מותר לנו לפרגן לעצמנוומדוע נדרשתי לטקס הענקת פרסי ישראל? על שום, שבאופן ייחודי נכלל השנה בין מקבלי הפרס גוף, שאיננו יחיד אלא מכון, הלא הוא המכון הישראלי לדמוקרטיה בנשיאותו של דר' אריק כרמון. אשרי המדינה שעוסקת בערכי הדמוקרטיה ומעניקה פרס יוקרתי למטפחיה של הדמוקרטיה. בערבו של יום, לאחר טקס הענקת פרסי ישראל, נערך במשכנו של המכון לדמוקרטיה טקס הרמת כוסית, מחכים ומרגש כשלעצמו.
אני מבקש לרשום מלים קצרות לתפארת מדינת ישראל. לא לא, אין זו פארודיה. זהו מבט, נאיבי משהו ואולי גם חד צדדי, על חצי הכוס המלאה שצבעיה כחול-לבן. אחת לשנה, ובייחוד ביום העצמאות, מותר לנו לפרגן לעצמנו.
לתפארת הדמוקרטיה בישראל
מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית. על כך ניתן ללמוד, כדברי פרופ' אהרן ברק, משני חוקי יסוד בדבר זכויות אדם, המצהירים כי מטרתם להגן על כבוד האדם וחירותו ועל חופש העיסוק, כדי לעגן בהם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. על אופיה הדמוקרטי ניתן ללמוד גם, למשל, מהכרזת העצמאות ומשורה ארוכה של פסקי דין. נתברכנו במדינה יודעת דמוקרטיה. ערכי הדמוקרטיה זורמים בדמו של רוב ציבור הישראליים כבר משחר נעוריו. הדמוקרטיה היא אחת מה"קדו*שות" של הציבור בארץ. היהלום שבכתר הדהוי שמסביבנו, כשמדינות ערב הן בלתי דמוקרטיות בעליל.
הדמוקרטיה הישראלית נשמרת מכל משמר גם על ידי בית המשפט העליון. אנחנו שומרים עליה כעל בבת עיננו, חרף הקשיים המיוחדים של מדינה בהתהוות, אשר רבדיה החברתיים קוטביים כל כך והגיעו מתפוצות רבות כל כך. ליטופה וחיבוקה של הדמוקרטיה קשה עוד יותר במדינה שחיה ושורדת על חרבה. מבחנה* הגדול של הדמוקרטיה המהותית הוא כשקשה ליישמה. דמוקרטיה מהותית איננה רק ספירת קולות בוכהלטרית אלא גם, ולעיתים בעיקר, שמירה על זכויות המיעוטים. הרוב איננו מקדש את כל האמצעים. זוהי הדמוקרטיה הערכית והמהותית, שעל עקרונותיה חוזר ומגן בית המשפט העליון ברטוריקה כזו או אחרת. כך למשל כתב פרופ' ברק, כי "משטר שבו הרוב שולל מהמיעוט את זכויות היסוד, הוא משטר של שלטון הרוב, אך הוא אינו משטר דמוקרטי. אין לקיים דמוקרטיה בלי זכויות אדם. שלטון הרוב הוא דמוקרטי כל עוד הוא מבטיח את זכויות האדם. שלטון רוב בלא זכויות אדם אינו דמוקרטיה".
לתפארת כבוד האדם וחירותו
מאז ומתמיד ידע בית המשפט העליון וידעה שיטת המשפט הישראלית לעצב ולהתוות יסודות חשובים של כבוד אדם, חירות, חופש ביטוי, שוויון והרמוניה חברתית, בחברה קוטבית. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו נתן גושפנקא סטטוטורית, חוקתית, על-חוקית, לעקרונות יסוד אלה הטבועים בשיטתנו המשפטית. "המהפכה החוקתית" שגלומה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו איננה כל כך בתוכ*נו, שהיה מקובל עוד קודם לחקיקתו, אלא בהקניית ההיררכיה הנורמטיבית לחוק, אשר, בהיותו חוק יסוד, מאפיל על כל שאר "החוקים הרגילים". על-פי חוקי היסוד יישק דבר חקיקה.
חוקה לישראל מתמהמהת לבוא, אך חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק הינם ניצנים חוקתיים מרכזיים בהתוויית החוקה. חוקת המדינה נמצאת בהתהוות. אחד מגורמיה המדרבנים הוא המכון הישראלי לדמוקרטיה, אותו הזכרתי בתחילת הדברים. זהו המכון שמנסה לרומם את הדמוקרטיה הישראלית וחוקתה. איזו חוקה? חוקה בהסכמה. נקוד על הסכמה.
השיח החברתי והמשפטי בישראל ביחס לכבוד האדם וחירותו, כחלק מדמוקרטיה מהותית ונאורה, כבר קיים ומקו*יים ברב רבדי החברה הישראלית, וצעד אחרי צעד, בצעדים רגישים, איטיים ומדודים, הוא קונה לו שביתה יישומית הלכה למעשה. צעדים מדודים אך בטוחים, ולתפארת מדינת ישראל ומשפטה.
לתפארת הבנקאות הישראלית
דווקא בעידן המשבר הפיננסי הפוקד את העולם, כשמסביב יהום הסער, ראיתי לנכון לציין, שהבנקאות הישראלית עומדת יציבה על רגליה. מחלוקת כזו או אחרת של בנק זה או אחר עם רגולטור זה או אחר, איננה גורעת מחוסנה ויציבותה של המערכת הבנקאית בישראל. אנחנו יכולים וצריכים להתגאות בכך, ואל ייקל הדבר בעיניכם. העולם במשבר, המדינה במלחמה, החברה שסועה והבנקאות הישראלית לעולם עומדת. לכבוד ולתפארת ייחשב לנו הדבר.
