בית משפט השלום בתל-אביב דחה תביעה בסך 2.5 מיליון שקל שהגיש דורון טמיר, לשעבר הבעלים והמנכ"ל של חברת מוליכי תבל, נגד קרן פייט, בטענה כי מגיעה לו "עמלת ייזום ושכר ראוי" בגין חלקו בקשירת והתווית העסקה בה רכשה פייט את מוליכי תבל.
ב-2003 נקלעה מוליכי תבל לקשיים, ומונה לה כונס נכסים. כעבור שנתיים היא נרכשה על-ידי חברת תדאה וקרן פייט. טמיר טען כי הוא היה הגורם היעיל שהביא את פייט לעסקה, והיה לה ברור כי הוא זכאי לתמורה.
לדבריו, נכרת ביניהם הסכם לפיו הוא יסייע לפייט לרכוש את פעילות מוליכי תבל, אך פייט נמנעה בחוסר תום-לב מניהול משא-ומתן בנושא התמורה המגיעה לו.
פייט טענה כי קיבלה מטמיר רק את המידע שהיה ממילא בידן או שיכלו לקבל מהכונס; כי המשא-ומתן עם טמיר נכשל; כי המידע שטמיר העביר היה ממילא אחד מנכסי החברה שנמכר; וכן כי טמיר לא היה הגורם היעיל בהתקשרות.
הניצוץ היזמי
השופטת תמר אברהמי קבעה כי טמיר לא הוכיח כי הוא היה זה ש"הצית את הניצוץ היזמי" שהניע את קרן פייט להתקשר בעסקה. לדבריה, היה על טמיר לזמן את יו"ר השותף הכללי בפייט (ויו"ר קרן פימי), ישי דוידי, כדי להוכיח כי פנה אליו מספר פעמים בהצעה לרכוש את מוליכי תבל.
השופטת האמינה למנכ"ל השותף הכללי בפייט, רואי מכנס, לפיה הוא ראה את מוליכי תבל כעסקה אפשרית עבור פייט (שהיתה קרן בהקמה) עוד קודם לקשר עם טמיר.
עם זאת, היא קבעה כי טמיר פעל מול ד"ר אורי גייגר שייעץ לקרן פייט, ואין לומר כי נתן לפייט להבין שמדובר בפעולה "התנדבותית" שלו, בבחינת "שלח לחמך", משום שמכתבים ששיגר לפייט התייחסו לקבלת תמורה, גם אם תיכשל העסקה.
"טמיר", פסקה אברהמי, "הרים תרומה להבנתה של פייט את עסקי החברה והבשלת החלטתה להתקשר בה - אולם רמת תרומתו לא היתה 'כצעקתה', ואין לראות בו 'בשר מבשרה' של העסקה או כגורם היעיל שהביא להתקשרות".
לדבריה, טמיר לא שימש כיזם או מתווך אלא כיועץ, ולפיכך אינו זכאי לתמורה בנגזרת של אחוזים משווי העסקה אלא רק "שכר ראוי". אולם, מאחר שטמיר לא הוכיח מהו שכר ראוי במקרה כזה והתעקש לקבל רק אחוזים - נדחתה תביעתו כליל. (ת.א. 49596/05).