השנים 1995-2005 סימנו את תור הזהב של תעשיית האופנה בארץ. ה"סצנה" בשיאה. הדוגמניות היו כוכבות נוצצות, הסוכנים היו מלכים, התעריפים הרקיעו שחקים והצלמים והסטייליסטים קבעו מי ימלוך ומי יגורש מהממלכה הנחשקת. אך לקראת אמצע העשור הנוכחי, החלו להתהוות הסדקים הראשונים במונרכיה הפאשניסטית. כוחם של מותגי הטלוויזיה הלך והתעצם, בעיקר בבידור ובריאליטי, ומשולחן הפיפל מיטר יצאו עוד ועוד מנות לוהטות לשולחנו של עמישראל. במקביל, דעך כוכבה של העיתונות המודפסת ובמקום ביקורות מנומקות ומעוצבות של עיתונאי אופנה, זרח כוכבם של כתבי חברה שביצעו סקירות מביכות להופעותיהם של קורבנות הריאליטי אינסטנט.
גסיסת הפרינט הביאה לכך שאת מקומן של הפקות אופנה מרגשות על כרומו נוצץ, תפסו "פקשוטים" משמימים של תיקים וחגורות שנצרבו על רקע לבן בנייר עיתון דל-תקציב, לצד כותרות צבעוניות כ"כך תשיגו את הסטייל האישי של ריהאנה". מגזיני האופנה בארץ בקושי מצליחים לשמור על זהותם בתוך ערמות התוכן השיווקי הכפוי, ו-"360", המגזין שנתן במה לתעשיית האופנה ליצור ולהמריא בשם החופש היצירתי, יוצא עתה עכשיו בקושי אחת לרבעון. שוק האופנה הישראלי כה הצטמצם, עד שלא נשאר כאן מקום לשוליים.
דור הנפילים שנשם, בעט והניע את עולם האופנה וחיי הלילה, זנח את הסצנה ועבר למשרדים בורגניים ברמת החי"ל, פלש למסך הקטן, עזב את הארץ או הפך את סוכנות הדוגמנות כפי שהכרנו אותה, למגרש משחקים לטאלנטים. אלו שלא עיכלו את כללי המשחק החדשים, צמצמו פעילות ואף נמחקו במקרים מסוימים.
"כל אדם שני ברחוב הופך לסוכן"
בכיר בתעשיית האופנה, שביקש לא להזדהות, ביכה זאת כך: "לרוב הבוקרים היום אין שום נגיעה בחיי הלילה או הזוהר. הם לא חיים את הסצנה. הם הולכים לסוכנות בבוקר וחוזרים בערב הביתה. זה לא יכול לעבוד ככה. בשביל לייצר זוהר אתה צריך לנשום את התעשייה, להיות חלק ממנה. רק מי שחי את זה יודע איך עושים את זה. גם ציפי, אמה של בר רפאלי והמנהלת שלה, הייתה בעברה נערת זוהר בעצמה. ככה זה עובד".
גם מבחינה מינהלתית, קיבע הדור החדש שלא ידע את פראדה טעויות בסיסיות ברמת התימחור, שהפכו לפגיעה ברווחיות של סוכנויות הדוגמנות. עד לפני כמה שנים, חוזי הדוגמנות היו ברורים לגבי חלוקת השימושים של המיוצגים שלהן. הנוהל היה לתמחר בנפרד שילוט חוצות, פוסטר מדיה ואוטובוסים, לדוגמה. כיום זו חבילת מחיר אחת. כך גם לגבי השימוש במיוצג במודעות בעיתונות. גורם בענף אומר כי ביטול ההפרדה הביא לפוטנציאל ירידה של כ-70% ברווחי הסוכנות. גם כאן, נעוצה הסיבה בין השאר בתהליך שבו היטשטשו הגבולות בין סוכנויות השחקנים לסוכנויות הדוגמנים. דוגמנים בעידן החדש, שחל פיחות במעמדם, פחדו להעמיד תנאים ולוותר על ההכנסה.
