אירוע הצדקה הדו-שנתי Red Nose Day שבר בחודש שעבר את שיא התרומות של עצמו, למרות המצב. באיזו מידה חסינים ארגוני הצדקה בפני השפעות המיתון? התשובה קשורה במידה רבה למה שמניע אותנו לתרום - נושא הזוכה לאחרונה לעניין רב מצד כלכלנים.
התחושה החמימה
יש מוטיבציות רבות לתופעה. האחת היא אלטרואיזם טהור: אנו תורמים כסף לצדקה משום שאכפת לנו מרווחת הזולת. הכלכלן ג'יימס אנדרוני קידם הסבר המבוסס על מוטיבציה ידועה לשמצה אחרת: "התחושה החמימה". תורמי "התחושה החמימה" נותנים כסף לארגוני הצדקה כי זה גורם להם להרגיש טוב.
לכאורה, אין הבדל של ממש בין אלטרואיזם לתחושה החמימה, אך ההבדל קיים גם קיים: תורמי "התחושה החמימה" אינם חושבים יותר מדי על האפקטיביות של תרומתם הכספית. לדוגמה, ממחקר שערכו הכלכלן ההתנהגותי ג'ורג' לוונסטין, הפרופסורית לשיווק דבורה סמול והפסיכולוג פול סלוביץ' עולה כי אנשים נוטים להיות נדיבים יותר כלפי קורבן בר זיהוי - לצורך העניין, עיישה בת ה-6 מניז'ר - מאשר לנוכח ראיות סטטיסטיות לקיומו של רעב בניז'ר. בזמן שהאלטרואיסט עשוי לבקש עוד מידע, תורם "התחושה החמימה" יבקש רק להרגיש את החיבור האנושי. אגב, המוטיבציה השלישית היא לחץ חברתי: אנו נותנים כסף משום שנדמה לנו שזה מה שמצופה מאיתנו.
כל הדברים הללו חשובים, במיוחד אם אנו רוצים להבין מה קורה בזמן מיתון. ייתכן בהחלט שהאלטרואיסטים יתרמו יותר. "זה לא רעיון מסובך", אומר דין קרלן, כלכלן ניסויי החוקר את מושג התרומה ואת המיקרו-כלכלה, ומסביר: "העניים עניים יותר כרגע, כך שהאלטרואיסטים יכולים להשיג יותר בעזרת תרומותיהם". מצד שני, הוא מזהיר שלא כולם אלטרואיסטים באמת.
ג'ון ליסט, אחד ממובילי הכלכלה הניסויית, ערך לאחרונה ניסוי כדי לגלות מהן הסיבות לתרומה. הצוות שלו עבר מדלת לדלת וביקש תרומות לארגוני צדקה שונים, כשבחלק מהמקרים הודיעו לאנשים מראש על מועד ההגעה.
מתחבאים מאחורי הספה
התברר שהאלטרואיסטים האמיתיים נטו יותר לתרום אחרי שקיבלו את ההודעה מראש - בדיוק מאותה סיבה שהסיכויים שתקבל חבילה עולים כאשר הודיעו לך מראש על זמן הגעתה. האנשים התורמים בגלל לחץ חברתי, לעומת זאת, נטו להתחבא מאחורי הספה כששמעו דפיקות בדלת.
הניסוי של ליסט, שנעשה בשיתוף שני כלכלנים מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי - אולריקה מלמנדייה וסטפאנו דלאוויניה - הדגיש את העובדה שהאלטרואיסטים תורמים גם כאשר קל להם יותר להימנע מכך. תפנית בלתי צפויה בניסוי הייתה העובדה שתוך כדי קיומו קרס בנק ליהמן ברדרז.
ליסט ועמיתיו גילו שהכסף שנאסף בסיבוב ההתרמה, שהתנהל ללא הודעה מראש - זה שהיה מניב בדרך כלל תרומות (גם אם מעט עוינות) מתוך לחץ חברתי - הצטמצם כמעט בשני שלישים במהלך המשבר. ייתכן שפשוט היה קל יותר לומר "לא". ואילו התרומות האלטרואיסטיות, שניתנו דווקא אחרי מתן הודעה מראש, נטו להיות גדולות יותר במשבר.
ליסט גילה עוד דבר: תרומות גדולות, כגון עזבונות, קשורות קשר הדוק לביצועי הבורסה. החדשות הטובות הן שעשוי לעבור זמן עד שהמשבר יפגע בתרומות כאלה. החדשות הרעות הן שארגוני הצדקה עלולים לסבול שנים רבות אחרי שהמיתון יסתיים.
כל הכלכלנים שאיתם דיברתי היו פסימיים בנוגע לשטף התרומות במהלך המשבר. רייצ'ל קרוסון, כלכלנית מאוניברסיטת טקסס בדאלאס, תמצתה את העניין כשהזכירה מהו הדבר היחיד שהאזרחים נהנים ממנו במיתון: יותר זמן פנוי. "מה שאני צופה הוא מצב שבו יותר אנשים מתנדבים לעבוד בחלוקת אוכל לנזקקים, אבל יש פחות אוכל", אמרה.