בסוף השבוע יצא ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, לפגישה עם ברק אובמה, נשיא ארצות הברית. בפגישה שתתקיים בבית הלבן תתנהל שיחה בין המנהיגים שתוכנה ההזוי מובא כאן:
אובמה: "תקשיב מר נתניהו, אתם תפנו את התנחלות יצהר, ואנחנו, מיד אחר-כך, נביא 6 נושאות מטוסים, שעליהן 2,000 מטוסים, למפרץ הפרסי. כמו כן נביא 4 דיביזיות משוריינות וחטיבות של חיילים רגלים. במקביל נערוך מסע מדיני רחב היקף באירופה ובאסיה ונגייס את כולם למאבק באיראנים. אחר-כך נצא להתקפה רבתי על התשתית הגרעינית של איראן. אבל אם לא תפנו את יצהר לא נעשה זאת".
מי שיזם את המשוואה יאמר כי אכן זו המשוואה האסטרטגית המדוברת בינינו לארצות הברית, קרי: בושאר תמורת יצהר. ואני אומר להד"ם. ארה"ב לא תתקוף את איראן אם היא לא תחשוב שההתקפה משרתת אינטרס עליון שלה, בין אם נפנה את התנחלות יצהר ובין אם לאו. עם כל הכבוד להתנחלות יצהר ולכל ההתנחלויות ביהודה ושומרון וברמה"ג, אין להן משקל בשיקולים האסטרטגים העיקריים של ארה"ב.
את אמריקה מעניינים מקורות הנפט במזה"ת, הטרור האסלאמי שהכריז מלחמת חורמה על העולם האחר, שאינו מוסלמי, והמאבק בין הקפיטליזם המערבי לבין פונדמנטליזם מוסלמי.
היו שרמזו כי דחיית המפגש בין נתניהו לאובמה היא לחץ אמריקני על ישראל, הימנית, שאינה לרוחו. אלה דברי הבל. ממשלת נתניהו עדיין לא "נחתה על כיסאותיה" וכבר לחץ? האם אובמה שונא את הימין בישראל? על מה הלחץ, על הדמוקרטיה הישראלית?
גם עוזרו של אובמה (ישראלי לשעבר), אומר, כי בתוך 4 שנים יהיה הסדר בין הפלסטינים לישראל, ויהי מה. ומה יהיה אם פלסטין תהפוך עד אז למדינת חמאס, כמו בעזה, שאינה רוצה לנהל עימנו משא-ומתן ומשחרת לחורבננו? הרי בהסדר עם החמאס ישראל אינה קיימת. אגב, פלסטין יכולה להפוך למדינת חמאס ובמיוחד אם איראן תתגרען ואם ארה"ב לא תחסל את התשתית הגרעינית האיראנית.
כל הדיבורים הללו המיוחסים לאמריקנים אינם הגיוניים. לארה"ב יש מערכות לניתוח אסטרטגי מהמעולות בעולם. איני מאמין שהם חושבים במושגים של "בושאר תמורת יצהר". האמירה ההזויה הזו נשמעת יותר כיוצאת ממחוזותינו. ישנם אנשים בשמאל הקיצוני בישראל, שמעוניינים לממש את גחמתם הפוליטית ולגרום ללחץ אמריקני בלתי נסבל שיביא לנסיגה לגבולות 67', ואפילו במחיר התקפות טילים על ת"א, נתניה, חיפה ועפולה, בנוסף לאשקלון, לשדרות ולאשדוד.
אותם אנשים יצרו לחצים אמריקניים דמיוניים, בעבר. זכור לי "הלחץ האמריקני האדיר" שהושת על ישראל בעת שהותנו במערב בירות בספטמבר 1982. האמריקנים לחצו עלינו, כביכול, לסגת ממערב בירות, וכשנסוגנו, בעקבות "הלחץ האדיר", נכנס לשם צבא ארה"ב. ברור ששום מנהיג אמריקני לא שש להכניס את צבאו לאזור לחימה במקום בעל ברית שעושה זאת במקומו.
אני מציע לכולנו להבין ש"בושאר תמורת יצהר" היא אמירה מטופשת שאין לה בסיס במציאות. אלא אם כן רמת הניתוח האסטרטגי האמריקני ירדה לרמה של חלק מהפרשנים בישראל ולזו של קיצונים בשמאל הישראלי.
יחד עם זאת, אני חייב לומר שאם אובמה ילך למחוזות של סלוגנים בלתי מבוססים, במקום לניתוח אסטרטגי עמוק, פגיעתה של ארה"ב תהיה גדולה משלנו. *
הכותב הוא תא"ל (מיל'), לשעבר נשיא התאחדות התעשיינים