בטי רוקוואי, בעלת סוכנות אימג' שהייתה אולי הדמות הבולטת ביותר בתחום בעשור הקודם, מתקשה להשלים עם השינוי: "הכל היה אחרת. בשנות ה-90', כשאימג' ייצגה 800 דוגמנים, היה כבוד בתעשייה, היום זו בריונות. הסוכנים והמנהלים היו אז הכל בשביל הדוגמניות. הייתי כמו אמא שנייה שלהן. טיפלתי להן בכל הדברים. היום זה הכול כסף בלי נשמה. גם הסטטוס-קוו ביחסי הסוכנויות השתנה. אין יותר כבוד הדדי. פעם הייתה תקופת צינון של שנה וחצי במעבר בין סוכנויות. היום זה לא קיים. גם הדוגמניות עצמן עשויות מחומר אחר. הן לא מקצועיות, לא חרוצות. שום דבר הוא לא כמו שהיה".
גם השינוי בתהליכי זרימת המידע, עם תרומה משמעותית בדמות התעצמות האינטרנט, לא תרם לחיזוק מעמד הסוכנויות. מידע על אודישנים, הפקות מהלכים בשוק, פתוח בפני הציבור. כל שנותר לך לעשות הוא לגלוש באתרי הברנז'ה השונים. רפי עגיב, בעל סוכנות לייצוג טאלנטים ובעבר מנהל אימג', מפרט: "הסוכן איבד מכוחו המודיעיני. אם פעם הכח היה טמון בקשרים האישיים, היום מידע יקר זמין לכולם, גם למיוצגים וגם לשאר הסוכנים. היתרון היחסי יורד. זאת גם אחת הסיבות שקלות הייצוג היום היא בלתי-נסבלת וכל אדם שני ברחוב הופך לסוכן".
פריז מון אמור
התופעה אינה גלובלית. בבירות האופנה העסקים יציבים, פחות או יותר. "לבוקר חזק בפריז יש השפעה ישירה על סצנת האופנה", אומר אבשלום (אבשה) אגסי, לשעבר מנכ"ל סוכנות יולי. "הוא יכול להביא בת 15 שרחוקה מלהראות כמו דוגמנית, לשווק אותה לסטייליסט מוביל ותוך מספר חודשים תיוולד לה כוכבת חדשה ועשירה מאוד".
גם מבחינת תקציבים, המצב מעבר לים עדיין זוהר למדי. בשבוע האופנה בפריז או ניו-יורק, מקבלות דוגמניות מובילות כ-15 אלף דולר לתצוגה. הטובות שבהן מקיימות גם חמש תצוגות ביום בשבוע כזה. צלם בסדר גודל של סטיבן מייזל מרוויח כ-50 אלף דולר ליום צילום (צלמים מובילים בישראל מסתפקים בכ-1,200 דולר ומטהם). בשווקים גדולים כאלה, גם העובדה שכוכבים שאינם דוגמנים גוזלים חלק מהקמפיינים (כמו מדונה ללואי ויטון וקייטי הולמס למיו מיו) לא פוגעת משמעותית בדוגמנויות ובמחזורי הסוכנויות.
ובחזרה אלינו. בעוד שב-1991 דוגמנית כמו מיכאלה ברקו קיבלה 100 אלף דולר על קמפיין לקינלי, וסכום דומה בקמפיין לקסטרו, היום גם דוגמניות מובילות מסתפקות בתעריפים שירדו בעד כ-70%, לפי ההערכות. המצב אילץ את הסוכנויות לדאוג למיוצגות לעבודות שוטפות כמו תצוגות בקניונים, מדידות והצגת קולקציות לעיתונאים, כדי לצבור משכורת חודשית סבירה. אך בשלוש השנים האחרונות גם התצוגות בקניונים נעלמו. הדוגמניות כבר אינן כוכבות ולא מושכות קהל, ולהנהלת הקניון עדיף להביא כוכב ילדים או פליט ריאליטי לעידוד המכירות בחגים.
רוקוואי: "פעם דוגמניות התנהלו בתוך חיים מלאי זוהר. הן היו הדבר האמיתי, הנחשק, הפנטסטי. הרוויחו סכומים מטורפים. היום לדוגמניות אין מה לאכול. הן לוות בגדים ותכשיטים יקרים תמורת צ'ק ביטחון, ומנסות בכוח לגעת בגלאם. גם תרבות הפפראצי שהתפתחה לא תורמת להן. פתאום האפיל הזוהר שלהן נהרס כשהן נתפסות באמצע אכילת פלאפל בשוק בצלאל או רכישת חומרי ניקוי בסופר".
