בגילו המתקדם, 69, מרגיש ירון לונדון שובע מהמירוץ אחרי הרלבנטיות וההתעדכנות האין-סופית באקטואליה. האיש, שהתחיל את דרכו בתקשורת כשדר ב"קול ישראל", הפך למגיש בטלוויזיה הישראלית ("עלי כותרת", "סופשבוע", "סוף ציטוט"), כתב פזמונים פופולריים ("לו הייתי פיראט", "אליעזר בן יהודה"), הנחה את "מסיבת גן" פורצת הדרך, כיכב בקלטות ילדים ("איתמר מטייל על הקירות", "מעשה בחמישה בלונים"), יצר סדרות דוקומנטריות ששודרו בערוץ 2 כגון "השמן עם הסוני", עבר לערוץ 10 ומאז מגיש עם מוטי קירשנבאום את "לונדון את קירשנבאום" - הבין "לפני זמן מה", כהתנסחותו, שכנראה לא יספיק לקרוא את כל הספרים שהוא רוצה, לא יהיה מומחה לכל דבר, וגם בתחום התמחותו, חברה ופוליטיקה, יהיו שטחים מתים שאליהם לא יגיע.
"מכיוון שיש הרבה ערוצי תקשורת", הוא אומר, "ומכיוון שאנחנו לא ב'קשת' ולא לוחצים עלינו להגיע לרייטינג גבוה, אני לא חייב לדעת הכול ולקרוא את האותיות הכי קטנות".
מחשבות על פרישה כבר יש?
"לא. אבל בגיל 69 לא מן הנמנע לחשוב שאולי יאזל כוחי".
וזה מעורר חרדה?
"בעיקר בצד הכלכלי, כי לא צברתי מספיק ממון כדי לקיים את עצמי ברמה שאני רוצה".
איך זה קרה?
"ההכנסות שלי גדלו בשנים האחרונות, אבל רוב ימיי הרווחתי מעט".
אבל יש לך קלטות וידיאו מצליחות, פזמונים שמושמעים?
"ב'איתמר מטייל על הקירות' היה לי חלק מסוים בהפקה, והמפיץ היה אחראי על החשבונות, ובסופו של דבר מכרתי את זכויותיי בכסף מועט; וההכנסות מאקו"ם לא רבות מאוד".
ופנסיה מ"ידיעות אחרונות"?
"אחרי 18 שנות עבודה יש, ויש לי גם בית באפקה, כך שלא אמות ברעב ולא אהיה הומלס. אבל אי-אפשר להשוות את זה לרמת ההכנסה שלי היום, שתיפסק כשלא אעבוד. אז אעשה דברים אחרים. אשיר, ארקוד".
מפליא שלא דאגת לעצמך יותר, הרי ערכת את "סטטוס", ירחון לחשיבה ניהולית. משהו בטח הפנמת.
"הניסיון שלי בניהול קטן מאוד, ומשרת הניהול הבכירה ביותר שאליה הגעתי הייתה מנהל מחלקת הדרמה והבידור בערוץ 1".
ניהלת בכלל את הקריירה שלך?
"לא. הלכתי אחרי יצריי וסקרנותי".
עם סקרנות לא הולכים למכולת.
"העובדה היא שתמיד יכולתי לשלם במכולת. 28 שנים הייתי פקיד מדינה, וגם אז, כשרציתי להתפרנס, נעניתי ליוזמות של אחרים ואיך שהוא השלמתי את הכנסתי באופן שאפשר לי לגדל שלושה ילדים. ומגיל 48, כשעזבתי את רשות השידור לא נתקלתי בבעיות פרנסה כי תמיד הציעו לי דברים. הכנסותיי גדלו והלכו, לא כי תכננתי זאת, אלא כי זה קרה".
אתה לא יוזם?
