שלשום (ב') בבוקר הגיע שר המשפטים, יעקב נאמן, ללשכתה של דורית ביניש, בקצה קומת השופטים בבית המשפט העליון. ולא בפעם הראשונה. נאמן וביניש קיימו סדרת פגישות בשבועות האחרונים, ואף שוחחו כמה פעמים בטלפון, כדי להגיע לסיכומים על מינוי נשיאים לחמישה בתי משפט. ההודעה המשותפת לשניהם התפרסמה שלשום בצהריים, ולא כללה הפתעות מיוחדות. מינויה של דבורה ברלינר לנשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב נעשה לפי בקשתה, בעקבות פגישה שקיים אתה נאמן, ובה התברר שאין לה כל סיבה להמתין עד לסבב המינויים הבא לעליון. ברלינר הבינה את הרמז והחליטה ללכת על הנשיאות במחוזי.
אחרי פרסום חמשת המינויים הוטחה בנא מן ביקורת, כאילו הוא קיפל את זנבו והחליט לשתף פעולה עם ביניש באופן מלא, להיענות לכל רצונותיה, בניגוד מוחלט לקודמו בתפקיד פרופ' דניאל פרידמן. הדברים כוונו בעיקר להחלטה למנות לנשיאת בית משפט השלום בתל אביב את השופטת זיוה הדסי-הרמן, הנחשבת מקורבת לביניש. הטינה כלפי הדסי-הרמן מתבססת בעיקר על כך שבעבר הרשיעה את עו"ד דרור חטר-ישי, ראש לשכת עורכי הדין לשעבר. הביקורת הזו מופרכת. ההחלטות שקיבלו נאמן וביניש נעשו על בסיס ענייני, והבחירה בהדסי-הרמן מוכיחה זאת. הדיונים בין נאמן לביניש ירדו לפרטי פרטים בנוגע למועמדים. איש מהם לא כופף את ידו של האחר. כל חמשת הנשיאים שנבחרו הם הבחירה הטובה ביותר, לדעת שניהם.
נאמן, כך נראה, איננו מתכוון להתנהל כממשיך דרכו של פרידמן. הוא כנראה נוהג בחוכמה. "את דלות ההישגים של פרידמן אפשר להסביר בגישתו האגרסיבית והחד-צדדית", אמר עו"ד דן אבי-יצחק, ברב שיח שהתקיים לפני שבועות אחדים בבית הלשכה בירושלים, ושעתיד להתפרסם בשבוע הבא בכתב העת "הלשכה", ביטאון מחוז ירושלים של לשכת עורכי הדין, בעריכת עו"ד חיים שיבי. "אך לא בא הקץ על רפורמות פרידמן ועל הגל שהוא תגובת הנגד לאקטיביזם השיפוטי", אומר אבי-יצחק, "זהו תהליך היסטורי בלתי נמנע. יש כיום תנאים טובים יותר מאשר היו לפרידמן להמשכת הגל והבאתו לידי פשרה. כדור השלג כבר החל להתגלגל. הופק הלקח מתקופת פרידמן - שיש לפעול בסגנון מתון תוך התייעצות עם הרשות השופטת והליכה של שלב אחר שלב".
בעוד אבי-יצחק רואה את הדיאלוג הפורה המתפתח בין נאמן לביניש כצעד נוסף, טקטי במהותו, בכדור השלג המתגלגל של יישום רפורמות פרידמן, ראה עמיתו לרב-שיח, פרופ' מרדכי קרמניצר, את הדברים באופן שונה בתכלית. "ההבנה הברורה היא שמי שרוצה פתרונות צריך לחפש אותם בשיתוף פעולה עם הרשות השופטת", אמר קרמניצר, "ואין ניגוד בין נשיאת העליון לשר המשפטים, לא בראיית הבעיה ולא בנכונות לפתור אותה. את השיח הזה צריך להמשיך בלי הורדת ידיים כוחנית. יש חיים אחרי פרידמן".
כשמינוי חמשת הנשיאים מאחורינו, השלב הבא שיגדיר את מערכת היחסים המקצועית בין נשיאת העליון לשר המשפטים למשך כל הקדנציה המשותפת שלהם - יהיה אורכה אשר יהיה - הוא השלמת הרכב הוועדה לבחירת שופטים. בימים הקרובים תבחר הכנסת את שני נציגיה בוועדה, והממשלה תמנה רשמית את השר הנוסף שיישב בוועדה לצד נאמן - ככל הנראה יהיה זה השר גלעד ארדן.