בעל משרד פרסום, שביקש לא להזדהות, מאשים את הסוכנויות בתהליך: "סוכנויות הדוגמנות הביאו על עצמן את אסונן בקריאה לא נכונה של השוק. בחטא הגאווה ובאי-עמידה בסטנדרטים, במקביל להעלאת התעריפים לרמות בלתי אפשריות. חוסר המקצועיות של הדוגמניות בארץ והמחירים המופרזים, הוציאו אותן ממעגל הרלוונטיות".
"הדוגמניות של היום זה לא הדוגמניות של פעם", אומר איש יחסי הציבור זאביק דרור. "אם פעם יכולתי לקחת לקטלוג של זיקרי דוגמנים כמו שירלי בוגנים ואיתי אטיאס וזה עשה סנסציה תקשורתית, היום מאוד קשה למצוא דוגמנים שיעשו את הבאזז הנכון. משהו בדור ובאווירה הזו הוציא מהדוגמנות את ההילה התקשורתית".
תור היחצן
כדי לענות על הביקוש העצום בשוק האופנה בשנות הזוהר, היו מארגנות הסוכנויות אודישנים יזומים ושולחות בוקרים לעשות "סקאוטינג" בתחרויות יופי קיקיוניות בכל הארץ. אגסי: "ליולי היו אנשים מהצפון ועד לדרום. היינו מארגנים אודישן חודשי במסווה של תחרות גדולה כדי לגלות פנים חדשות. הביקוש היה עצום והיינו חייבים לחדש כול הזמן. כמו תחרות 'נער ונערת החוף'. תחרות שהתקיימה במשך קיץ שלם, בכל יום שישי, ולמעשה הייתה אמתלה למציאת פנים חדשות. נותנת החסות (ספידו, ג.ז) הרוויחה חשיפה יפה והסוכנות הרוויחה אודישנים".
בנוסף, קיימה כל סוכנות תחרות יופי בתקציבי הפקה ענקיים, תחרויות שהיוו גם סמל למוניטין שלהן ולתחרות הסמויה ביניהן. לוק קיימה את "תגלית השנה" (לצד אם כל התחרויות, "מלכת היופי"), יולי את "נערת השנה", ואימג' את ה"סופר מודל". כיום נותרה רק גרסה חיוורת יותר של "מלכת היופי", שאיבד מזוהרו בין השאר לאחר המעבר מערוץ 2 לערוץ 10. ב-1998 זכה הטקס לרייטינג של כ-45%, ב-2002 לכ-33%, השנה ל-17%.
נדמה שמתוך ההידרדרות האכזרית הזאת, כמעט בהתאמה, נפתח משרד יחסי ציבור חדש על כל סוכנות דוגמנות שנסגרה. כוחם של היחצנים עלה במקביל להשפעתם על לקוחותיהם לבחור טאלנטים חייכנים, שלדידם יספקו את החשיפה הרחבה ביותר במדיה. מי יזכה לאייטם בחדשות 2, מי לשער במוסף, מי יפתח את המבזק של גיא פינס ומי יטוקבק באתרי הרכילות. אינצ'ים ודקות חשיפה רבים, בתועלת רבה מול עלות נמוכה. פרזנטור כוכב, לבוש בבגדי המותג, המגובה ביחצן שדואג לאזכור הנכון בכל אייטם, מנצח כמעט כל דוגמנית. מושלמת ככל שתהיה, היא לא תצליח לצמצם את פערי החשיפה האלה.
מרוויח בולט מהשינוי, לדוגמה, הוא כוכב "הישרדות" נעם טור, שגזר קופון שמן (כ-100 אלף דולר, לפי ההערכות) כפרזנטור של חברת פוקס. הבנייה היסודית של דוגמן התחלפה בפצצת רייטינג אינסטנט בדמות תחתוני הטנגה המרטיטים של טור.
מורן מרציאנו, כיום מלהק ("האלופה", "הישרדות") ובעבר מנהל אישי בסוכנות הדוגמנות ארט פורם, הוא אחד מאלה שראה את שני צידי המתרס: "ב-1995 עד 2005 היה בתחום רעב מטורף לקריאיטיב. הייתה נשמה. צלם אופנה היה בוחר דוגמנית לקמפיין, אם היא הייתה מעוררת בו השראה, נכונה לקונספט שיש לו בראש. היום, כשאני מלהק לריאליטי אני מראש חושב לאיזה קמפיין המלוהק יכול להתאים. באיזשהו מקום אבסורדי, אני הורס את המקום שממנו באתי".