"אני יזם של פורמטים, אבל רק חלק מהדברים שעשיתי היו ביוזמתי וחלקם היו פרי יוזמתם של אחרים. כמו עריכת 'סטטוס'. מעולם לא חתרתי להיות עורך ירחון ניהול, והצבתי שורת תנאים להסכמתי".
גם לא תנאים כלכליים?
"שיהיה לי מספיק זמן לעסוק בעניינים אחרים, ושלא אגע בצד הכלכלי של ניהול העיתון. אני גם לא במאי סרטים דוקומנטריים, ואין לי שום הכשרה מקצועית בתחום. כשעבדתי ב'קשת' ועשיתי סרטים תיעודיים, מהם גם ביימתי, עשיתי זאת מתוך הבנה שאני צריך לשתף פעולה עם מביני עניין, ושכנעתי אנשים מקצועיים לחבור אליי. היו לי מפיקה קבועה שעסקה בתחום הניהולי, צלמים מצוינים שנתנו לי את זווית הראייה שלהם, כבמאים, ועד נהגים שעשו את מלאכתם נאמנה".
אין לך סוכן?
"לא, ורק לעתים רחוקות אני נעזר בעורך דין".
למה?
"כי אני מסתכל על המשא ומתן הכספי כעל ספורט, טניס. לעתים קרובות אני מוציא לצד השני את המיץ. לא אכפת לי מה תהיה התוצאה הסופית. די לי בזה שאני קובע רף מסוים, וכל היתר משחק".
גם הוויכוח עם ערוץ 10 על הקיצוץ בשכר - שהביא להורדת "לונדון את קירשנבאום" מהמסך - היה ספורט?
"לפני שנה וחצי או שנתיים, כשהבועה הייתה נפוחה, הסתיים החוזה של מוטי ושלי והוצע לנו על-ידי כל החברות המשדרות לשדר אצלן. ניהלנו משא ומתן עם כולן, והתמהיל של ערוץ 10 היה הנכון ביותר בשבילנו. נחתם חוזה בלחיצת יד, ואחרי חצי שנה מודיעים לנו ששכרנו יקוצץ משמעותית.
"הבנתי את חומרת המצב הכלכלי, אבל כשהודיעו לנו, בלי לפנות, בלי לשוחח, ש-25% משכרנו יקוצצו, זה היה בלתי נסבל. מכאן התחילה תחרות של הורדת ידיים. זה הייתי יותר אני שהייתי מוכן ללכת רחוק. מוטי היה יותר מתון. הרגשתי שאני קבלן. לא ייתכן שיפרו את החוזה שלי ויודיעו לי שמפירים אותו".
כשהורידו אתכם מהאוויר זה כבר הפך למשחק מלוכלך.
"זה היה בעיקר לא חכם. לא הבנתי למה המנכ"ל, יוסי ורשבסקי, איש שאני מאוד מחבב, יורה לעצמו ברגל. יש לנו סעיף מפורש של הליכה לבוררות. הוא אמר, 'נלך לבית המשפט', ולא יכולתי לשאת צורה כזאת של הידברות, מה עוד שהכרנו בצורך בהידוק החגורה. השאלה הייתה בכמה".
זה היה בבחינת "למען יראו וייראו"?
"גם עכשיו אנחנו ויוסי ביחסים מצוינים, ואני מעריך את כושרו במאבק לקיום הערוץ במישור של הרגולציה. אין ספק שכדי לעסוק בזה צריך עמוד שדרה".
עוד שנה וחצי מסתיים החוזה שלכם, ומה אז?
"נהיה מעל 70. או שנמשיך לעשות את התוכנית, או שלא. מוטי אדם יצירתי ומלא מרץ, מי יודע".
כדי להרים תוכנית חמישה ימים בשבוע גם צעירים מכם זקוקים ללא מעט מרץ.
