גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

בשבועות הקרובים תירשם נקודת ציון משמעותית בדרך להעברת בסיסי ההדרכה של צה"ל לנגב: חברת תהל עומדת להגיש למשרד הביטחון את ממצאי התסקיר שערכה בנוגע להשפעות המפעלים באזור התעשייה רמת חובב על הסביבה שבה מתוכננים לקום בסיסי הצבא.

מנכ"ל המשרד, פנחס בוכריס, מקפיד להצהיר כי המחנה לא יאוכלס "עד שיתברר שאין חשש, ולו הקל ביותר, לשלומם של חיילי צה"ל", רק שמהתנהלותה של המדינה נראה שהיא כבר משוכנעת, הרבה לפני הגשת התסקיר, שהכול יהיה בסדר. באוגוסט שעבר נערך בצומת הנגב טקס בהשתתפות שר הביטחון אהוד ברק, לציון תחילת עבודות העפר והתשתית; בדצמבר ביקר באתר ראש הממשלה אהוד אולמרט, קיבל מבוכריס סקירה על התוכניות, והכריז על "מהלך היסטורי שישנה את הנגב"; וממילא, המכרז להקמת "עיר הבה"דים" כבר יצא לדרך.

הטיעונים בעד ונגד הפרויקט האדיר נדונו בהרחבה: המצדדים רואים בכך הזדמנות פז להפריח את השממה, והמתנגדים מתריעים על "פרשת קישון" חדשה בממדים הרבה יותר גדולים. רק עניין אחד מתקשה להתבלט בשיח הציבורי: הקשרים העסקיים של בעלי תהל, החברה שבמידה רבה על-פיה יישק דבר.

לפני 10 חודשים פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות" כי משרד הביטחון בודק חשד לניגוד עניינים של תהל, בעקבות השותפות העסקית בין קבוצת קרדן, בעלת החברה, לבין קונצרן אי.די.בי של נוחי דנקנר - הבעלים של מכתשים, מהמפעלים הגדולים ברמת חובב, שתהל נדרשת לבחון את השפעתו על הסביבה. מאז הוחלט במשרד שאין בקשר הזה בעיה. רק שדנקנר אינו הטייקון המקומי היחיד שאוחז בשני הקצוות - הן בשותפויות עם קרדן והן באינטרסים ברמת חובב. שרי אריסון, למשל, הייתה שמחה מאוד אם פרויקט עיר הבה"דים יאושר ואם "שיכון ובינוי" שבשליטתה תזכה במכרז לבנייתו. הקבוצה היא מתמודדת מרכזית במכרז, שהיקפו נאמד במיליארדי דולרים.

במכתב ששלחה למשרד הביטחון "הקואליציה לסביבה בריאה", התארגנות המאגדת ארגונים ירוקים, נטען שקשריה של קרדן מעלים "חשש כבד שלתהל יהיה קשה לסיים את התסקיר באופן אובייקטיבי". אחת השותפויות שהוזכרו במכתב היא עם "שיכון ובינוי", שחברות בנות שלה העניקו שירותים למפעלים ברמת חובב. כמו כן, חברה בבעלותה מפעילה ברמת חובב משרפת פסולת אורגנית המגיעה ממפעלים כימיים.

שותף אחר של קרדן, המוזכר במכתב, הוא בני שטיינמץ, חבר קרוב של אולמרט, שבבעלותו כחמישית ממניות "קרדן טכנולוגיות". שטיינמץ הוא גם הבעלים של בייטמן הנדסה - חברה שתכננה מתקנים, בהיקף של מיליוני דולרים, לחלק מהמפעלים ברמת חובב. בין לקוחותיה טבע ומכתשים. תהל נדרשת במסגרת התסקיר להעריך גם את יעילות המתקנים הללו.

במשרד הביטחון אומרים שדרשו מהמתמודדות במכרז להכנת התסקיר פירוט של ניגודי עניינים פוטנציאליים. ומהו ניגוד עניינים? זו שאלה הנתונה לפרשנות רחבה, כך שחלק מהמידע בפנייתם של הירוקים היה חדש למשרד, ובעקבותיו התבקשה תהל לספק הסברים. החברה אכן סיפקה אותם, והמשרד - לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה - השתכנע שהיא יכולה להמשיך בעבודה.

