות באו"ם. זו בפירוש אחת מהמשימות שלנו, לפתח את התוכנית בשיתוף עם כל המדינות החברות באו"ם", משיב שטיינר.
*מה הדגשים שהכי חשובים בעיניך בתוך ה-GGND?
"הקונספט של הכלכלה הירוקה וה-GGND מתמקד בשאלת ההתמודדות עם המשבר האקלימי בנשימה אחת עם ההתמודדות עם המשבר הכלכלי והסביבתי. לכן, ה-UNEP פיתח הצעות לטיפול בשלושת המשברים - הרצון הוא לפתור את בעיית העוני החמור (בעיקר במדינות המתפתחות), את בעיית התחממות והזדהמות כדור הארץ ואת המשבר הכלכלי העמוק. אין פה העדפה של נושא אחד על פני משנהו, אלא הסתכלות משולבת על שלושת המישורים. חשוב להבין שיש בהיערכות הגלובלית לפתרון המשבר הכלכלי הזדמנויות טכנולוגיות וכלכליות אדירות, שמזמנות חבילות התמריצים של מדינת רבות".
*אילו תחומים ישראל צריכה לתעדף בתחום הסביבתי?
"בישראל המומחיות והצרכים העיקריים נעים החל מיעילות אנרגטית ואנרגיה נקייה, עבור בתחבורה נקייה וכלה בניהול משק המים וחקלאות בת-קיימא. בתחום התחבורה, למשל, הידעת שבישראל היקף כלי הרכב הפרטיים גדל פי 30 מאז 1963 וגורם לזיהום רב?
"בישראל התחומים הללו מרכזים טכנולוגיות חדשניות שיכולות להיתרגם להזדמנויות כלכליות ולעזור לפתור בעיות סביבתיות. לכן, לישראל יש אינטרס עמוק ביוזמת ה-GGND למרות שהיא מדינה קטנה.
"לישראל יש אינטרס וניסיון מוצלח בהשקעה ביעילות אנרגטית. אפילו ב-1950 הפכתם את דודי השמש למוצר רווח בכל בית, עד שהיום זה מוצר שמיש ב-90% מהבתים. תוכלו כך להפחית את פליטות גזי החממה. טכנולוגיות תחבורה ואנרגיה יניעו את הכלכלות, כשמישראל יצאה בשורת הרכב החשמלי של חברת 'בטר פלייס' בהובלת שי אגסי. ההשקעות באזור הזה הן מעניינות מאוד. ההשקעות של היום יניעו את כלכלת המחר, את מישרות המחר - אבל זה כרוך בתמיכה מדינתית.
"לישראל יש גם היסטוריה ארוכה בניצול חכם של מקורות מים והיא יכולה לייצא ידע לארצות אחרות. בעיית המים הולכת להחריף וישראל מודעת מאוד לכך, ולכן תדע איך לטפל במשבר החמור". גם כאן שטיינר מביע מעט אופטימיות בהתחשב במצב, שכן ישראל היא ללא ספק ידענית מופלגת בתחומי המים השונים, אולם הנושא הזה לא היתרגם לתוכנית מסודרת לניהול משק המים, וכך אנחנו נמצאים קרובים מאי-פעם לקו השחור של הכנרת או במילים ברורות יותר - על סף נזק בלתי הפיך למקור המים העיקרי של המדינה.
נציין, כי ישראל למעשה אינה מחויבת לאמנת קיוטו, שכן בין היתר אין לה את התשתיות לעמוד ביעד להפחית את רמת הפליטות בה ב-20%-30% לעומת 1990 עד 2020. במדינות אירופיות כמו גרמניה וספרד יש כבר תשתיות אנרגיה חלופית נרחבות ועוד תשתיות שבדרך, שיכולות לאפשר עמידה ביעד הזה או התקרבות אליו. מה שכן יש לישראל הוא יכולת, לפחות התיאורטית, להגיע ב-2020 לרמת פליטות של 80 מיליון טון בשנה, לעומת הצפי של תוכנית פיתוח משק החשמל לרמה של 110 מיליון טון. גם הישג לכאורה צנוע זה יהיה כרוך בהשקעות מאסיביות ובהחלטות לא פשוטות מצד הממשלה.