סוכן הדוגמניות רוברטו בן שושן, שהיה ממוקדי הכוח בתהליך הפיכת דוגמנים ל"מולטי-טאלנטים" ולהפך והסתבך באופן מתוקשר (ראו מסגרת), לא מרוצה מהתהליך: "כול עוד הפרזנטורים נכונים למותג אין לי בעיה שהם לוקחים עבודה לדוגמנים. שרליז ת'רון עושה עבודה מדהימה לבושם ז'אדור ופנלופה קרוז מהממת במנגו. הבעיה מתחילה כשלוקחים טאלנט שלא קשור ולא מתאים למותג רק כדי לזכות בחשיפה של יחסי ציבור, להקל על עבודתם של היחצנים. עם זה יש לי בעיה, ויש מספר דוגמאות שהשתיקה יפה להן".
נסיכות ליכטנשטיין
ב-2005 נכנס שחקן חדש לשוק. ירון ליכטנשטיין, שהגיע כמעט משום מקום לתפקיד מנכ"ל סוכנות לוק, קרא נכון את השינויים במפה והפך את הסוכנות לבית תוכן לטאלנטים שרק 20% ממנו הם דוגמנים. העוצמה של לוק, שלא נוצלה במהלך השנים, היא גם בהיותה חלק מקבוצת "ידיעות אחרונות", אשר מלבד העיתון, המקומונים והמגזינים כוללת אחזקות בהוט, לדוגמה.
למעשה, הכוח הפוטנציאלי היה תמיד בידי הסוכנות, שכן הבעלות של קבוצת ידיעות הייתה שם מלכתחילה. אבל בשנים עברו, לוק הייתה במקום נמוך עד בינוני בדירוג הסוכניות. מצב שהשתנה בשנים האחרונות, עם זינוקה לחזית תוך שינוי מוחלט של דרכי הפעולה.
ליכטנשטיין פורט דוגמאות לתמנוניות של הסוכנות שבראשותו: "מירי בוהדנה, הילה נחשון ואילנית לוי, שילוש קדוש לכל הדעות, עובדות על לייט נייט חדש בכיכובן; הסרט השלישי של 'ביקיני כחול לבן' שמתעד את צילומי גיליון בגדי הים של 'בלייזר' (גם מקבוצת ידיעות, ג.ז) ישודר שוב בהוט; הסדרה 'חצויה' (גם היא בהוט, ושאליה לוהקו מיוצגי לוק, ג"ז) תעלה בקרוב; דנה פרידר עובדת על סיטקום חדש; ובפסטיגל הבא סגורים ללוק חמישה מיוצגים, במקביל לפסטיבל שירי הילדים עם שלושה נוספים".
ליכטנשטיין מקיף עצמו ביוצרים פרילנסרים שעובדים בקדחתנות לספק רעיונות קריאיטיביים למופעים, לסדרות ולסרטים, שבכולם יככבו הטאלנטים של לוק. המיוצגים קוטפים תפקידים, ואחריהם באים הקמפיינים שמכניסים כסף רב לסוכנות, שמחזירה חלק מהרווחים כהשקעה בהפקות לאותם טאלנטים, וכך הלאה. במכונה המשומנת הזו עמלים 15 סוכנים, שלכל אחד מהם הגדרת תפקיד עומק שונה במערכת.
המקצועיות והכללים נדרשים גם מהמיוצגים. אף מיוצג של לוק אינו רשאי להתנהל באופן ישיר מול התקשורת, וכבר היו מקרים של מיוצגים שהדליפו הודעות על עצמם למדורי רכילות, ללא ידיעת יחסי הציבור של הסוכנות, וסולקו ממנה. מיוצגים כמעט ואינם מגיעים לאירועים שלא קשורים ישירות לקידום פרויקט שלהם ושל הסוכנות. בלוק לא אוהבים שהטאלנטים שלהם יתפקדו "כוועדת קישוט של אירועים", באופן שמוזיל את מעמדם ואינו מניב תועלת לסוכנות. תוסיפו לזה את הגב של קבוצת "ידיעות", ותקבלו מפלצת תקשורת ובידור שגורמת למתחריה סיבות רבות לקנאה, ולביקורת על כמות השערים שניתנים ב"פנאי פלוס", לדוגמה, למיוצגי לוק.