זו רק דוגמה אחת לתופעה בעייתית המתרחבת בשנים האחרונות. מאמציו של האוצר למנוע התרחבות של המגזר הציבורי, לצד משאבים מוגבלים, גורמים למחסור כרוני במומחים מכל הסוגים במשרדי הממשלה. התוצאה: עבודות רבות שיכלו לבצע עובדי מדינה, מוצאות לאאוטסורסינג, לחברות וליועצים פרטיים. בתחום הסביבתי הגורמים הללו עובדים במקביל גם בעבור התעשייה - לפעמים למען אותם מפעלים שלגביהם נדרש הייעוץ. לפני חודשיים, למשל, חשף תחקיר G כי המומחה שהמליץ מטעם המדינה להקל בתקן לפליטת מתילן כלוריד - שמפעל תרכובות ברום של משפחת עופר התקשה לעמוד בו - ייעץ במקביל למפעל. תחקירים קודמים חשפו כי אפילו בכירי משרד הבריאות ייעצו בתשלום למפעלים מזהמים, ושגם ארגונים ירוקים מסתייעים בתרומותיהם.

אף שהסוגיה נשקלת במכרזים הממשלתיים, לא פעם נשכרים גורמים בעלי ניגוד עניינים ברמה זו או אחרת, בטענה שהשוק קטן מדי ושאין ברירה. על החברות והיועצים הפרטיים לא חלים כללי צינון, ורמת השקיפות שלהם מוגבלת. "הוויתור על תקנים וצמצום העומק המקצועי של משרדי הממשלה", אומר בכיר בתעשייה, "יוצרים בהכרח ניגודי עניינים. בכל מקום שיש לך יועץ חיצוני, בסוף הוא ירצה להתפרנס. אם מחר בבוקר המשרד הממשלתי יעזוב אותו, מה הוא יעשה? ממה הוא יאכל? הוא ינסה למצוא לקוחות בתעשייה".

2. מהולנד באהבה

חברה הולנדית כתבה את הדוח הראשוני על עיר הבה"דים, כשחלק מבעליה עבדו ברמת-חובב.

במקור, המדינה לא תכננה לשכור את תהל: הפנייה אליה התבצעה בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בפברואר שעבר, שבה הציעו השופטים למדינה לערוך תסקיר באזור המיועד לעיר הבה"דים.

הפסיקה ניתנה בעקבות ערעור שהגישו "אדם, טבע ודין" ו"מגמה ירוקה" על החלטת המחוזי, שאישרה להתחיל בהקמת הפרויקט ללא תסקיר. המדינה טענה בבית המשפט כי התסקיר מיותר, מאחר שבידיה דוח של חברת ההנדסה DHV. שופטת המחוזי קבעה ש"דוח החברה ההולנדית DHV מהווה תחליף לתסקיר".

ההתייחסות ל-DHV כ"החברה ההולנדית" תרמה לתחושה שמדובר בגורם חיצוני ונטול אינטרסים בישראל. אבל למעשה, החברה שאספה את הנתונים בשטח היא חברה בת ישראלית, DHV MED שמה, היושבת בנתניה. לפי רשם החברות, בעלי המניות העיקריים בה הם חברת DHV ההולנדית (37%), וחברת "טכנולוגיות לשימור הסביבה" מרשפון (37%), שבעליה הם יחיאל מנוחין, פרופ' חיים שיינדורף, וחברת נאמנות שבעליה אינם חשופים לציבור. הן DHV MED והן "טכנולוגיות" משווקות מוצרים לטיפול בזיהומים סביבתיים.

ב-2005 הזמין המשרד להגנת הסביבה מ-DHV MED את הדוח. ל-G נודע כי באותו זמן שבו אנשי DHV עמלו בשליחות המדינה, עסקו אנשי "טכנולוגיות" בהקמת מתקני טיפול בשפכים במפעלי תרכובות ברום וטבע-טק שברמת חובב, כקבלני משנה של חברה קנדית.

