חוק "האח הגדול" מפלה לטובה את העיתונאים לעומת עורכי הדין - כך טוענת לשכת עורכי הדין בהודעה שמסרה היום (א') לבג"ץ, בעקבות הודעה משלימה בעניין שנמסרה לפני כשבוע על-ידי הפרקליטות.
לטענת הלשכה, בראשות עו"ד יורי גיא-רון, ההוראה האוסרת על המשטרה לקבל גם במקרים דחופים פירוט שיחות של עיתונאים צריכה לחול על כל בעלי החיסיון, בהם עורכי דין ופסיכולוגים.
בדצמבר אשתקד אישרה ועדת החוקה של הכנסת את תקנות סדר הדין הפלילי הנוגעות לחוק "האח הגדול", שמאפשר למשטרה לקבל במקרי חירום נתונים על אזרחים ללא צו בית משפט.
חוק "האח הגדול" מקנה למשטרה יכולת לקבל נתוני תקשורת, טלפוניה ואינטרנט על כל אדם, מספרי טלפון, יעדי שיחות, מספרי ברזל של מכשירים, נתוני עיגון לפי אנטנות סלולריות ונתוני גלישה באינטרנט. מלבד המשטרה יכולים גם רשות ניירות ערך ורשות ההגבלים העסקיים לקבל גישה אל הנתונים הללו. החוק מאפשר את קבלת הנתונים באמצעות צו בית משפט - או במקרים דחופים ללא צו בית משפט למשך 24 שעות.
האגודה לזכויות האזרח, לשכת עורכי הדין ומועצת העיתונות עתרו לבג"ץ כנגד החוק. במהלך הדיון האחרון שהתקיים בפברואר השנה, בעקבות עימות בין השופט חנן מלצר לבין באת-כוח הפרקליטות, עו"ד דנה בריסקמן, הודיעה הפרקליטות כי חוק "האח הגדול" ייושם לגבי עיתונאים רק באישור בית המשפט ולצורך גילוי פשע.
ההודעה המשלימה של המדינה בנושא הוגשה בעקבות הוראת בג"ץ במהלך הדיון האחרון, בו התברר כי למשטרה הנחיות פנימיות בעניין שלא פורסמו ושלא הוגשו לבג"ץ. בעקבות כך הגישה המדינה את ההנחיות הפנימיות שמתייחסות למקרים שבהם המשטרה יכולה להוציא נתונים על אזרחים ללא צו בית משפט, ובכלל זה אפשרויות להאזנה.
פגיעה בפרטיות
לשכת עורכי הדין, באמצעות עו"ד דן חי, טוענת כי מההודעה המשלימה של המדינה מתברר כי ניתן להאזין ולפגוע בפרטיותם של בעלי חיסיון - כגון עורכי דין, רופאים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ואחרים - גם לא במקרים של חירום, וכי לנגד עיני המשטרה עומדים שיקולים אחרים ההופכים את בעלי החיסיון האמורים לקורבנות.
עוד טוענת הלשכה כי מההוראות הפנימיות עולה כי במקרים דחופים המשטרה אינה יכולה להוציא נתוני תקשורת בקשר לעיתונאים הנוגעים לפירוט השיחות של העיתונאים עם גורמים אחרים. לדבריה, הוראה זו צריכה לחול על כל בעלי החיסיון, ובכללם עורכי דין ופסיכולוגים.
בהמשך ההודעה תוקפת הלשכה בצורה חריפה את המשטרה וטוענת כי ההתייחסות לבעלי החיסיון בנוהליה היא רק קצה חוט לתמונה, לפיה המשטרה אינה נוהגת בריסון עצמי. כך למשל, טוענת הלשכה, כי מהודעת הפרקליטות לא ברור על מה ולמה מוצעים כל ההיתרים הדחופים לקבלת נתוני תקשורת, וכי המשטרה והפרקליטות מתחמקים מדיון קונקרטי בשאלה המהותית האם הוצאו בפועל היתרים בקשר לבעלי חיסיון, ומה היו הנסיבות בהן הוצאו.
פיקוח לא ראוי
בהודעה שנמסרה לבג"ץ נתנו 3 דוגמאות להוצאות היתרים הנוגעים לעבירות של רצח, אונס ושוד מתוך 755 ההיתרים שהוצאו במהלך חצי השנה האחרונה מאז אושר החוק. מצב זה, נטען, אינו מאפשר פיקוח ראוי על המשטרה, כאשר החשש הוא כי קיימים מקרים רבים שסובלים דיחוי וניתן לקבל עבורם צו שיפוטי. לדברי הלשכה, המשטרה אינה מתיחסת בהוראותיה להוצאת נתונים דחופים מבעלי חיסיון, משום שהיא יודעת שהיא אינה נוהגת כדין.
לסיכום, טוען עו"ד דן חי, הלשכה מתנגדת להיקף הרחב של סמכויות המשטרה להוציא צווים דחופים. היא מציינת כי באוגוסט 2008 היו 60 אנשי משטרה המוסמכים להוציא צווים כאלה וכיום לא ידוע מספרם. לטענת הלשכה, החוק נותן לחתול לשמור על השמנת, וכי כל עבירה של עוון יכולה לשמש בסיס לבקשת הוצאת נתוני תקשורת על-ידי המשטרה.