שטייניץ והמשקפת המכוסה.
כשהמרצה הבכיר לפילוסופיה מאוניברסיטת חיפה, ד"ר יובל שטייניץ, נבחר למשרת שר האוצר, רוב הציבור הרגיש לא נוח: מה לפילוסופיה, ולמשבר כלכלי? אבל קומץ אופטימיסטים חסרי תקנה, התעקש להאמין שדווקא אדם שבא מבחוץ, אחד שלא מדשדש בבוצת הפקידים והפוליטיקה העכורה, יחשוב מחוץ לכורסת השר, וליביא איתו לתפקיד ערך מוסף.
השבוע היתה שעת המבחן של שטייניץ והוא נכשל. במקום להיות חלק מבניית התכנית הכלכלית ולהתעמת עם ראש הממשלה על סעיפים בעייתיים בחוק ההסדרים, הוא הפך לחרצוף המתאייד ההוא, דני(דין) מרידור.
אפילו נניח שבשל קוצר הזמן לא הספיק השר החדש לגבש אג'נדה כלכלית מהודקת, עדיין יכול היה לפחות למלא את תפקידו כממונה על האוצר במובן הטכני, ולתת גיבוי לפקידות הפגועה, ולממונה על התקציבים רם בליניקוב, שניסה לעשות בשבילו את העבודה ושילם מחיר.
תיפקודו הקלוקל של שטייניץ מעורר דה ז'ה וו מעיק ומחזיר אותנו לשנת 1999. פרופסור מוכשר להיסטוריה ואדם נעים הליכות בשם שלמה בן עמי, מונה לשר לביטחון הפנים. בציבור עלו תהיות, מה לחוקר תולדות ספרד ולניהול המשטרה. אופטימיסטים חשבו שצריך לתת צ'אנס לחשיבה אחרת, לראייה כוללת של הגנה על האזרח.
ההרפתקה ההיא הסתיימה באירועי אוקטובר, בהם נהרגו 13 ערבים, ובמסקנות החמורות של וועדת אור, שמתחו ביקורת על תפקודו של בן עמי והמליצו למנוע ממנו מלשמש שנית בתפקיד.
שבע שנים חולפות ונבחרי ישראל כאילו לא למדו דבר. יו"ר ההסתדרות המיתולוגי, עמיר פרץ, ממונה לשר ביטחון. רוב הציבור הרגיש לא בנוח, אך קומץ אופטימיסטים מתעקש להאמין שלא צריך להיות גנרל כדי לפקד על הצבא ודווקא אחד שלא אכל מהמסטינג של הרמטכ"ל, יוכל להביא איתו מחשבה מרעננת. כך יצאנו למלחמת לבנון השנייה וחזרנו חבולים.
בדו"ח וינוגרד נכתב בפירוש שחוסר התמצאותו הברור של פרץ בענייני משרדו, היה כשל מרכזי והחליש את יכולת של המערכת כולה. מהמפלה ההיא אנחנו עדיין מחלימים, בעזרת שר בטחון שהוא רמטכ"ל לשעבר ורמטכ"ל שמבין בשטח. שניהם אנשי מקצוע.
פעם אחר פעם ממונים אנשים לא מקצועיים לתפקידים הרגישים ביותר, ופעם אחר פעם זה נגמר בקטסטרופה. צבא, בטחון פנים - ועכשיו כלכלה.
כשברק אובאמה נכנס לתפקיד, הוא לא העלה על דעתו למנות את ראש הטקס בבית הלבן לשר האוצר. הוא קיבץ את בכירי הכלכלנים, את המנוסים שביועצים ולא העיז להטיל משימה רגישה כל כך על אנשים פוליטיים ולא מקצועיים.
שטייניץ, כמו פרץ ובן עמי בשעתם, נשבה בכוח השררה, ויצא למשימה שהוא לא מסוגל לעמוד בה. אין לנו הפריבילגיה לתת לו זמן וסבלנות ללמוד את החומר. אנחנו נמצאים בעיצומה של מפולת כלכלית שעלולה להרוס את המשק הישראלי.
אם נתניהו לא מצליח להודות בכישלון המינוי שלו, אולי שטייניץ, שכתב דוקטורט תחת הכותרת המחייבת "מנקודת מבט רציונאליסטית", יסתכל על עצמו בעיניים מפוקחות, ויציל את עצמו מעצמו, ובדרך יציל את כולנו ממנו.