במסיבת יום העצמאות שחתמה את כנס מילקן 2009, על יד הבריכה המהודרת של מלון בוורלי הילטון שבלוס אנג'לס, ידין ענתבי, הממונה על שוק ההון באוצר, עדיין מתפעל מההבדל. "אני אוהב את הדיון הזה", אמר קודם לכן בפאנל על מימון ישראל בעתיד, "בפאנלים כאלה בארץ בדרך כלל שואלים אותי 'למה הלכתם כל כך מהר לשוק ההון, למה החיפזון בליברליזציה, למה שלחתם את הפנסיונרים לשוק ההון?'". כאן המצב היה הפוך, ומשתתפי הדיון דווקא האיצו בו לתת תמריצים לגופים מוסדיים להשתתף במשחק הכלכלי. "זה כנראה ההבדל בין שוק הון פתוח של 50 שנה, לשוק שפתוח חמש שנים", מסכם ענתבי.
במקום יינות קליפורניים וגבינות מקומיות, יינות ישראליים, ישראלים, ישראלים לשעבר, יהודים וידידים מסתובבים כאן בין 3,000 באי הכנס, מחליפים כרטיסי ביקור. אם לא תהיה מזה עסקה, יישאר לפחות זיכרון של ערב אביב יפה.
נראה כי דווקא משברים מביאים אנשים בהמוניהם לוועידות - לשמוע, לשוחח.
היו מושבים שדנו באנרגיה ירוקה וטכנולוגיה, שווקים מתעוררים ובריאות הציבור, אבל כמובן שהכוכב האמיתי היה המשבר.
הכוכב השני, שלא ממש זוכה כאן ל-100 ימי החסד שלו, הוא ברק אובמה, וליתר דיוק הטיפול של הממשל שלו במשבר. במעוזם של מנהלי קרנות הפרייבט אקוויטי, הבנקאים ובנקאי ההשקעות הנוהגים לפקוד את הכנס, שמחים על החילוץ אבל רוטנים על חיפוש האשמים, על הרגולציה החודרנית לטעמם, על ההשלכות של ההלאמה, על ההשפעות ההרסניות של ההגנה על הסחר הלאומי, וגם על העובדים המקומיים הדוחפים לכיוון ההפוך מגלובליזציה. אלה המושבים שמילאו אולמות, והיה צורך להקרין אותם על מסכים לטובת אלו שלא נותר עבורם מקום בפנים.
מרדית וויטני, האנליסטית שהייתה מנביאות המשבר הבנקאי הנוכחי, נשמעת עדיין מאוד פסימית במושב הנערך תחת הכותרת "האם השוק הפיננסי העולמי ישרוד את הלאומיות, הרגולציה והרפורמות". "הלאמה, לפחות בארה"ב, היא מפלט אחרון", אומרת וויטני. "הדבר שהכי הפחיד אותי במשבר האחרון לא היה קריסת בר סטרנס או ליהמן ברדרס, אלא קריסת אנדי מק (בנק חסכונות פדרלי שקרס למרות שהיה בפיקוח, ש.ל), ואחריו פאני ופרדי. ראינו אז שורות של אנשים יוצאים לרחוב בפאניקה. זה מוטט את האמון". השלב הזה חלף, היא מציינת, אך "מה שלפנינו זה הלאמת הבנקים ורפורמה. אני מקווה שהרגולטורים ימצאו דרך מובנת וברורה להחזיר את ההון הפרטי לשוק, ולא ינהלו אותו בעצמם. שכן, בעיניי יש הקבלה בין כישלון של חברות עסקיות לבין כישלון רגולטורי: כל ארגון שמפגר טכנולוגית ולא מקיים קשר יעיל בין המחלקות השונות, מועד לכישלון - וגם הרגולציה הממשלתית מתנהלת ללא כל תיאום. מחלקה אחת מדברת במנדרינית והשנייה בקנטונזית. זה אזור סכנה", היא אומרת, ומוסיפה כי הבנקים מצויים במצב גרוע בהרבה ממה שנותנים לנו להאמין, וכי חייבים להתאים ללא רחמים את שווי נכסיהם לערכם בשוק (mark to market), שכן רוב הסיכויים שהערך ימשיך לרדת, ולא לעלות כפי שטוענים הבנקים.