"ישראל רוצה 10% אנרגיה נקייה עד 2020"
*אתה מסתובב להציג את ה-GGND במדינות ובאירועים רבים. מה ייחשב בעיניך כהשגת היעד?
"המטרה שלי היא שבאמצעות השקעה בנושאים ירוקים, לא רק שנגיב למשבר האקלימי אלא גם ניצור את המשרות, השווקים והכלכלה של מחר. כעת אנחנו נמצאים בנקודה שבה קובעי מדיניות קוראים למשקיעים וליזמים לבוא עם רעיונות ולהקים כלכלה חדשה שתיוסד על טכנולוגיות סביבתיות והשקעות בתחומים בני-קיימא. בישראל נקבע יעד להגיע ל-10% אנרגיה נקייה עד 2020 באמצעות הפחתת מסים ותמריצים שונים", אומר שטיינר, שכנראה אינו מודע לכובדה של הבירוקרטיה הישראלית שנוטה להאט תהליכים במקום לזרז אותם.
*יש דוגמאות למיזמים סביבתיים רחבי היקף מוצלחים במדינות ברחבי העולם?
"בשלוש השנים האחרונות אנחנו אוספים נתונים על מקומות בעולם, ויש לנו הרבה מאוד מיזמים מוצלחים של כלכלה ירוקה. בדנמרק, למשל, הגדילו ב-70% את התמ"ג מבלי להגדיל את מקורות האנרגיה, רק בזכות התייעלות אנרגטית. בגרמניה, שעד לפני 10 שנים הייתה קטנה מאוד בייצור אנרגיה חלופית, הוחל אז חוק שתמך ברכישת אנרגיה ממקורות נקיים במחיר מועדף, וזה לקח לה פחות משבע שנים עד שהפכה ליצרנית אנרגיית הרוח הגדולה בעולם. 15% מהאנרגיה שלה מושג ממקורות חלופיים, כשלפני 10 שנים זה היה פחות מ-5%. בקוריאה, למשל, 3% מהתמ"ג מיוצרים מאנרגיה נקייה בזכות חבילת תמריצים בסך 38 מיליארד דולר לקידום כלכלה ירוקה.
"בחבילת התמריצים הענקית של אובמה, 100 מיליארד דולר מוקצים לנושאים סביבתיים תוך קריאה ליזמים מכל העולם לקדם מפעלים ירוקים. בחנו את נושא המשרות הירוקות באו"ם, ומצאנו שיש היום יותר משרות בתחום האנרגיה ממקורות מתחדשים ברחבי מדינות האו"ם - 2.3 מיליון משרות לעומת 2 מיליון משרות בתחומי אנרגיה 'ישנים'. לכן, הכלכלה הירוקה היא לא תיאוריה אלא הזדמנות שמידפקת על דלתה של כל מדינה וכדאי לכל ממשלה להגיב לכך ולהשקיע", אומר שטיינר.
את עקרונות ה-GGND מתכוון שטיינר ובכירי UNEP אחרים להציג במבחר אירועים כלכליים בעלי פרופיל גבוה כמו "ועידת הבנק העולמי" שתיערך בוושינגטון באפריל, "מפגש מדינות ה-G8" שיערך ברומא ביוני, ועד בסופו של דבר לדיוני עומק והכרעות במסגרת "ועידת קופנהגן" שצריכה להביא לאמנה חתומה ומחייבת עבור החברות בה. אבל מכיוון שאנחנו נמצאים על פי תהום, כך לדברי שטיינר, ואין זמן לטעויות, הפעם בכוונת מנהלי "ועידת קופנהגן" לקבוע מסגרת זמנים - שלוש שנים - שתחייב את המדינות המשתתפות לאשרר את האמנה, כדי שההחלטות שיתקבלו בוועידה יקבלו תוקף. בנוסף, בכוונת המארגנים להוריד את רף המדינות שנדרשות לשם תיקוף האמנה שתיחתם, כדי להקל את אשרורה המהיר. כל זאת, כדי למנוע מצב ששוב תהיה סחבת של שנים ארוכות בין ההחלטות החשובות לבין התחלת יישומן, כפי שקרה בסיומה של "ועידת קיוטו". *