באוקטובר 2005, זמן קצר לפני הגשת הדוח, חתמו DHV ההולנדית ומנוחין על הסכם להעברת מניות "טכנולוגיות" להולנדים. למרות זאת, "טכנולוגיות" עדיין מופיעה ברשם החברות כבעלת המניות - לטענת מנוחין בשל בעיה טכנית.

הדוח מעולם לא פורסם רשמית, מה שגרר ביקורת חריפה בכנסת. באופן לא רשמי הוא התגלגל בשוק, וגרר ביקורת מכל הכיוונים. התעשיינים טענו שהוא מחמיר מדי, וארגונים ירוקים טענו את ההפך. חוות דעת של ד"ר אלי שטרן, ראש המרכז להערכת סיכונים במכון גרטנר, אף קבעה שהדוח מתעלם מסיכונים ושאסור להסתמך עליו.

מאז הגישה DHV דוחות נוספים שעסקו ברמת חובב ובעיר הבה"דים, שבהסתמך עליהם החליטה הממשלה לאשר את הקמת העיר. בשנתיים האחרונות הפכה DHV לגורם המרכזי המייעץ למשרד גם מול המפעלים במוקד זיהום אחר - מפרץ חיפה. העובדה ש-DHV משווקת מתוצרתה למפעלים מעלה חששות להקלה עמם, אבל לאחרונה עיקר הטענות נגדה מועלות דווקא מכיוון המפעלים, שטוענים שאנשי החברה מחמירים מדי. בכיר בתעשייה: "אמרנו למשרד, 'חבר'ה, זו טעות עבורכם להסתמך על DHV, כי המקצועיות לא נשארת אצלכם - היום הם אצלכם ומחר איתנו'. אמרנו את זה כמעט לכל דרג - למנכ"ל, לשר. הם עונים שאנשי המקצוע במשרד מתדלדלים והדרך היחידה שלהם לבצע את המשימות היא לגייס משרד חיצוני".

אנשי DHV רואים בטענות הללו הכפשות. בחברה החליטו, בעקבות זאת, להימנע כליל מלייעץ למשרד בנוגע למפעלים שהיא עובדת למענם. בחלק מהמקרים היא מייעצת בנוגע למפעלים שעמם עבדה בעבר, כגון חיפה כימיקלים - בנימוק שחלף כבר זמן רב מביצוע העבודות.

מה יהיה יום אחרי שיסתיים החוזה בין DHV למשרד? האם נקבעו כללי צינון? לא. בעקבות פניית G נמסר מהמשרד: "נשוב ונבדוק נחיצות תקופת צינון לגבי יועץ זה ולגבי יועצים בכלל, תוך שקילת פגיעה בחופש העיסוק מצד אחד, והחשש ליצירת מצב של ניגוד עניינים מצד שני".

3. השילוש הקדוש

הבעל מוכר ציוד לטיפול בזיהום, האישה בודקת אותו כגורם בלתי תלוי, ולמדינה זה לא מפריע

על גישתו של המשרד כלפי ניגודי עניינים ניתן ללמוד גם מסיפורו של איגור פאליי. לפני שנים אחדות הוא הקים חברה שמשווקת מתקנים לטיפול בזיהום. במקביל הוקמה "מעבדות אקולוגיה", שהעניקה שירותי דיגום ארובות. האחרונה נרשמה על-שם אשתו, אולגה בורקובסקי.

לפעמים הלקוחות של בני הזוג חופפים: החברה של פאליי מתקינה את הציוד, החברה של אשתו בודקת את איכותו. כשפאליי משווק עצמו למפעלים הוא קורא לזה "טוטאל מנג'מנט": עסקת חבילה שבה הוא מספק את שירותי התקנת הציוד וגם את שירותי בדיקתו.

