למען האמת, הטריגר להגיע למרכז הטניס ברמת השרון היה לראות איך מתאוששים במרכז מאחת המכות הכי כואבות בשנים האחרונות: ההחלטה של איגוד הטניס לקחת מהם את מפגש הדייויס ההיסטורי ברבע הגמר הבית העליון מול רוסיה ולהעביר אותו להיכל נוקיה. כמה רלוונטי יכול להיות גוף שמפעיל את האצטדיון הלאומי של הטניס בישראל, אבל לא יכול לארח בו את אירוע השיא בתולדותיו?
מתחת לפני השטח עדיין אפשר לחוש בכעס. בעיקר בגלל הפגיעה התדמיתית והפסד מול הגוף שנתון עם המרכז במחלוקות וסכסוכים ממושכים. אבל מעל פני השטח לא באמת סופרים שם את איגוד הטניס כמישהו שיכול לתת פייט אמיתי. בעוד עשרה ימים (בין 4 ל-9 במאי) יארח מרכז הטניס את התחרות הגדולה ביותר שהתקיימה בישראל מזה 12 שנה, ה-Israel Open על סך פרסים של 100 אלף דולר, שהעלות שלה למרכז תסתכם ב-250 אלף דולר. חוץ מזה, איך אומרת מנכ"ל מרכז הטניס בישראל ג'נין שטראוס כשמדברים על ההשוואה בין המרכז לבין האיגוד: "בואו נהיה רגע ריאליים. אנחנו מדברים על מרכז הטניס שהוא הספונסר הגדול ביותר של הטניס בישראל עם תקציב של 9.8 מיליון דולר ב-2009, לבין האיגוד שהתקציב שלו בקושי עומד על 2 מיליון דולר. אלו יחסי הכוחות".
המשמעות של הסכום הזה היא פשוטה: קיימים היום בישראל רק שני גופים ספורטיביים שגדולים יותר ממרכז הטניס - ההתאחדות לכדורגל והוועד האולימפי. בעוד שהכדורגל והוועד האולימפי נהנים מתמיכה מאסיבית של מועצת ההימורים ומינהל הספורט, המרכז לטניס בישראל חי מתורמים ומהתפעול השוטף שלו.
"כשהוקם המרכז לטניס לפני 30 שנה, הוקם מרכז אחד ברמת השרון", אומרת ג'נין שטראוס ממשרדה שחולש על פני 24 מגרשים ברמת השרון. "לא היה שום חזון להתפתח הלאה. אבל היום יש 14 מרכזים שפרושים מקרית שמונה ועד באר שבע, ובסך הכל 172 מגרשים. ממש עכשיו אנחנו חונכים את המרכז ה-14 בסאג'ור, כמיזם משותף עם צה"ל והמועצות הדרוזיות האזוריות". מקצת יותר מ-3,000 ילדים שפעלו בתוכניות של מרכז הטניס לפני שמונה שנים, יש היום למעלה מ-9,000 ילדים.
הכסף מחו"ל יורד
אם יש משהו שקצת יותר מטריד את ראשי המרכז לטניס, הוא לא האירוח של הדייויס אלא דווקא הצטמקות אוכלוסיית התורמים מחו"ל, המנוע שממנו חי המרכז. בשנתיים האחרונות החלה שטראוס להרגיש את הקושי בגיוס תורמים מבחוץ, שהסתמכה בעיקר על יהדות קנדה וארה"ב. "במשך 30 שנה תרמו למרכז לטניס כ-150 מיליון דולר מתרומות מחוץ למדינה. בהתחלה כמעט כל הכסף היה מגיע מחו"ל. אבל היום הגענו למצב שהגלגל התהפך, וב-2009 כ-68% מהכסף יגיע מתרומות של אנשי עסקים וגופים עסקיים מישראל ומהתפעול השוטף בארץ, ורק קצת יותר מ-30% יגיעו מחו"ל". לפני שלוש שנים, לדוגמה, הנתח של גיוס כספים מישראל עמד על פחות מ-50%. "בגלל המצב הכלכלי, היקף התמיכה שלנו מחו"ל ירד בשנה האחרונה בכמיליון דולר, ונאלצנו לבצע קיצוצים כואבים כדי לספוג את זה".