"אחרי שיצאתי לפנסיה מידיעות אני כותב טור בשבוע, עשיתי סדרה על השפה העברית, ואת התוכנית. העבודה לא מאוד קשה, ויש לנו צוות נהדר שכל אחד מהם משכיל יותר ממני, פורמלית לפחות. עונג רב לעבוד איתם. הם מתכתבים איתנו בדואר אלקטרוני, ואנחנו באים בשתיים-שלוש ומלטשים. אז כן, יש אנרגיה, ובעזרת תרופות להורדת לחץ דם וקצת ספורט מצליחים להחזיק מעמד".
והערוץ, גם הוא יחזיק מעמד?
"כשהערוץ נקלע למשבר ניסיתי ליצור מהלך שבו העובדים יקנו חלק מהבעלות בו, אבל החובות היו כל-כך גדולים, שיוסי מימן, אביר אמיתי, הביט עליי במבט חביב ומרחם, כמו על ילד פלא מטורלל בעל רצון טוב. כדי לעשות דבר כזה היו צריכים כוחות של נפילים".
מצד שני, לא ראיתי אותך מצטרף לטאלנטים שיצאו להילחם על חייו של הערוץ.
"הייתה לי התלבטות קשה. חבריי דרשו מעצמם למחות נגד הרגולטור, ומצאתי את עצמי במצב רגיש. כעיתונאי, אני נדרש לגילוי נאות ולמחות נגד רגולטור, ואפילו, אגלה לך סוד, שנשמעו קולות להשתמש בכוח שלנו כעיתונאים כדי לסחוט את הפוליטיקאים - זה מעשה שלא יעשה. היססתי.
"מעבר לקול קורא שיסביר את משמעות הערוץ, את המאבק צריך להשאיר להנהלה ולארגוני היוצרים. אולי זאת עמדת צדיק ששכרו נאה והוא גומר את חיי העבודה שלו בעוד כמה שנים".
כעסו עליך?
"שמעתי שכן. בתוך הארגון הזה העמדה שלנו מיוחדת, אנחנו מין מגירה נפרדת, שייכים ולא שייכים. אנחנו כפופים להנהלת החברה ומקבלים את שכרנו מהערוץ, אבל עושים ככל העולה על רוחנו. ולא משום שאני פורק כל עול. אני לויאלי לארגון, אבל החן של התוכנית הוא בעובדה שאנחנו יכולים להתנהג כאוות נפשנו".
אולי מפני שאתם חצי בפנים חצי בחוץ הורידו לכם את התוכנית במהלך המלחמה בעזה; וגם לאחר מכן, כשהחזירו אתכם לאוויר, ניסו לשנות את שעת השידור הרגילה ולהקדים אותה?
"מנהל חטיבת החדשות (ראודור בנזימן, ל' ר'), שרואה את עצמו כבקי בפרוגרמינג ושד ברייטינג, חשב שהשיבוץ של התוכנית שלנו במערך היומי הוא לא נכון".
אז הוא קבר אתכם.
"הוא הרגיש שהוא זקוק לסוג אחר של תוכנית, ושמוטב שתשודר בשעה יותר מוקדמת. המלחמה הייתה זירת ניסוי. הוא חשב שבזמן המלחמה נדרשים דיווחים משדה הקרב, ושלא נוסיף דבר אלא נגרע".
זה לא הוציא אתכם מדעתכם?
"את מוטי זה יותר הכעיס. הוא יותר חמום מוח ממני. אמרתי, נו טוב, אם התוכנית תיקבר, בגילנו המכובד זה לא אסון - או שראודור בנזימן ייווכח כמה הוא טועה. מוטי היה בטוח שכך יהיה. אני לא".
נראה שמוטי צדק? עובדה שחזרתם למשבצת הרגילה שלכם.
"בלי להודות בזה במפורש - לא נקראנו לשיחת סיכום שבה יוזם השינוי הודה בפנינו שהוא שגה - ניתן לנו להבין שכנראה אנחנו עדיין רלבנטיים".
תגובת ראודור בנזימן: "ירון לונדון, כהרגלו, צודק".
* הראיון המלא - היום במגזין G.