ליכטנשטיין: "אני בונה מותגים. כשאנחנו הולכים למצגת אצל לקוח אנחנו עושים שיעורי בית לפני. לומדים על המוצר, מי קהל היעד שלו, מה בדיוק הם מחפשים, נתוני מכירות, הכול. אנחנו מגיעים מוכנים ולרוב לוקחים את העבודה למרות שאנחנו יותר יקרים משאר הסוכנויות ב-30%-40%.
"אנחנו גם משווקים טאלנטים לחו"ל, כמו אנחל בונני שעשה קמפיינים לדונה קארן ובננה ריפבליק, או אנה זאיקין שהצטלמה ל-ESPRIT. לגל גדות סגרנו ייצוג משותף של שתיים מהסוכנויות המובילות בארה"ב. אני מכוון לטווח ארוך מאוד, זאת הסיבה שאני לא מאמין בכוכבי ריאליטי. לא מאמין באינסטנט".
גדות היא דוגמה בולטת לשיטות החדשות של לוק. מלבד העצבים של המתחרים אחרי שזו מקבלת אייטמים מפרגנים בעמודים האחוריים של ידיעות ושערים בקבוצת המגזינים, יודעים בלוק איך לפלח שווקים פוטנציאלים לנכס הלוהט החדש שלהם. כך, לדוגמה, נבדק במהרה באילו מדינות מצליח הסרט "מהיר ועצבני 4" בו היא משתתפת. לאחר זיהוי השוק הגרמני כחובב באופן מיוחד של סרט המירוצים, נחתם לה בזריזות חוזה ייצוג מקומי על ידי לוק, בדרך לקמפיינים מכניסים במדינה האירופאית.
מסדנאות ועד
ייבוא זר
גם רפי עגיב, מסמלי תקופת סוכנות הדוגמנות הקלאסית, שינה פאזה וכיום מייצג טאלנטים במגוון תחומים: כותבים, במאים, שחקנים ומגישים. "אין מה לעשות", אומר עגיב, "התקופה השתנתה. פעם הפרינט היה כל כך חזק ומשמעותי שהיית מקבל קמפיין נחשב והופך לכוכב. עכשיו זה רק טלוויזיה. דוגמנים שהיו גם קצת שחקנים המשיכו לעבוד. מי שלא נבעט החוצה מהשוק.
"דודי בלסר, סמל של תור הזהב מבחינת מעמד וסכומים, ספק אם היה הופך לכוכב עכשיו. חוקי המשחק השתנו ואני איתם. אותי לא מעניין לייצג אנשים חסרי תוכן שמובלים באמצעותי. אני מוצא עניין במיוצגים שיש לי סינרגיה איתם, שמובילים אותי כמו שאני אותם".
בנוסף, פועל עגיב בשיווק הרצאות, קואוצ'ינג וסדנאות של מיוצגיו. אנה ארונוב, למשל, מעבירה סדנת ריקוד לחברות היי-טק ופיננסיים, ואריק זאבי סדנאות למצוינות, כשהוא מסתמך על מושגים מעולם הג'ודו. עלותן של אלו נעות בסכומים של 6,000-12,000 שקל לסדנה/הרצאה.
זה הפיך? הדוגמנים יכבשו שוב את התעשייה?
"אולי. אני מאמין שזמנו של הריאליטי קצוב. שהטלוויזיה תחזור לתוכניות אירוח ולשעשועונים. אני לא סותם את הגולל על דוגמנות. להפך, אני פותח עכשיו סוכנות בוטיק לדוגמנים שבראשה תעמוד שירז טל שבאה מהתחום ומכירה אותו לעומק, ותאסוף בפינצטה את הקאטינג-אדג' של הדוגמנות. כרגע, אם קיימת עוד מיכאלה ברקו, אין לה לאן ללכת. ניתן לה אלטרנטיבה. גם אם זה יקח עוד חמש שנים לקבץ נבחרת שכזאת".
עופר רפאלי, הבעלים והמנכ"ל של MC2 קארין מודלס ומנכ"ל לוק בעבר, מתמקד בפלח שבעבר לא היה קיים כמעט בתעשייה המקומית. "כמו בספורט, אני מביא לארץ שחקני חיזוק. דוגמניות ברמה אחרת מבחינת מקצועיות ומראה. כל צלם שתשאלי יעדיף לעבוד עם דוגמניות תוצרת חוץ. במיוחד בעידן הטאלנטים, שלכולם יש דרישות ופחדים.