את המהפך ביחסי הכוחות אפשר היה לראות במהלך שהחל לפני שנתיים. במסגרת חגיגות 30 שנה להקמת מרכז הטניס החליטו ראשי המרכז למתג אותו מחדש ולחבר אותו לקהילה העסקית בישראל. "במועצת הכבוד שלנו יושבים היום אנשים עם המון ידע וכוח בעולם העסקים ובעולם הספורט שמסייעים לנו. למשל, אודי אנג'ל, טל ברודי, אלכס גלעדי, שמעון מזרחי, זלמן שובל, משה רביב, אוהד מראני, דן פרופר, זוהר זיספל. המטרה היתה להביא בפעם הראשונה מגוון אנשי עסקים מהארץ כדי לחזק את הקשר עם קהילת העסקים כאן, מאחר שראינו שהתרומות מחו"ל הולכות ופוחתות. קרן אנג'ל שאותה מממן אודי אנג'ל היא זו שמימנה לנו חסות של 250 אלף דולר ל-"Israel Open".
* תורם יכול להחליט לאן לתרום, או שהוא תורם באופן כללי למרכז לטניס?
"כן. הוא יכול להחליט אם הוא רוצה שכל הכסף שלו יועבר למרכז מסוים, נאמר לבאר שבע, והוא יכול אפילו להחליט שאת התרומה שלו הוא מעוניין להעביר לתוכנית מסוימת או אפילו לילד אחד מסוים".
* מה הכוונה לילד מסוים?
"יש לנו את תוכנית העילית לילדים מצטיינים, שזוהי תוכנית מצומצמת של ילדים שפוטנציאלית מזוהים כאלופים הבאים. איש עסקים יכול להגיד שהוא תורם לילד ספציפי כדי לקדם אותו כי הוא חושב שיש לו פוטנציאל להגיע רחוק".
תוכנית העילית היא קצה הפירמידה של המרכז. ממנה יצאו גם כל השחקנים שמעטרים היום ובעבר את נבחרת הדייויס. לגביהם ההתייחסות היא שונה לחלוטין, גם בנושא התמורה הכספית שהמרכז עשוי לדרוש מהם בעתיד. "המוטו של תוכנית המצטיינים אומרת שהמרכז הוא זה שמשקיע בילדים האלו הרבה מאוד כסף, ובמידה והם הופכים להיות שחקנים מקצועניים ומתחילים להרוויח כסף, אנחנו מבקשים מהם להחזיר את ההשקעה. כלומר, אנחנו מחתימים את ההורים של הילדים האלו על הסכמים, שאם בעתיד הם הופכים לשחקנים מקצוענים ומרוויחים כסף, הם מתחייבים להחזיר למרכז את החלק היחסי שהושקע בהם".
לכל ילד בתוכנית העילית יש מחירון שעל בסיסו נעשה התמחור. למשל, ילדים בגילאי 12-13, עבור שנת פעילות מלאה שבה מעורבים מאמנים, מאמני כושר, פסיכולוגים ונסיעות לחו"ל, משקיע המרכז כ-20 אלף דולר בכל ילד. בילדים בגילאי 16-17 כבר משקיע המרכז בכל שנה כ-40 אלף דולר. בחישוב פשוט, בילד שנכנס לתוכנית המצטיינים בגיל 12, משקיע המרכז עד גיל 17 יותר מ-150 אלף דולר. "לצערנו, אם בעבר בתקופת עמוס מנסדורף וגלעד בלום היה שפע של כסף והכל מומן להם דרך המרכז בקלות, היום המצב שונה לגמרי".
* כבר קרה ששחקנים החזירו כסף למרכז?
"כן. היו תקופות שאנדי רם ויוני ארליך החזירו. דקל ולצר החזיר. אני חושבת שבסופו של דבר מאחר וזו תוכנית תחרותית שהרבה יותר יקרה מכל תוכנית אחרת, זה מוסרי לגמרי לבוא לשחקנים האלו כשהם הופכים למקצוענים אחרי שהשקענו בהם כל כך הרבה, ולבקש את ההחזר".
"ואם נוקיה לא היה פנוי?"
