כ-65% מעובדי ההיי-טק וכ-60% מעובדי התעשייה יצאו השנה לחופשת פסח מרוכזת מטעם המעסיק - מסממני המיתון, אך לפחות מגזר אחד מרוצה: ההורים. בכל שנה בפסח נדרשים הוריהם של תלמידי בתי הספר וגני הילדים העירוניים לשלושה שבועות מפרכים ויקרים של אלתורים, ועוד לא דיברנו על יולי-אוגוסט. ישראל ניצבת בצמרת הלא מכובדת של העולם המערבי בפער בין מספר ימי החופשה של התלמידים (93) לימי החופשה השנתיים של העובדים (19, כולל חגים). בדנמרק, למשל, חופשת התלמידים המצטברת מסתכמת ב-61 ימים, אך הוריהם זכאים, כעובדים מתחילים, ל-34 ימים בשנה, לא פחות.
יערה ישורון, מנהלת מוקד תוכן בחברת אינטרנט ואם צעירה לשניים, מצאה את עצמה במקום הזה בדיוק לפני שנה. מה שהגדיש את הסאה היה אסרו חג: "הייתי צריכה למצוא עוד יום של בייביסיטר, ונשברתי. אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שכל ההורים סופגים את זה במשך שנים ואף אחד לא עושה כלום". ישורון פתחה עצומה באתר "עצומה", והעבירה את הידיעה לרשימת התפוצה הפרטית שלה. ההיענות הייתה מפתיעה, החתימות התרבו בקצב מסחרר, ועיתונאים התקשרו לברר מה הלאה.
עד כה נאספו כ-12 אלף חתימות, והיוזמה יצאה לדרך בשלושה מישורים: צמצום ימי החופשה של התלמידים (מרביתם בחופש הגדול), הוספת ימי חופשה לעובדים במשק (לא רק להורים, כדי שלא ייווצר תמריץ שלילי להעסקת הורים), ויצירת מסגרות משלימות לימי החופשה הנותרים של הילדים, בין השאר במתנ"סים. "מדובר במסגרות שיסובסדו על-ידי המדינה ושיהיו בפיקוח משרד החינוך", מסבירה ישורון. "לא צהרונית או בייביסיטר, אלא מסגרות שיוכלו לספק את כל הערך המוסף שמערכת החינוך מתלוננת שאינה מספיקה לתת: תרבות, אמנות, מדע". המסגרות יספקו גם מקומות עבודה לבני נוער, לסטודנטים, לגמלאים, ואפילו למורים.
"האינטרס משותף להורים העובדים, למעסיקים ולמשק", אומרת תמר קליבנסקי, רואת חשבון ואם לשלושה, פעילה ב"הורים עובדים לשינוי" לצד ישורון. "המשק מצוי מדי אוגוסט בשיתוק: מקומות העבודה מלאים בילדים, את מתקשרת למס הכנסה ועונה לך ילד בן 4 שאומר - אני אקרא לאימא".
המעסיקים מנסים לפתור את הבעיות בדרכים שונות: מי שיכול יוציא את העובדים לחופשה מאורגנת, ואחרים מנסים להסיט את עובדיהם מנטילת חופשה בקיץ, ובכך אולי מאפשרים להם חופשה אמיתית. במכבי שירותי בריאות, למשל, מתמרצים חופשה בחורף, ומי שעושה זאת מקבל יום חופשה בונוס על חשבון המעסיק. ישורון לא נמנית עם אלה או עם אלה: "כיום אני לוקחת שבוע חופשה כדי לשמור על הילדים, ואחריי בעלי לוקח שבוע חופשה. בשום מצב אנחנו לא יוצאים לחופשה זוגית או משפחתית, אנחנו לא נחים".
ד"ר ארז סיניבר, ראש החוג לכלכלה במכללה למינהל, סבור שלהסדר כזה עשויות להיות השפעות מרחיקות לכת, בראש ובראשונה על הנשים: "נשים רבות לא יוצאות לעבודה כי אין מי שישמור על הילדים, או שלא משתלם להן לשלם למישהו שיעשה זאת", אומר סיניבר, ומזכיר שהשתתפות הנשים בכוח העבודה בישראל היא מהנמוכות בעולם המערבי. "יותר נשים יצאו לעבוד, יהיו פחות השלמות הכנסה, התוצר יעלה, גם בעקיפין: נשים שיוצאות לעבוד קונות יותר בגדים, וכשיש משכורת נוספת רמת החיים עולה, קונים יותר דברים הביתה". סיניבר רואה גם את אינטרס המעסיק: לדבריו, מחקרים מראים שעובדים גומלים למעסיק בהגדלת התפוקה ובמיעוט היעדרויות, כשהם מקבלים שכר גבוה מהמקובל או ימי חופשה עודפים.
בכנסת היוצאת זכו ההורים לתמיכה נלהבת של ועדת החינוך, והחלו בדיונים עם משרד החינוך, שנדחו עד לאחר הבחירות. כעת ממתינים לשרי האוצר והחינוך שיתמקמו בכיסאותיהם, לפני חידוש המערכה. "גם אם יהיו תוצאות בעוד חמש שנים אני מרוויחה", אומרת ישורון, "ויש לי אורך נשימה גם מעבר לכך; כשהילדה שלי תרצה לצאת לעבודה אני לא בטוחה שארצה לשמור לה על הילדים, במקום לעשות את כל מה לא הספקתי בשנים ללא חופשות. אני מפנטזת על הפנסיה".
לעצומה