לאתר חדשות ערוץ 2 (Mako / רשת)
"הנאציזם הובס, אבל האנטישמיות עדיין נושמת. הגזים התנדפו, הרעלים נותרו. קיימים עדיין מכחישי שואה וגלוחי ראש וחמומי מוח, הנושאים שנאה תהומית, ופניהם לרצח בשם עליונות הגזע" - כך פתח נשיא המדינה שמעון פרס את טקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
נשיא המדינה יודע על מה הוא מדבר. 66 שנים אחרי גטו ורשה, הכחשת השואה היא תופעה שרק תופסת תאוצה: ההתקדמות הטכנולוגית, התפתחות רשת האינטרנט, הרשתות החברתיות ואתרי שיתוף הקבצים והסרטונים נתנו לכך פוש רציני - אפשר אפילו לומר עדנה מחודשת.
התוצאה ברורה: מה שלא חוקי לומר בעולם המציאותי, מוצא את עצמו חוקי למהדרין ברשת האינטרנט - המקום בו אין גבולות, אין עכבות ואין חוקים. לא קשה למצוא אתרים שלמים שמוכיחים למי שרוצה לשמוע שהשואה לא קרתה, נתוניה מוגזמים והכול בכלל הוא קונספירציה יהודית אחת גדולה.
המכחישים האקדמיים מציגים: ההוכחות
הז'אנר הנפוץ ביותר או המקובל ביותר של מכחישי השואה בכלל, וברשת בפרט, הוא ההכחשה שניתן לכנות אותה "ההכחשה האקדמית". התקבצו להם אנשים שונים המכנים את עצמם "היסטוריונים", ומציגים את ההוכחות שלהם לכך שהשואה מומצאת, או לכל הפחות מוגזמת.
אחת מהתנועות האלה ומהגדולות שבהם מכונה ה"הרוויזיוניסטים של השואה". מטרתם היא אחת - להמעיט מייחודה של השואה. "הרוויזיוניסטים מתנגדים לטרמינולוגיה של "השואה", שממנה נגזר כי היא הייתה ייחודית, מונומנטלית ואפילו המרכזית בהיסטוריה", הם מגדירים את עצמם ברשת. "השואה היהודית היא בסך הכל אחת מהשונות, ואפילו לא מהמשמעותיות שבהן".
הרוויזיוניסטים לא מגדירים את עצמם כ"מכחישי שואה" - הם טוענים שככל הנראה הרבה מאד יהודים נרצחו, נפטרו, מתו במהלך השואה. הם, כפי שהם כותבים על עצמם מאתגרים שלושה דברים: "המספרים, השיטה והתוכנית". מבלי להיכנס לגוף הטיעונים, אחת המסקנות של אותם היסטוריונים - "בהסתמך על עדויות מוצקות", היא למשל שבאושוויץ נרצחו "טיפה יותר מ-30 אלף יהודים".
למה היהודים נשלחו להסתפר?
על מנת להבין את הטכניקות של מכחישי השואה החדשים, די לתת דוגמה אחת המוצגת בסרטון אינטרנטי: המכחישים לוקחים עדות של ניצול שואה המספר על התספורות שנעשו במחנות המוות, מציגים את העדות ושואלים: מדוע היה צורך לספר את היהודים?
דוגמה אחרת שדוחה את טענת מחנות המוות היא הצגת עדויות כי החיים במחנות היו בכלל לא רעים: במחנות, כך הם טוענים - היו בריכות, חוגים, משחקי כדורגל, תרבות ותיאטראות. למי שאין ידע מוקדם - ניתן היה לחשוב שמחנות המוות היו ממש קאנטרי-קלאב.
לא נכנסים למיינסטרים
מדבר אחד אפשר להיות אופטימיים: הקבוצות האלה מתקשות מאוד להיכנס למיין-סטרים. באתרי הוידאו הגדולים כדוגמת יו-טיוב או באתרים החברתיים הגדולים, כמעט ולא ניתנת להם דריסת רגל. יו-טיוב כמדיניות לא אוהבים לצנזר סרטונים, אבל בנושאים הקשורים להכחשת שואה בעלי האתר חוששים כנראה מתביעות משפטיות, והחומר הזה גם ברשת החברתית הפופולרית פייסבוק מתרחשת מלחמה. של ממש קבוצות מכחישי השואה מנוהלות פעמים רבות על ידי גולשים ממדינות ערב, והם מחוברים לרוב לנושאים פוליטיים. ניסיונות לייצר מגמה אמיתית של מכחישי שואה לא זוכה ליותר מדי הצלחה.
דוגמה אחת היא הקבוצה המושמצת "Israel and Their Holocaust Bullshit" שהקימו מספר גולשים. החברים בקבוצה חושפים בין היתר, כי "במהלך מלחמת העולם השנייה נהרגו בסך הכול 300 אלף יהודים בעקבות רעב וחולי".
בקבוצה זו יש בסך הכול 667 חברים - חלק ניכר מהם ממדינות ערב. זה מספר כמעט סמלי במונחי פייסבוק. רק בשביל להמחיש זאת, בקבוצה שנפתחה אחר כך הדורשת מפייסבוק למחוק את האתר הקודם חברים 8,654 גולשים. לקבוצה שנקראת "בטח אוכל למצוא מיליון שיכחישו את השואה" - כנראה ייקח קצת זמן. עד עתה קבוצתם מונה 307 חברים.