סטיב פורבס, נשיאו ועורכו הראשי של המגזין הכלכלי היוקרתי "פורבס", דווקא לא מסכים איתה. את דבריו במושב על "ההתאוששות הפיננסית - איך ומתי", הוא פותח בהתבדחות בסגנון מקומי: "בשבוע שעבר, הינקיז הובסו על ידי הרד סוקס, וזו הוכחה לכך שלא תמיד חבילת הסיוע עובדת". לאחר מכן הוא מרצין ומזהיר כי "מארק טו מרקט זוהי אחת הטעויות המרכזיות במונחים של לצאת מהמשבר". בהמשך יוצא פורבס נגד הגנות נוספות על הסחר, ומעורבות ממשלתית נוספת, באומרו כי "זה עלול להזיק. הרי הסיבה העיקרית לבועת הנדל"ן שהחלה את כל המצב הזה הייתה מדיניות הבנק המרכזי, שלא שמרה על הדולר. צריך דולר חזק ויציב, ואנחנו התייחסנו אליו כמו אל יו-יו. כשהמשבר יעבור, לא נרשה שיתייחסו לדולר כמו לקונפטי. צריך להתייחס אליו בכבוד".
דוברים אחרים בפאנל קיצוניים אף יותר. "האיום הגדול ביותר כיום הוא התגברות המעורבות של הממשלה בכלכלה", אומר קן גריפין, מייסד ונשיא קבוצת ההשקעות סיטאדל. "המעורבות הזו הגיעה למימדים מפחידים. נכון שצריך לקיים דיאלוג איך וול-סטריט כשלה בתפקידה, אבל הדיאלוג הזה לא יעיל כשהוא מלובה בזעם. צריך מנהיג שפחות יפנה לרגשות, ויציע פתרון קונסטרוקטיבי".
הזדמנות בדיור, קיפאון בפרייבט אקוויטי
ג'ון מיקלת'וייט, העורך הראשי של האקונומיסט, תוקף את הטיפול הפוליטי במשבר מכיוון אחר, ומודאג דווקא מכך שהפוליטיקאים ירפו מהמושכות בטרם עת. "אני מודאג מכך שבשל האופטימיות, פוליטיקאים יפסיקו לעשות מה שהם צריכים לעשות. יכולתם לטפל במשבר מוטלת בספק, והם לא מתנהגים בהיגיון", הוא אומר, וממחיש את דבריו בסיפור הבא: "בשער האחרון שלנו שמנו תמונה של דג מכוער וברוטאלי שבולע דגים קטנים. מעין מטאפורה למצב. במהדורה הבריטית שמנו במקום זה תמונה של גורדון בראון, ואנשים מצאו אותו מפחיד יותר ממטאפורת הדג".
לו רניירי, בעבר מבעליו האמריקנים של בנק הפועלים, שנאלצו למכור את חלקם לשרי אריסון, דיבר בפאנל "תפקיד המימון בחיזוק הכלכלה". רניירי, שנחשב למי שהמציא את איגרות החוב מגובות המשכנתאות (MBS) - לא בדיוק תואר מחמיא בימים אלה - מספר כי זכה לאחרונה לכינוי "דוקטור פרנקנשטיין".
המנחה והמארח מייקל מילקן נחלץ לגונן עליו, ואמר כי "זו לא אשמתו שנעשה שימוש לא ראוי בכלי הזה. הוא מתריע כבר מ-2005 על בעיית משכנתאות הסאב-פריים, ועל כך שאיגרות המדורגות AAA שוות למעשה C".
אולי בשל אופנת 'הרזה והיעיל' של ימים אלה, מתבשר הקהל כי רניירי עצמו השיל 70 פאונד ממשקלו והוא ממש בכושר. לא רק שהוא בכושר, אלא הוא מתלהב. "אני עומד להפתיע אתכם. לראשונה מזה חמש שנים אני נלהב מהשקעה בדיור", הוא אומר. "כל כך נלהב, שתיכף אלך לעשות מקלחת. אנחנו עומדים בפני הזדמנות אדירה של דיור במחירים סבירים, עם משכנתאות בריבית של פחות מ-5%", הוא מכריז. מה שבכל זאת מפחיד את רניירי הוא "שטוענים כי לא צריכים להגן על האינטרסים של המשקיעים. השיטה נהייתה כל כך מוטה-פוליטית ועמומה. הרי מיהם המשקיעים האלה שאת האינטרסים שלהם אתה שם בצד כדי לעשות רושם טוב על ההמונים? אלה לא מיליארדרים, אלה אנשים רגילים וכספים של קרנות פנסיה. מפחיד גם שהממשלה תהיה לאורך זמן הגישה היחידה לשוק ההון. שהיא זו שתשלוט באשראי".