למשל, במפעל רותם אמפרט של משפחת עופר. מאז 2002 הצביעו בדיקות פתע במפעל על רמת זיהום החורגת מהמותר. במשרד נמנעו מהגשת כתב אישום, לאחר שהמפעל הגיש תוכנית לטיפול בזיהום. בין השאר רכש המפעל "אנלייזרים", מכשירים למדידת פליטות לאוויר, מהחברה של פאליי. במקביל, מעסיק המפעיל את "מעבדות אקולוגיה", שמבצעת דיגום בארובותיו. המתחרים של פאליי טוענים שמדובר בניגוד עניינים משווע. "אם אתה בודק את הציוד של עצמך - שעלותו מיליונים - ומתברר שהוא לא טוב, מה תעשה? תחזיר ללקוח את הכסף? בכל העולם מי שבודק זה לא הגורם שמוכר אותו. פה אין חקיקה בנושא", אומר אחד מהם.

לפני כשנה פנו כמה מהמתחרים למנכ"ל המשרד, שי אביטל, והתלוננו. אביטל מינה ועדת בדיקה, וזו הגישה לאחרונה דוח ביניים. אנשי המקצוע במשרד הסבירו לצוות ש"ניתן בקלות יחסית לעשות מניפולציות" בבדיקות בארובות, והדוח מציין שלכן "גובר הקושי הנובע מהתקשרות כפולה עם גורם המשמש גם כמתקין וגם כמודד, וכן החשש להטיית תוצאות המדידות".

למרות זאת, בשורה התחתונה המליצה הוועדה שלא לאסור על הכפילות האמורה. הנימוק: "חיוב המפעלים לערוך דגימות בעצמם נועד לתמרץ את המפעלים לתקן ליקויים, ולא ליידע את המשרד בנוגע למצב האמיתי של פליטות המפעלים או לאפשר אכיפה. למימוש שתי מטרות אלה, המשרד נוהג לערוך בדיקות פתע".

בענף אומרים שמדובר בנימוק תמוה ביותר מאחר ורוב הנתונים הנמסרים לציבור בנוגע לפליטות מגיעים מהבדיקות הפנימיות, וגם הדוחות של תהל ו-DHV נסמכים עליהם.

4. צליל תפוס

פרויקט בדיקות הפתע של המשרד ("דיגום יזום") יצא לדרך בשנת 2000, אז הוחלט שלא להסתפק עוד בדיווחים של המפעלים. מדובר בכלי אכיפה מרכזי, שכן על בסיסו יכול המשרד להגיש נגד המפעל ומנהליו כתבי אישום פליליים. ברמת חובב מבצעת גם המועצה התעשייתית בדיקות פתע.

מה שלא מצוין - לא בהודעות שמפרסם המשרד לאחר הבדיקות ולא בהודעות שמפרסמת המועצה - הוא שהחברות שעושות את הבדיקות מבצעות במקביל גם בדיקות פנימיות בשביל מפעלים. כל עוד המפעל עובד עם חברה אחת וסופג בדיקת פתע מחברה אחרת אין בעיה, אלא שלא תמיד זה המצב. לפני חודשים אחדים, למשל, שלחה המועצה לבדיקת פתע בתרכובות ברום, דווקא את החברה שהמפעל הוא מלקוחותיה הקבועים.

במפעל עושים מה שמכונה בתעשייה "קונטרה פתע": כשבשער מופיעים לפתע הבודקים, הם דואגים להגעת חברה מטעמם שתבצע בדיקה במקביל, כבקרה. במקרה המדובר, אותה חברה ביצעה את שתי הבדיקות.

במועצה טוענים שזה מקרה חריג, אבל אלכסיי רטנר, מנכ"ל מעבדות אקולוגיה, אחת מחברות הדיגום, אומר שהמועצה ביקשה ממנו הצעת מחיר לבדיקת פתע במכתשים. "עניתי להם שאיננו יכולים, כי אנחנו קשורים עם מכתשים. מצב של כפילות הוא לא אתי. זה מסריח, אתה לא יכול להיות בו זמנית בשני הצדדים. מה יקרה אם תתגלה חריגה - שני דוחות שלך ייפגשו בבית המשפט, משני הצדדים?". (המועצה בתגובה: "לפני מסירת עבודה לגורמים חיצוניים אנו מחוייבים לקבל שלוש הצעות מחיר").

