אלוהים, כמה שהתחלות קשות עבורי. את מרב שנות ילדותי העברתי בשכונת פרדס כץ שבבני ברק. ילדה שנייה לאימא עם שאיפות גדולות עבור ילדיה. גם אם מאוד רציתי לפשל, האפשרות הזו לא הייתה קיימת עבורי.
עד כיתה ו' הייתי ממש דוגמה ומופת: ממוצע ציונים 98, אלופה בקפיצה לגובה, ילדה נחמדה. השינוי המשמעותי הגיע בגיל 13. הראשון להיפגע היה הלב (קראו לו אופיר), אחריו חשבון ולבסוף אנגלית.
מאז ועד כיתה י' בתיכון תלמה ילין, על אף שהבטחתי למנהל בית הספר כי אשפר את ציוניי במתמטיקה, לא הצלחתי לחצות את רף ה-30. מבוישת, נבוכה ובעיקר מבולבלת, צברתי בשנים האלה פחד ושנאה בכל הקשור למספרים שהמורה לודמילה כל כך ניסתה ללמד אותי.
בסוף כיתה י' שידכה לי חברה של אימא מורה פרטי למתמטיקה, ואני למדתי ממנו דווקא שיעור חשוב על בני אדם: על כך שאין דבר שלא נוכל לפתור, מכיוון שישנן אינספור דרכים להגיע לתוצאה. האמונה והביטחון המלא שהוא הפגין ביכולות שלי עשו את הקסם. את המגן במתמטיקה סיימתי ב-98, את הבגרות ב-100 (אז זה בדיוק המקום לומר: תודה לך פרופ' מעוז עזריהו).
בשנים שחלפו מאז התרכזתי בדוגמנות, הגשה ומשחק, ואפילו כתבתי קצת לתיאטרון, אבל למרות שכל הזמן הרגשתי שיש בי עוד הרבה חלקים שממתינים למימוש, חששתי מאוד מלימודים פורמליים, מכיוון שלא סיימתי את כל בחינות הבגרות.
אבל לפני שלוש שנים המספרים שוב הפציעו בחיי - הפעם בדמות טלפון מהבנק. בתוך דירה קטנה בתל אביב, גרושה טרייה ואימא לשני קטנטנים, הפכה ההמתנה לתשובה חיובית אחרי אודישן זה או אחר למותרות שלא יכולתי להרשות לעצמי. וכך העתקתי את עצמי לשדה אחר - מנהלת לקוחות בקבוצת אדלר חומסקי. ביום העבודה הראשון שלי קיבלתי נדוניה של לקוחות, שעד אז איש לא הצליח להסתדר איתם. החלטתי לממש את כל הנכסים שלי: השם המוכר, החיוך, אהבתי הגדולה לאנשים ובעיקר את היכולת שלי לשווק ולמכור.
כדי לנהל לקוח בהצלחה היה עליי ללמוד ולהבין לעומק את תחומי המוצר שלו. עולם הפרסום עמוס בפרטים קטנים שאותם יש להכיר היטב כדי שניתן יהיה להעביר מסר מדויק לקהל היעד, כזה שיהיה בול בפוני. אולם תוך כדי תנועה שמתי לב כי הלקוחות שהכי מעניינים אותי הם דווקא מתחום הפיננסים והבנקאות, המספרים החזקים שדוברים שפה, שכל קשר בינה לבין העברית טעון הוכחה.
וכך, ערב אחד פתחתי את "גלובס", ולא יכולתי לברוח מהתחושה המתסכלת שאני, מה לעשות, מ ט ו מ ט מ ת. מה חשבתי לעצמי? שיש איזשהו נושא ובו מספרים ומילים עם גרשיים כמו מח"מ ומק"מ, שאני באמת אוכל להבין?!
העניין הזה - שכנראה זרם אצלי בדם בזכות אבא שעבד 40 שנה בבנק דיסקונט - הלך והתגבר. התשוקה הגדולה להבין, הרצון הגדול עוד מימי בית הספר להצליח ולקלוט על מה לודמילה המורה לחשבון דיברה, יחד עם מלאך אחד מפעם שלימד אותי שגם אני יכולה - שלחו אותי ללמוד במכללה לשוקי הון, כדי שאעבור את כל הבחינות של רשות ניירות ערך לקבלת רישיון לשיווק/ייעוץ השקעות וניהול תיקים.
לעולם לא אשכח את הבוקר הראשון ללימודים במכללה. ירדתי במדרגות כשעל כתף אחת יושב שדון נרגן שממלמל "מטומטמת, מה את חושבת שאת עושה?!", ועל השנייה יושב פרופ' נפלא שטוען בתוקף "את יכולה הכול - כל מה שתרצי!".
ואני רציתי. אז עכשיו הבחינה הראשונה בדיני ניירות ערך ואתיקה מקצועית כבר מאחוריי, ועברתי אותה בהצלחה. אמנם אני עדיין רחוקה מלדעת את כל המושגים, אבל יכולה להסביר בקלות מה זה מדד המעו"ף, מהו יחס הרזרבה, ואיך זה שתל אביב היא 25, אם השנה חוגגים לה כבר 100.
בקרוב אוכל להפיץ גרסה מחודשת של קורות חיי. תחת הכותרת "שפות" תמצאו: עברית ואנגלית ברמת שפת אם, וכלכלית רהוטה.
natalytur.e.she@gmail.com