ההסכם הקואליציוני של הליכוד עם ישראל ביתנו מבטיח לסיעתו של ליברמן נציג בוועדה, וזה יהיה ככל הנראה ח"כ דודו רותם, יו"ר ועדת החוקה בכנסת. מינויו לוועדה לבחירת שופטים יהפוך אותו לאחד הגורמים המרכזיים בעולם המשפט בישראל, המרכז בידיו כוח הן בענייני חקיקה, הן בפיקוח על מערכת המשפט והן במינוי שופטים. מבין חברי האופוזיציה רוחשות שמועות שהמינוי ייפול בחיקו של ח"כ רוני בר-און, שכבר שימש חבר בוועדה, בתפקידו כשר.
חברי הכנסת והשר שיצטרפו לוועדה ישלימו את הרכבה, ואז יתברר מערך הכוחות בוועדה לבחירת שופטים. ליתר דיוק - האם לשופטי העליון תהיה אפשרות להעביר בוועדה את השופטים שהם חפצים ביקרם, הן לערכאות הנמוכות, והן לבית המשפט העליון. מבחינה פרוצדורלית, זו משימה כבדה יותר: כדי להעביר מינוי של שופט לבית המשפט העליון דרוש רוב מיוחס של שישה מתשעת חברי הוועדה. מצד שני, לאור האחווה הנרקמת בין נשיאת העליון לשר המשפטים, אולי אין צורך כלל להתעמק ביחסי הכוחות בוועדה לבחירת שופטים; אפשר שימות המשיח הגיעו, וכל ההחלטות יתקבלו במשותף, בשיתוף פעולה.
באילת עם אביגדור
בעוד כשבועיים וחצי יתאספו במיטב בתי-המלון של אילת אלפי עורכי דין, לכנס השנתי התשיעי של לשכת עורכי הדין בעיר הדרומית. הלשכה, כהרגלה, מנסה לשוות אופי חגיגי לאירוע. בכירי השופטים, אנשי משרד המשפטים ועורכי הדין מהשוק הפרטי הוזמנו להשתתף במושבים השונים, והאירוע כולו יהיה משובץ בקבלות פנים, ארוחות חגיגיות ומופעים להנאת המשפטנים.
אלא שלא כולם מתלהבים. וכרגיל בלשכת עורכי הדין, הביקורת מגיעה מבית. יו"ר המועצה הארצית של הלשכה, עו"ד עמוס ון-אמדן, שיגר אתמול מכתב תלונה ליו"ר הלשכה יורי גיא-רון, ליו"ר ועדת הכנס השנתי עו"ד יוסי מנדלסון ולמשתתפי מושב הפתיחה של הכנס, המוקדש להתערבות בג"ץ בעניינים ביטחוניים. בין היתר אמורים להופיע במושב החגיגי נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, המשנה לפרקליט המדינה שי ניצן, פרופ' דפנה ברק-ארז, מנכ"ל עדאלה חסן ג'בארין, נדב העצני וגם - ד"ר אביגדור קלגסבלד.
השם האחרון הוא זה שהקפיץ את ון-אמדן. "באפריל 2006, ביום שמש צח וזיווני", כתב ון-אמדן, "בשעת אחר צהריים מוקדמת, גרם עו"ד קלגסבלד למותם של ילד בן 6 ושל אמו בת ה-23, כאשר פגע מאחור, באמצעות המכונית שבה נהג, במכוניתם שעמדה בצומת מרומזר, בהמתנה שהאור האדום יתחלף לירוק. הוא ריצה שמונה חודשי מאסר בפועל, שהסתיימו לאחר ניכוי שליש בגין התנהגות טובה, ביוני 2007. האם שלוש השנים שחלפו מאז קטל עו"ד קלגסבלד את חיי האם ובנה הרך, בנסיבות שאין בהן ולו קמצוץ של נסיבה מקלה, והשנתיים שחלפו מאז שוחרר מבית האסורים, ממרקים את עוונו הקשה, במידה כזו שהוא נמצא ראוי להיות בין פותחיו של הכנס השנתי של לשכת עורכי הדין? כשמימינו נשיא בית המשפט העליון לשעבר ומשמאלו המשנה לפרקליט המדינה, סמלים מובהקים של החוק, השלטון ויושרתו".