למרות שסוגיית רמת השרון ונוקיה כבר כמעט מאחוריה ושהיא "מעדיפה דווקא לדבר על הצ'לנג'ר שיהיה פה בעוד כמה ימים מאשר על איגוד הטניס", ג'נין שטראוס בכל זאת מרגישה שספגה את אחת המכות הכואבות מאז מונתה לתפקיד מנכ"ל המרכז ב-2001. בבית המשפט היא טענה כי ההחלטה לשלול מהמרכז את האירוח ברמת השרון תפגע במוניטין של המרכז וביכולת להביא תרומות וספונסרים. "אם אירחנו כאן 30 שנה את המשחקים בדייויס וגידלנו כאן אצלנו את כל השחקנים, אז אני חושבת שאם יש אירוע מאוד אטרקטיבי כמו המשחק נגד רוסיה, מן הראוי היה שנקבל את האפשרות לארח גם אותו.
"היה חשוב לנו גם לארח את המפגש ברמת השרון כי זאת הדרך שלנו לטפח את הקשר עם השותפים שלנו. זה שהמפגש לא יתקיים ברמת השרון צריך להוות אזהרה לספונסרים אחרים, שככה לא מתייחסים לשותף עסקי כמו המרכז לטניס. ספונסר צריך לטפח ולשמר, ולא לחפש רווח רק בטווח קצר".
* אתם אולי הייתם נוהגים באופן דומה אם היתה לכם אפשרות לעשות קופה יפה?
"אני לא בטוחה שהמספרים שהם הציגו הם נכונים. בכל פעם הם הציגו מספרים אחרים, ולא השתכנעתי שהם עומדים לעשות כסף מאירוח המפגש בנוקיה. מעבר לזה, אני לא חושבת שהכל זה כסף. להעדיף כסף על ביתיות ומקצוענות, זה לא רציני. מעבר לזה, 30 שנה ניהלנו את המשחקים ולא ביקשנו מהם כסף, ועדיין היתה להם אפשרות להרוויח כסף מהמפגשים האלו אם היו מקיימים אותם ברמת השרון. אנחנו, בכל מקרה לא היינו מבקשים ולא ביקשנו רווחים מהאירוע ברמת השרון.
"היה לי הסכם לשלוש שנים עם אסף חפץ, ובגלל זה גם שיפצנו את המתקן ברמת השרון והשקענו 700 אלף שקל כדי שהמשחקים יתקיימו שם. הם טענו שההסכם לא חוקי. אבל מעניין מה היה קורה אם נוקיה לא היה פנוי, גם אז הם היו טוענים שההסכם עם אסף חפץ לא תקף? לפחות עכשיו אנחנו יודעים שהם בחרו להסיר את ההסכם שהיה בינינו לבינם. זה אומר שהפעם הבאה שייערך מפגש והם יירצו לשחק ברמת השרון, הכל מבחינתנו יהיה פתוח".
* היו שמועות וסיפורים על כך שהמרכז או גורמים שקשורים למרכז הטניס מימנו לדודי סלע את מסיבת העיתונאים שבה הוא דרש לקיים את המפגש ברמת השרון.
"אני מכירה את הסיפורים האלו. זה קשקוש אחד גדול".
* אם נחזור רגע למצוקה הכספית, יש איזה תורם גדול שמחזיק אתכם על הרגליים. שעזיבה שלו תהיה מכת מוות עבורכם?
"לא. אני רק יכולה להגיד שמתנות ותרומות אנחנו מקבלים כל הזמן. בשנה שעברה קיבלנו מתנה של שבע ספרות בדולרים מתורם מחו"ל, לראשונה אחרי הרבה זמן".
* קצת מסוכן לבנות עסק בימים כאלו על תרומות מחו"ל?
"תמיד יש אנשים שירצו לבוא. צריך רק לדעת לספר את הסיפור. צריך למכור ציונות. אתה מוכר את מדינת ישראל. כשאנחנו מסבירים שאנחנו רוצים ליצור עתיד טוב יותר באמצעות הטניס, זה מוכר. אנשים מחו"ל אוהבים לראות ישראלים בווימבלדון, ולראות את דגל ישראל ביו.אס אופן".
הירשם לניוזלטר והתראות ספורט