מישהו זוכר את משה ישראלי ז"ל? סביר שלא. לעומתו, את דמותו של שרוליק זוכרים הכול. שרוליק הוא הדמות המצוירת של הישראלי החבוש בכובע טמבל, היפה, התמים, הערכי.
משה ישראלי הוא איש בלי פנים עם שם משפחה סימבולי, שחשף במותו המזעזע את הפרופיל המעוות של החברה הישראלית. ישראלי הוא רוכב האופנוע שנפגע במאי 2007 בתאונה בכביש ראשי סמוך לצומת אזור, ושכב במשך דקות ארוכות, בעוד עשרות נהגים שעוברים שם מתעלמים ממנו ונותנים לו לגסוס לאיטו על הכביש.
ליסמין פיינגולד, אלופת ישראל בשיט קיאקים, תיבדל לחיים ארוכים ובריאים, היה מזל שלא היה לישראלי. המזל שלה הוא אבי טיובין. אף אחד מעוברי האורח שעמדו על הגשר וראו אותה מתהפכת עם הקיאק, לא חשב לקפוץ ולהושיט לה עזרה. רק טיובין בן ה-62, שעשה ג'וגינג על הגדה, לא חשב פעמיים ונכנס למים המזוהמים כדי להציל חיים.
אם מחפשים אשמים אפשר לשלוף כמה. למשל, המשרד לאיכות הסביבה ועריית ת"א, שאינם עושים די, ולמרות שעברו כבר שנים מאז אסון המכבייה, מותירים את נחל הירקון שתחת סמכותם ואחריותם, מזוהם ומסריח. קפיצה לתוכו היא משולה להתאבדות.
למה שאנשים ירצו לקפוץ למים המורעלים האלה? מי בכלל צריך לעמוד בדילמה של מסירת חייו כדי להציל חיי אחר? מצד שני, למה החותרים מתעקשים להתאמן דווקא שם? ואם הם מתאמנים שם, למה הם לא לוחצים יותר על הרשויות שיעשו משהו לטובת ניקוי הזוהמה? ובכלל, שילכו להתאמן במקום אחר, בקישון למשל. סליחה, אולי בעצם זה רעיון גרוע.
משה ישראלי כבר הוכיח לפני שנתיים שאותו שרוליק מצויר הפך עם השנים לכתם זעיר על המצפון ואנחנו - לקהי חושים, מנוכרים, מטומטמים מאינפורמציה מיותרת, ושככל שעולה הרייטינג של תוכניות הריאליטי, סף הריגוש שלנו עולה איתו. אנחנו חייבים דרמה קורעת לב, אפילו כדי לשדל אותנו לשלוח אסמסים. הומלס ערום שמונח בשדרות רוטשילד לא יפריע לנו לשתות הפוך וקיאק הפוך באמצע הירקון, לא יגרום לנו לסכן את עצמנו. - אנחנו התקשרנו למשטרה.
מדי פעם ה"שרוליק הפנימי" שלנו מתעורר, ואז יש לנו מה להגיד, למשל על ה"גועל נפש של המשתמטים משירות צבאי", שהם "אנשים שחושבים קודם כל על עצמם ולא מוכנים להסתכן בשביל אחרים". והנה התברר שכולנו משתמטים - כולנו חושבים קודם כל על עצמנו ולא מוכנים לקפוץ לירקון בשביל אחרים.