ביקורת פנימית של המשרד מ-2003 אמנם לא מצאה כפילויות מהסוג הזה אצל "מעבדות", שהיא כאמור בבעלותה של אולגה בורקובסקי, אך קבעה שהחברה מבצעת בדיקות פתע בשביל המשרד במפעלים שמעסיקים אצלם חברות אחרות בבעלות בעלה, איגור פאליי. הביקורת המליצה לשקול הימנעות מביצוע בדיקות פתע באמצעות מי "שבני משפחתו קשורים עסקית עם המפעל הנדגם". מאז נדרשות החברות להצהיר על לקוחות של קרובי משפחה. במשרד מוסיפים שבמקרים של כפילויות נדרש פאליי לבקש אישור מיוחד לביצוע העבודה.

קיים קושי בכך שרק שלוש חברות מוסמכות לבצע את הבדיקות ועומדות בקריטריונים. במשרד מנחים את החברות להקפיד על חצי שנה צינון בין בדיקת פתע לבין עבודה למען המפעל, ושלא לבצע כלל בדיקות פתע מטעמו במפעלים שהם לקוחותיהן הקבועים. אלא שבשטח, מודים במשרד, זה לא תמיד מתאפשר: "לעתים קורה שכל החברות מבצעות בדיקות עבור אותו מפעל", אומרים שם, ואז אין ברירה. ההנחיות הן לבחור את החברה שלה רמת ניגוד עניינים נמוכה יותר, "ככל שניתן".

גורמים בחברות הדיגום אומרים שלא במקרה מפעלים מעוניינים לעבוד עם כל החברות: "זו דרך של מפעלים להתחמק מבדיקות. המפעל אומר, 'אני אעבוד עם כל החברות, וככה אף אחד לא יוכל לדגום אותי'. זה עובד טוב מאוד בקטע של המשרד. המפעלים מציעים לנו הרבה מאוד כסף".

5. לסיכום: אז מה יהיה

מול התקציבים השמנים של התעשייה, המשרד מתלונן לעתים קרובות על מחסור בתקציבים לאכיפה. אלא שבשנה החולפת, נודע ל-G, בכל הנוגע לבדיקות הפתע ברמת חובב, המשרד ניצל רק כחצי מיליון שקל - כמחצית מהתקציב שהועמד לרשותו.

בפברואר קיימה ועדת איכות אוויר במועצת רמת חובב "סיכום שנתי" של פעילות המשרד בתחום בדיקות הפתע. המוזמנים לדיון הופתעו לגלות את הנתון הזה. לכרים אלבדור, נציג המשרד, לא חסרו נימוקים לפעילות הדלה: עיכוב באישור התקציב, מיעוט עובדים ש"אינם עומדים בעומס המשימות השוטפות", וגם "עונת החורף והגשמים", ש"מגבילה" את הזמנים האפשריים לביצוע בדיקות (נימוק מעניין על רקע כמות הגשמים בנגב). ניגודי העניינים של החברות הדוגמות לא נפקד מההסברים: "חוזים הקושרים את חברות הדיגום למפעלים מקשים על גופי האכיפה", אמר.

גיורא מיוחס, ראש המועצה, אמר מצדו ש"לא ייתכן שהארובות אינן נדגמות בשל הסיבות שפורטו", ולבסוף הוחלט ששאלת ניגוד העניינים תיבדק שוב במשרד ובמועצה. במועצה נערכים כעת לקליטת עובדים ומכשור מתאים כדי לבצע את הבדיקות בעצמם.