כמובן שיכולתי להוסיף עוד כהנה וכהנה על שמתחולל בימים אלה בתקשורת באשר למחלוקת הניטשת בין בנק ישראל לבין אחד הבנקים הגדולים, אם לא הגדול שבהם, אך אין זו השעה ואין זו האכסניה לחלוק אתכם את הגיגיי באשר לאירועים וניתוחם, מה גם שאני נחשב כנגוע.
לתפארת ההיי-טק הישראלי
ענף ההיי-טק היה הקטר הכלכלי משך תקופה ארוכה ועוד כוחו במותניו. לא נס ליחו. אמנם, בתקופת משבר כלכלי גלובלי זוהרו הועם משהו, אך עוד נכונו לו גדולות ונצורות. מדעני פרס ישראל ועוד שורה ארוכה של מחוננים ישראלים מאמצים את מוחם הקודח כדי לפרוץ את גבולות האינטלקט ולהבקיע דרכים בתחום העשייה העולמית. אין ספק כי ההיי-טק הישראלי כבש לו מקום של כבוד במושגים בינלאומיים. הפכנו למעצמה בינלאומית בתחום זה ועוד כוחנו במוחנו, לתפארת ההיי-טק הישראלי ולתפארת מדינת ישראל.
בינתיים, חלק מההיי-טקיסטים, הפכו להיות יושבי בתי-קפה וקרנות. שמעתי שהם ממלאים את בתי הדין לעבודה. זוהי תקופה שנכפתה עליהם, אך הפסדה יכול לבוא בשכרה. הם יטענו את המצברים האינטלקטואליים ועם שוך סערת המשבר ירימו ראש מלא וגדוש ברעיונות לקידום האנושות, רווחתה וכלכלתה.
לא פושטת יד ולא פושטת רגל
בנקאות איתנה, היי-טק פורץ דרכים, תעשייה מתוחכמת במדינה במצור, הינה לתפארת שרידותנו. חרף הקשיים, חרף גילה הצעיר, רק בת שישים ואחת, המדינה היקרה שלנו (תרתי-משמע) איננה פושטת רגל (כמדינות אחרות בתקופת המשבר הכלכלי הלזה) ואפילו איננה פושטת יד, כפי שהיתה בעבר.
לתפארת צבא המשפט
למקרא הכותרת ובהכירכם אותי, יכולתם לטעות ולחשוב, שאני מתכוון לכתוב על צבא השופטים המיומנים שמוסיפים לנו כבוד ותפארת, אך כוונתי ברשימה צנועה זו איננה השופטים (שכבודם במקומם מונח) אלא צבא העם, הצבא המוסרי והמשפטני של העם. מאז ומתמיד היה צה"ל צבא בעל ערכים גבוהים. טוהר הנשק. אני זוכר את ההשתאות על פניהם של פרופסורים נכבדים באוניברסיטת הרווארד לפני כשני עשורים, כאשר פרופסור אהרון ברק הרצה על נושא זה בפני קהל מכובד, אשר לא ידע את נפשו מרב הערכה לתפארתה של מדינת ישראל בפריסת משרעת דיניה גם על פעולת חייליה מעבר לגבולותיה. בשיטת משפטנו הנאורה והמתקדמת לא היתה אפשרות להקים מחנה מעצר לטרוריסטים מחוץ לגבולות המדינה ודיניה, בדומה למחנה המעצר והחקירות במפרץ גוונטאנמו אשר בקובה. לכבוד ולתפארת ייחשב לנו הדבר.
טוהר המלחמה חרוט על חרבו של צה"ל עד כדי כך, ששיטת המשפט הישראלית הוחלה, כאמור, גם על פעולות צה"ל בשטחים הכבושים וסמכותו של בג"ץ הגיעה עדיהם. במלחמות האחרונות עובה מוסר המלחמה על-ידי משפטנים לרב, שישבו בצמוד למפקדים ולחשו על אוזנם הכרויה. באוזן האחת של המפקד הצבאי מכשיר הקשר ובאוזן השנייה לוחש המשפטן ומתווה את גבולות הכוח ואת כוח המוסר.
זהו פרדוקס המלחמה. המשפט הצבאי ומשפט המלחמה נישא בפי כל המפקדים. על צבא הלוחמה צבאו המשפטנים. למופת ולתפארת ייחשב לנו הדבר, וזאת מבלי לגרוע מעוגמת הנפש של תקלות והחטאות שאירעו במהלך המלחמות. זאת טיבה של מלחמה, שגם משפטנים ומוסר אינם יכולים למנוע את זוועותיה. אבל הם יכולים גם יכולים לרסנה, להגבילה, לשמור על צלם אנוש ועל מידתיות לוחמתית ראויה ומאוזנת.
ארץ זבת בירוקרטיה
הבירוקרטיה בעוכרינו, והיא גואה ותופחת מיום ליום. אך לא על תחלואינו באנו לדבר אלא על תפארתנו. נניח לבירוקרטיה להזדמנות אחרת. לא עליה תהיה תפארתנו.
תם ולא נשלם
עוד נכונו לנו ימי עצמאות לרוב. כל שנה ושיפוריה. כל שנה וזוכי פרס ישראל חדשים ומחוזקים. מי ייתן וחצי הכוס הריקה תתמלא ותעלה על גדותיה. עוד נכונו לנו עלילות ותפארות לרוב. ובנימה אופטימית זו לתפארת המדינה, אניח למקלדת. חזק ונתחזק.
* עו"ד פנחס רובין הוא ראש משרד גורניצקי, והוא או לקוחותיו עשויים להיות בעלי עניין בתכנים המוזכרים בטורו.
