אלכס וינטר, הנתבע לשלם כ-6 מיליון של לבנק לאומי , טוען כי הוא זכאי לקזז מול חוב זה את נזקיו כתוצאה מתרמית והפרת חובת אמון שבוצעו נגדו על-ידי הבנק באמצעות מיקי פרידמן, המנכ"ל המפוטר של בנק לאומי בריטניה ומי שהיה מנהל הסניף המרכזי של בנק לאומי בתל-אביב.
לדבריו, הוא נפל קורבן לתרגיל עוקץ של עמי מנור, לשעבר יו"ר הפועל חולון בכדורסל, שפרידמן המליץ עליו כלקוח מכובד של הבנק, למרות שהיה שקוע בחובות.
כזכור, הפרקליטות צפויה להעמיד לדין את פרידמן, בכפוף לשימוע, בגין גניבה בידי מורשה של כ-30 מיליון שקל מהסניף המרכזי של בנק לאומי בשנים 2005-2007, בהן שימש כמנהלו.
בינואר התקבל במשטרה מידע נוסף, לפיו פרידמן אישר העמדת אשראי בסך כ-3.3 מיליון שקל לחברת אורן ייצור אריזות ומשטחים, למרות שהחברה היתה בחובות ולא העמידה ביטחונות. המשטרה ייחסה לפרידמן חשד של קבלת שוחד בסך 300 אלף שקל, אותו חלק עם מי שחשוד בתיווך בעסקה, עמי מנור.
וינטר הגיש כעת לבית המשפט בקשה למתן רשות להתגונן מפני כתב התביעה של הבנק. לדברי וינטר, מנור הציע לו שותפות בעסקה להקמת מפעל כותנה באוזבקיסטן, וניסה לשכנעו לפתוח חשבון בנק בסניף המרכזי, שנוהל על-ידי פרידמן, ולהפקיד בו סכומים למימון העסקאות המשותפות.
לדברי וינטר, פרידמן המליץ לו על מנור בחום כלקוח ותיק ומכובד של הבנק. בכך, נטען, שימש הבנק כגורם מרכזי לכך שווינטר הסכים להצעת מנור להיכנס עמו לעסקאות ולהעביר לו כספים רבים באמצעות חשבון הבנק בסניף המרכזי.
לדברי וינטר, פרידמן הסביר לו כי כנגד העברת כמיליון דולר כפיקדון בחשבון בסניף המרכזי, ייתן הבנק אשראי נוסף למימון העסקאות עם מנור. הוא מציין כי בעידודו של פרידמן העביר למעלה מ-1.6 מיליון דולר לסניף הבנק, כאשר 1.1 מיליון דולר נועדו לשמש כביטחון למימון העסק המשותף עם מנור.
חובות במיליונים
וינטר טוען בכתב ההגנה כי לימים התברר לו כי בעת שפרידמן הציג בפניו את מנור כלקוח ותיק ואמין - היה מנור שקוע בחובות, בהם חובות של עשרות מיליוני שקלים לבנק. לדבריו, פרידמן אף נסע עם מנור לאוזבקיסטן כדי "לגלות התעניינות" בהשקעות במפעל, תוך שהוא טרח לספר לו על כך ולחזק את ידיו בהמשך השקעותיו עם מנור.
וינטר מציין כי איציק מלאך, המשנה למנכ"ל הבנק וחבר הנהלת הבנק, הצטרף למסע נוסף לאוזבקיסטן עימו ועם מנור. לדבריו, כאשר ראה כי דמות כה בכירה בבנק מיודדת עם מנור ומגלה עניין בהשקעה שהציע - הדבר הגביר עוד יותר את הסתמכותו על מצגי הבנק לגבי אמינותו האישית והפיננסית של מנור.
וינטר טוען כי מנור ניצל את האמון שנתן בו ואת עצימת העיניים של הבנק וביצע מעשי תרמית נגדו ומשך מיליוני דולרים, שחרגו ממסגרות האשראי בחשבונותיו.
לדבריו, השקעותיו הרבות אצל מנור ירדו לטמיון, ולכן הוא זכאי לקזז את הנזק שנגרם לו מול חובו הנטען כלפי הבנק. (ת.א. 2038/08).