ליאון בלק, שותף מייסד בקרן הפרייבט אקוויטי הוותיקה אפולו, נקרא לדבר במושב על "המקום שבו סיכון פוגש הזדמנות" בתחומו. אבל בעוד שכמה מרעיו למושב טוענים כי השוק זרוע הזדמנויות, השועל הוותיק של תחום ההשקעות הפרטיות מפוכח יותר. "דבר כזה לא ראיתי ב-32 שנותיי בעסק", הוא אומר. "הרבה צריך עוד לקרות לפני שיהיה פרייבט אקוויטי בריא ופעיל. בתחום שלנו יש שתי דרכי פעולה: הרכישה הקונבנציונלית הקלאסית של חברות, ורכישת חברות במצוקה. הרכישה הקלאסית די מתה לעתיד הקרוב, כשאין הרבה גישה למקורות פיננסיים, והקרנות צריכות להתמקד בחברות הקיימות בפורטפוליו".
גם המושל ארנולד שוורנצנגר כאן. בשנה שעברה היה כוכב ארוחת הצהריים, כשדיבר על רפורמות מדהימות שהוא מתכנן עבור קליפורניה. השנה, בעניבה סולידית ובחיוך מעט חיוור, הוא משתתף בפאנל מושלי מדינות אשר דנים כיצד יצלחו את האתגרים הקשים שלפניהם.
אינדרה נוי, מנכ"לית תאגיד החטיפים והשתייה הקלה פפסיקו, מככבת במושב שעיסוקו צרות של תזונה לא נכונה והשמנת-יתר. מתוך הפוזיציה של מי שמייצר את ה"דברים האסורים", פפסיקו נרתמה למלחמה בהשמנת יתר, להעלאת המודעות ולהחזרת הפעילות הפיזית לבתי ספר. "הילדים היום משחקים בווידאו כי אין איפה לשחק", היא אומרת. "אם הם ייצאו למגרש המשחקים של בית הספר ואחד מהם יפול, בית הספר צפוי לתביעה מצד ההורים. אני, בילדותי, חזרתי כל יום הביתה עם שריטות בברכיים, ולא קרה לי שום אסון", היא משילה לרגע את החזות העסקית הרצינית שלה. *
"ישראל היא מקום נפלא להשקיע בו", אז איך להחזיר את המשקיעים?
בנימין נתניהו זוכה להרבה יותר קרדיט מאשר אובמה, מסתבר, במושב על עתידה הפיננסי של ישראל, בהנחיית יוסי הולנדר, יו"ר המכון הישראלי לתכנון כלכלי. סטנלי גולד מקרן שמרוק מחמיא לו ומצהיר כי יש לו אמון גדול בו, ואילו צבי חלמיש, נציג האוצר בניו יורק, משווה את נתניהו לטייס שהנחית בשלום מטוס על נהר ההדסון.
מכאן, הדיון עובר לנושא האשראי הדחוק. ידין ענתבי אומר כי אמנם המוסדות הפיננסיים הישראליים הסולידיים לא סבלו מהמחלות האמריקניות ושמרו על יציבות, אבל מחנק האשראי שלנו לא שונה מבשאר מדינות המערב. קארל קפלן, מנהל קרן קורת, המעניקה מיקרו-מימון לעסקים קטנים, קובל על כך שגם בימים כתיקונם שוק האשראי הישראלי הוא מונופוליסטי, עם מעט בנקים. "גם הרפורמה בשוק ההון", אומר קפלן, "לא יצרה מקורות אשראי חלופיים לעסקים קטנים, ומה שנותר הוא השוק האפור. אבל אם הגעת לשם, אתה בצרות גדולות". ענתבי מסכים כי "זהו אכן נושא שצריכים לטפל בו - לייצר שוק בינוני של אשראי", אך לא בטוח ש"עכשיו זו האטמוספירה הנכונה לעשות זאת".
סקוט טובין מקרן באטרי מספר מדוע בחרה הקרן שלו להשקיע בישראל, וסטנלי גולד משתף עד כמה הוא מרוצה מהשקעותיו בישראל ("השקעתי בישראל 20 שנה, וזה מקום נפלא להשקיע. אולי לא כדאי לי להגיד את זה, כי כולכם תרוצו לשם ושולי הרווח שלי יירדו"), ומציע למשוך משקיעים בדרך של עזרה ממשלתית במינוף.
אראל מרגלית, מקרן JVP, מציע לעזור לגופים המוסדיים להיכנס לשוק בעזרת ערבויות שיבטחו אותם מפני הפסד. "זה יכול להציל חברות ישראליות, למנוע אבטלה, וגם להוות הזדמנות טובה לקנות במחיר זול ולהרוויח", מפרט מרגלית. ענתבי מקשיב להצעות ואינו מתחייב לדבר, אך אומר עם זאת כי "בשש השנים האחרונות ניסינו להוציא את המוסדיים לשוק. עכשיו, זו האחריות שלנו לעזור להם, כאשר הם ייצאו מהטראומה של חצי השנה אחרונה, ויבינו שהם צריכים להיות בשוק כדי להביא תשואות למשקיעים".