לדעת ון-אמדן, "דומה כי האליטה המשפטית מפגינה אדנות ואטימות מצערים, שעה שהיא ממהרת לחבק חיבוק פומבי את אחד מיקירי בניה, על אף אחריותו לתוצאה קשה ונוראה". ואכן עולה השאלה, האם ראוי שנשיא בית המשפט העליון לשעבר, והמשנה לפרקליט המדינה - המסמלים את צמרת מוסדות אכיפת החוק, יישבו לצדו של קלגסבלד, שהורשע בגרימת מותם של שני בני אדם בתאונת דרכים.
אלא שנראה שמשתתפי המושב מתחמקים מלהשיב לשאלה. "מכתב כאמור בפניה לא התקבל בלשכת פרקליט המדינה ולא בלשכת המשנה לפרקליט המדינה", מסר דובר משרד המשפטים. דוברת לשכת עורכי הדין הודיעה כי "הוועדה המארגנת של הכנס השנתי פעלה לשיבוץ משתתפי המושבים בכנס על פי שיקולים מקצועיים". אהרן ברק מסר כי אין בכוונתו להגיב. דפנה ברק-ארז לא הגיבה. מי שדווקא מגיבים הם ג'בארין והעצני. "כעו"ד העוסק בתחום זכויות האדם", מסר ג'בארין, "אינני רואה גם באסירים ובעצירים מצורעים שצריך להרחיקם מהחברה, קל וחומר כשמדובר על אדם שנענש וסיים את עונשו, ואף התחרט על מעשיו, ונסיבות מעשיו לא נעשו במכוון". העצני מסר כי מכתבו של ון-אמדן איננו במקומו, "אכן מדובר בעבריין מורשע אבל מדובר על תאונת דרכים שנעשתה לכל היותר ברשלנות, וזו רק תאונה".
ון-אמדן שיגר את מכתבו, בין היתר לחברי המועצה הארצית של הלשכה, ואמש התברר שוב שדבר מעין זה לא יכול לעבור בלשכה בשקט. עו"ד אודי בר-עם כתב בתשובה לון-אמדן, שגם היא הופצה בתפוצה רחבה, כי "לא אדע את מניעו הנסתר של עו"ד ון-אמדן, אך ברור לי ולעוד רבים וטובים כי אין למנוע את הופעתו של עו"ד קלגסבלד, לא במושב הפתיחה ולא בכל מושב אחר. ישיבתו ליד נשיא בית המשפט העליון בדימוס והמשנה לפרקליט המדינה אין בה כדי לפגוע בשלטון החוק או לגרום לזילות החוק. יש בה כדי לתת כבוד למעמד, שבו מופיעים הטובים שבנו".
ישראל פרי דורש מידע
תלאות רבות עבר עו"ד ישראל פרי במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל נגדו, ושהסתיים בהרשעתו בקבלת דבר במרמה, בגניבה בידי מורשה ובסדרת עבירות נוספות. בחודש פברואר דחה בית המשפט העליון את ערעורו, אך קיצר את מאסרו מ-12 לעשר שנות מאסר בפועל ואיפשר לו לדחות את תחילת ביצועו בחודש ימים. פרי נדרש להתייצב פעמיים בשבוע בתחנת המשטרה עד לתחילת עונש המאסר, אך באחד מביקוריו במשטרה הוא נעצר מסיבה שאיננה ידועה לו, ונמסר לו שהצטבר בעניינו חומר מודיעיני המעלה חשש שהוא יימלט מישראל. שופטי בית המשפט העליון התכנסו שוב, שבועיים אחרי מתן פסק הדין בערעור, עיינו בחומר המודיעיני, והחליטו לבטל את השחרור בערובה ולהתחיל את עונש המאסר של פרי באופן מיידי.
מלבד הקושי שבכניסה המיידית לכלא, גרם המידע המודיעיני שהוביל לביטול שחרורו בערובה גם להקשחת תנאי מאסרו, לעומת התנאים שהיה מקבל אלמלא נעצר בחשש לבריחה. בין היתר, נשללו ממנו חופשות וביקורים וידיו נאזקות בכל פעם שהוא מוצא מהאגף שבו הוא אסור בבית הכלא, כולל בפעמים שבהן הוא מובל למרפאה או לפגישה עם בני משפחתו. המפתיע ביותר הוא שתיק החקירה נגד פרי בחשד לניסיון בריחה כביכול, נסגר לבסוף לאחר שהחל מאסרו, אך לא בשל אחת העילות המוכרות בחוק - חוסר ראיות, חוסר אשמה או היעדר עניין לציבור, אלא מאחר ש"נסיבות העניין אינן מצדיקות את המשך החקירה".