"מדובר בדוגמניות שעשו כבר קמפיינים ושערים גדולים. תענוג לעבוד איתן. מעבר לכך, יש עכשיו ביקוש גדול לצעירות ברזילאיות ולמזרח אירופאיות. למרות המצב הכלכלי ולמרות שענפי האופנה והפרסום השתנו וגם מוקדי הכוח, עדיין יש לקוחות אופנה כמו פקטורי 54, לי קופר, ג'ייד וקרוקר שבוחרים ללכת על 'פאשן' ולא על פרזנטורים. כדי שהבגד ידבר ולא מי שמדגמן אותו".
ההתמחות מעבר לליהוק המדויק, לדברי רפאלי, היא להשיג דוגמני צמרת במחירים נמוכים מהרגיל, בזכות קשריו הענפים עם סוכנויות בעולם. במהלך שני עשורים בתעשייה, ניהל רפאלי גם את סניפי ניו-יורק ומיאמי של MC2. דוגמה בולטת לייבוא הייתה כשרפאלי הביא (עם משרד הפרסום זרמון-גולדמן) את נעמי קמפבל לקמפיין של אירוקה ב-2007, בעלות מוערכת של כמיליון שקל. כעת נמצא רפאלי במו"מ להבאת פריס הילטון לקמפיין חדש של חברה מקומית, שאת שמה הוא מסרב בתוקף למסור.
"ליופי לעולם יהיה ביקוש"
שי אביטל, בעליה של עלית מודלס, שהצלחתה הבולטת ביותר היא הדוגמנית אסתי גינזבורג (פוקס, אפריל ועוד קמפיינים רבים), אינו מתרגש מהתמורות בשוק. לדברי אביטל, הוא עדיין הוא מקבל עשרות פניות ביום מבנות שרוצות להצטרף לסוכנות ולזכות להצלחה דומה. "מבחינתי קיץ 2008 היה העונה הכי חזקה שלנו", אומר אביטל, "ולריה הצטלמה לאירית ולהיינס, אולגה בננסון הצטלמה לקרוקר, אינטימה, גולף ובודי שופ. לינה ג'ורנה לגוטקס ועוד ועוד. אני לחלוטין לא מתרגש מכל הטאלנטים וכוכבי הריאליטי. אני חסיד של בנייה של דוגמנית לטווח הרחוק. את אסתי לקח שנים לבנות. אני מאמין שיופי זה משהו שלעולם יישאר ולעולם יהיה לו ביקוש. כל השאר זה טרנדים שמתחלפים מסביב". *
הוא עוד ישוב
רוברטו בן שושן, מי שהפך טאלנטים למולטי-טאלנטים ונזנח על ידי רובם לאחר התחקיר ב"עובדה", עובד קשה על הקאמבק
סיפורו של רוברטו בן שושן, בעלי סוכנות "רוברטו", הוא אחד הידועים והמרתקים בתעשיית הבידור המקומית. מצד אחד, בן שושן היה מהראשונים לנהל "מולטי-טאלנטים" וטיפח את התפיסה שהפכה לשלטת, בעוד תפקידה הקלאסי של סוכנות הדוגמנות משתנה מקצה לקצה. מצד שני, הוא חווה נפילה כואבת בחסות תחקיר ב"עובדה" על קשרי הסוכנות עם גורמים מפוקפקים, ועזיבה של רוב המיוצגים הבכירים.
בעוד סוכנויות כמו לוק שכללו את השיטה והשתמשו ביתרונותיהן היחסיים, בן שושן, שהיה מסוקר תדירות בעצמו במדורי הרכילות והכלכלה, נעלם כמעט מהתודעה. הרכילות בענף ידעה לספר כי הוא חזר לכור מחצבתו, באיתור דוגמניות ברחובות נתניה.