ומה לגבי המשרד? ועדת הבדיקה שהוקמה המליצה לבחון אפשרות כי במקרים שבהם כל החברות קשורות למפעלים, יבצעו את הבדיקות עובדי מדינה. מדוח הוועדה עולה שהמדינה יכולה למנוע כליל את ניגודי העניינים - הכול שאלה של כסף ושל משאבים: "אנו מודעים לעובדה כי המלצה כאמור כרוכה בהשקעת משאבים דוגמת כוח אדם, הכשרות מתאימות וציוד נדרש. אולם, אנו סבורים כי בתחום כה חשוב, ראוי שלא ייווצר חשש כי בדיקות הפתע שנערכות למפעלים נערכות שלא כהלכה". לפי דובר המשרד, אין כרגע כוונה לאמץ את ההמלצה: "בשלב זה", מסר, "אין בכוונת המשרד להכשיר עובדים פנימיים לביצוע הדיגום. עלויות הכשרה כזו הנן גבוהות ולא כלכליות".

תגובות: "אמורים ליידע אותנו"

המשרד להגנת הסביבה: "חברות הדיגום אמורות, במסגרת ההסכם, ליידע אותנו לגבי מפעלים שלהם הן ביצעו או מבצעות בדיקות. מתוך המידע אנחנו מחליטים מי יבצע את הבדיקה. לעתים כל החברות מבצעות בדיקות עבור המפעל, ואז ההנחיה, בעת שהן מבצעות בדיקות עבורנו, היא לעשות את הבדיקות רק במתקנים שלא נבדקו על-ידן עבור המפעל. במקרים יוצאים מהכלל (כמעט שלא קורה), שבהם כל החברות ביצעו עבודה למפעל בכל המתקנים, מופעל שיקול דעת, ואם יש צורך הבדיקה תתבצע למרות ניגוד העניינים". כן נמסר שתקציב הבדיקות לא נוצל במלואו בגלל "כוח אדם ולוחות זמנים". בעניין "טכנולוגיות לשימור הסביבה" נמסר שהחברה לא עבדה במפעלי רמת חובב בעת ש-DHV הכינה את הדוח. בדיקת G גילתה אחרת.

משרד הביטחון: "תהל נבחרה בהליך שוויוני, שבו נבדקו שש חברות, לאחר שכלל הפרמטרים, וביניהם פרמטר ניגודי העניינים, הובאו בחשבון. לאחר שהתקבלה פנייה בעניין תהל בוצעה בדיקה יסודית מול החברה וגורמים נוספים. תהל אינה מבצעת את התסקיר לבדה. בשל חשיבותו שולבו מומחים נוספים בביצועו. בנושא הערכת סיכונים בריאותיים נבחרה חברה אמריקאית מהמובילות בעולם, ובנושא ריחות - מומחית מובילה. התסקיר מבוצע בהתאם להנחיות משרדי הבריאות והגנת הסביבה, ומצריך את אישורם". לעניין שיכון ובינוי: "תוצאות התסקיר יפורסמו הרבה לפני בחירת הזוכה במכרז".

תהל: הנושא נבדק על-ידי הצבא ונקבע כי אין ניגוד אינטרסים.

דוברו של פאליי, בעניין רותם אמפרט: "קבוצתנו מציעה לרותם ולחברות אחרות את כל מגוון השירותים בתחום הטיפול באיכות האוויר. אנו מאמינים, כמו בעולם, שהעתיד נמצא אצל חברות שמסוגלות לתת מענה כולל. רק אינטגרציה מלאה בין התחומים מביאה להצלחה, ויש לנו קבלות".

"צר לנו שישנם בשוק גורמים שאינם משלימים עם תחרות חופשית והמסיטים את העיקר - שירות איכותי - למחוזות לא רצויים, רק כדי לזכות בנקודות זכות, גם במחיר פגיעה בנו ובעובדי ציבור ישרים".

ארי גולדפרב, סמנכ"ל DHV: "כדי שקולנו יישמע עליו להיות הכי מקצועי ונקי. מההבנה הזו החלטנו שלא לעבוד עבור מפעלים שלגביהם אנו מייעצים למשרד. אנחנו משתדלים להימנע מלהתעסק באמוציות ולעסוק רק בהנדסה. יתייחסו לדוח שלנו ברצינות רק אם הוא יהיה סופר מקצועי ונטול אינטרסים".