במקביל לבקשה לדיון נוסף שהגיש פרי לעליון, בטענה שהרשעתו התבססה על הבנה שגויה של המנגנון הכלכלי שיצר פרי עם לקוחותיו שביקשו לקבל רנטה מממשלת גרמניה, הוגשה בשבוע שעבר גם עתירה לבג"ץ, בדרישה לעיין בחומר החקירה המודיעיני החסוי שהוביל למעצרו ולפגיעה בתנאי מאסרו. "פתיחת תיק החקירה והפרסומים בעיתונות אודות 'ניסיון בריחה", נכתב בעתירה, "פגעו קשות בשמו הטוב של פרי, וזאת בשעה שידוע לפרקליטות כי הוא מגיש בקשה לדיון נוסף בעניין הרשעתו הפלילית, וכי הוא זועק את חפותו יום יום ולילה לילה".
לצד העתירה לבג"ץ, התגייס גם פרופ' עמרי ידלין מאוניברסיטת תל אביב, שאף השתתף בייצוגו במסגרת הערעור לעליון, למאבק למען שמו הטוב. "קיימת בעיה יסודית באופן שבו בתי המשפט בישראל מכריעים בסוגיות כלכליות", כתב ידלין במאמר שפירסם בכתב העת "הסנגור", שבו ניתח את שורת השגיאות שעשה בית המשפט, לשיטתו, בניתוח המרכיבים הכלכליים בפעולותיו של פרי, ושהובילו להרשעתו.
במצב טוב, משופט
בשנת 2005 החליט השופט משה גל, ששימש אז שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים, להחליף את מכוניתו. הלך השופט גל לסוחר מכוניות, מכר את רכבו הישן וקנה במקומו מכונית מאזדה 6 גדולה וחדשה. חלפה שנה, השופט בעז אוקון התפטר מתפקידו כמנהל בתי המשפט, ונשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש החליטה, עם כניסתה לתפקידה, למנות את גל למנהל בתי המשפט. כבוד ויקר היו מנת חלקו של השופט גל, וגם רכב ממשלתי - שהיה בשימושו של אוקון קודם לכן, במסגרת תנאי תפקידו.
ביקש השופט גל למכור את מכוניתו הפרטית. חזר השופט לאותו סוחר מכוניות - שהוא במקרה בנה של השופטת שולמית דותן, מבית משפט השלום בירושלים. הסוחר הממולח, שהוא גם בן אוהב להוריו, דיווח על כך לאמו, השופטת דותן. "תגיד לו שאני אקנה ממנו את הרכב בעצמי", אמרה דותן לבנה, ואכן כך היה. המאזדה של גל נמכרה לדותן - במחיר מחירון אגב, ללא הנחות, בכסף מלא.
חלפו כמה שנים. נשיא בית משפט השלום בירושלים, אמנון כהן, סיים את תפקידו, ודותן הגישה את מועמדותה לתפקיד. והנה מתברר כי בוועדת האיתור לתפקיד נשיא בית משפט השלום בירושלים ישב, לצד השופטת בלהה גילאור והשופט בדימוס יצחק רביבי, לא אחר מאשר השופט גל, מנהל בתי המשפט. הוועדה שבה גל ישב אף ראיינה את המועמדים לתפקיד, וגם את דותן, שבוודאי הגיעה למפגש במכונית המאזדה שהיתה שייכת בעבר לגל. בסיום התהליך אף המליצה הוועדה על שני מועמדים - השופט יצחק שמעוני והשופטת דותן. בתחילת השבוע הודיעו ביניש ושר המשפטים יעקב נאמן, כי דותן נבחרה לתפקיד נשיאת השלום.
האין כאן ריח קל של ניגוד עניינים, או לפחות מראית עין של ניגוד עניינים? האם לא היה צריך השופט גל לפסול עצמו מלשבת בוועדה הדנה במועמדותה של שופטת שעמה היה לו קשר עסקי פרטי בעבר? במיוחד לאור העובדה שדותן הומלצה על ידי הוועדה ואף נבחרה בסופו של דבר? כללי האתיקה לשופטים, שהפרתם מהווה עבירת משמעת, קובעים כי "שופט יימנע מפעילות בעניינים כספיים העלולה לגרום לפגיעה במעמדו כשופט, או להעמידו בניגוד עניינים עם תפקידו כשופט. שופט לא ינצל את מעמדו לצורך עסקיו ועסקי בני משפחתו".
כל זה לא מרשים במיוחד את דוברת בתי המשפט. "אין בדברים משום ניגוד עניינים", היא מסרה בתגובה.