למעלה מעשור לאחר שנכנס למשחק והפתיע את כולם ושנתיים לאחר אותה תוכנית שבה נצלבה פעילותו, בונה בן שושן את עצמו מחדש ועומד מאחורי שלוש סוכנויות דוגמנות שנושאות בגאון את שמו: סוכנות במיאמי, בה הוא שותף עם אלי טביב, סוכנות ברומניה, עם שותף מקומי, והסוכנות הוותיקה בתל-אביב. "המטרה שלי היא לפתוח סניפים שעיקרם הוא סקאוטינג במזרח אירופה", מספר בן שושן ל"פירמה". "יש שם בנות מדהימות ועלויות הסניף זולות מאוד. מעבר לכך, הבנות שם רעבות לכסף ולעבודה, לא מפונקות ויעשו הכול כדי לצאת מהמדינה שלהן. הפוך מהישראליות שתמיד צריך להילחם איתן כדי שיעזבו את הארץ ויגיעו להישגים. חבל, כי מאוד אוהבים את המראה של הישראליות בעולם".
בן שושן מתכנן גם קאמבק לתחום התחרויות. "לפני שנה החזרתי את תחרות הסופר מודל בשיתוף סוכנות פורד. בטי רוקוואי הפיקה בזמנו את התחרות והחזרתי עטרה ליושנה אחרי שמונה שנים. הזוכה, אליסיה, קטפה מקום שני בתחרות הסופר מודל העולמית וקיבלה 150 אלף דולר מפורד ניו-יורק. בקרוב אקבל גם את הזיכיון של פורד לתחרות ברומניה".
מיוצגת נוכחית שבן שושן גאה במיוחד היא לירז דרור. "היא הגיעה אלי בגיל 14, ולאחר חצי שנה שלחתי אותה לאיטליה ומשם לכל העולם. בארץ היא לא הייתה מגיעה לכלום, כי היא לא מעוניינת בחיי זוהר או בלהיות סלב או טאלנט. היא גרה במושב, יש לה חבר, מה שמעניין אותה זה רק לעבוד בדוגמנות. בארה"ב היא מצטלמת למותג אמריקן איגל כבר שש עונות ברציפות. לא מזמן היא הצטלמה לקמפיין הבושם של אנטוניו בנדרס תמורת 50 אלף אירו. היא עשתה שערים למקסים, הצטלמה לזארה, והיא רק בת 18".
אז עכשיו אתה מחזיק רק דוגמנים? מיצית את נושא הטאלנטים, האגם רודברגיות והמאיה בוסקילות?
"ממש לא. לעולם לא אגדיר את עצמי או אתחום את עצמי. אני מייצג עכשיו זמרת ענקית בשם סיון גוריאשבילי, יוצאת 'כוכב נולד'. וכמובן אני מנהל את מורן אטיאס, שעכשיו משחקת עם דניס הופר בסדרה 'התרסקות', עושה קמפיין למשביר לצרכן ומשחקת בשלושה סרטים באיטליה, ומנחה את טקס הביקור האפיפיור בישראל". *
זה זה?
תופעת ה"איט גירל" עשויה להיות אלטרנטיבה מרעננת בעולם הפרזנטורים
מגמה מעניינת שהולכת ומתקבעת בעולם האופנה היא תופעת ה"איט גירל". נערות בוהמה עם הרבה סטייל וכריזמה, שגוזלות קמפיינים גדולים מפרזנטורים ומדוגמנים. כמו אידי סדוויק ומונה זילברשטיין בשנות ה-60', לא מדובר בדוגמנית מקצועית או בטאלנט. אבל ה"איט גירל" תהיה תמיד במקומות הנכונים עם האנשים הנכונים, נוזלת מסטייל מיוחד, שממגנט אותך אליה.
בזירה הבינלאומית ניתן למצוא דוגמאות כמו ביאנקה ג'אגר (הבת של), אליס דאלל, דקוטה ג'ונסון (לבית מלאני גריפית ודון גונסון) וג'וליה רסטואן (בתה של עורכת "ווג", הצרפתי קארן רוטפילד). "איט גירל" לעתיד, שתבשיל ממש בקרוב וכבר מקבלת הצעות, היא לורדס בת ה-12, בתה של מדונה.
היחצן זאביק דרור מרוצה מהתופעה: "בארץ יש איקונות אופנתיות כמו אמילי קרפל, אפרת גוש, אילנה ברקוביץ וחן יאני. ה'איט גירלז' קוטפות קמפיינים בקלילות, ומאוד מוערכות בקרב קהילת 'הפאשניסטים'. זה הדבר הבא בתחום הפרזנטורים". *