"מזל גדול שאנחנו מטפלים בפרויקט", אומר אדריכל רני זיס, ומיד מסביר: "בית מבטחים כלל לא הוכרז כמבנה לשימור, זו החלטה של היזמית וגישה טבעית שלנו, שנראתה כבר בהצעת התכנון". בפגישה שנערכת במשרד רכטר אדריכלים, מציגים אדריכל אמנון רכטר וזיס, שותפו לפרויקט, את משנתם, וטוענים בתוקף כי הזעקה הציבורית שקמה נגד תוכנית הבנייה של המלון ומרכז האמנות, מבוססת על בורות ומידע מוטעה.
בית ההבראה ההיסטורי של קרן מבטחים נבנה ב-1968 על רכס ההר בזכרון יעקב, והפך לאייקון אדריכלי בולט בנוף המקומי - בניין בטון חשוף, בקווים נקיים מתעגלים כגל, המשתלב בקווי המתאר של כתף הכרמל מול הים ונראה למרחוק כפסל סביבתי על שתי קומותיו. "בולט בצניעותו", אפשר לומר. האדריכל יעקב רכטר הצליח לגלם ב"מבטחים" את רוח המקום והזמן מבחינה אדריכלית, כמו גם ערכים אידאולוגיים שמלכו אז בכיפה. בעקבות הפרויקט זכה רכטר בפרס ישראל לאדריכלות (1972).
אולם עם השנים הועם זוהרו של בית ההבראה. השיטה ההסתדרותית של "נופש לכל פועל" פינתה את מקומה לחופשות של ועדי עובדים בבתי מלון, ומאז שנות ה-80 השתנו לחלוטין הרגלי הצריכה והפנאי של הישראלים. בית מבטחים עבר שיפוצים בתקופות שונות - חלקם כאלה שפגעו מהותית במבנה המקורי, כמו סגירת מרפסות, הוסב למלון גני כרמל שלא זכה להצלחה, ולבסוף נותר נטוש כמעט עשור, בהמתנה לתוכנית שתגאל אותו משממונו.
"המבנה האייקוני יישמר כפי שהוא", מבטיח רכטר. "אנחנו לא עומדים לבנות שם מפלצת. נכון שיש אחוזי בנייה גבוהים אבל רובם הגדול נמצאים בכלל מתחת לפני הקרקע. היום פונים חצר המשק, החניה ופחי הזבל לכיוון המושבה. את כל אזורי השירות, המטבח, ההובלה והחניה אנחנו מכניסים מתחת לפני הקרקע. את הגן שהיה סגור נפתח לשימוש הציבור ללא גדר וחציצה, אפילו כביש הגישה יורד מהכניסה מיד למרתף" - כך הם מתארים את התוכנית, בשני קולות מתלכדים, נכנסים זה לדבריו של זה ומשלימים משפטים.
"לא במקרה היו דווקא בשבועות האחרונים פרסומים על הפרויקט", אומר רכטר, ומבהיר את תחושת הבהילות שנלווית לדבריהם. "זה חלק מקמפיין של המתנגדים לתוכנית, לקראת ועדת ערר שמתכנסת ביום רביעי הקרוב". ואכן, קשה להתעלם מהעיתוי המייצר עניין מחודש בנושא, שעלה לכותרות לפני כשלוש שנים, כשרכשה בעלת ההון לילי אלשטיין את בית מבטחים מקרן הפנסיה ההסתדרותית הוותיקה.
אלשטיין, דור שלישי לוותיקי זכרון יעקב, אספנית ופטרונית אמנות ותומכת בגופי תרבות רבים בארץ, שילמה תמורת המתחם 20 מיליון דולר, והצהירה מלכתחילה על כוונתה להפכו לבית מלון מודרני שיפעל גם כמרכז אמנות ותרבות. "הייתה יכולה להיות גם תוכנית לבניית וילות על השטח הזה", מזכיר זיס, "רק חלק קטן מהחורש הוא שמורה שאסור לבנות עליה, והמבנה עצמו עם כל יופיו לא זכה למעמד של בניין לשימור".
לדברי רכטר, המלון הוא ללא מטרת רווח. אלשטיין מתכננת לגלגל כל הכנסה לתחזוקת אירועי התרבות והאמנות. במקום יוצגו תערוכות קבע ותערוכות מתחלפות, יהיה גן פסלים, ויתקיימו קונצרטים והצגות תיאטרון.
רכטר: "זה מקום שיש לו את הייחוד של זכרון יעקב, והוא בטבורה של ישראל. קרוב גם לת"א וגם לחיפה ולצפון. השילוב הפנטסטי של אזור היין, חוויית הטבע והנוף, חוויית האדריכלות של המבנה הקיים והחדש בשילוב עם אמנות מוזיקה ותיאטרון - אמור לתת קוקטייל יחידני. אני לא בטוח שבעולם יש דברים כאלה".
דור שלישי לאדריכלים
בין ההצעות לתכנון שקיבלה אלשטיין ממספר משרדי אדריכלים, נבחרו משרדיהם של זיס ושל רכטר, ששילבו כוחות בתוכנית משותפת. הפנייה לרכטר נחשבת לטבעית בנסיבות העניין: "כך נהוג כשלוקחים פרויקט כל-כך מזוהה עם רכטר, והמשרד קיים ומובל על-ידי אדריכל שהוכיח את עצמו בפרויקטים בעלי איכות אדריכלית גבוהה. אבל לתחרות ניגשתי כאחד מהשורה", אומר רכטר.
משרד רכטר אדריכלים בניהולו של אמנון רכטר, דור שלישי ל"אצולת האדריכלות" הישראלית, מעסיק היום 15 אדריכלים וזוקף לזכותו רשימת פרויקטים גדולים, גם מהשנים האחרונות, בהם בנייני משרדים ומגורים, מבני ציבור ותרבות. משרד רני זיס, בעל ותק של 15 שנה, מעסיק 21 אדריכלים ומעורב בפרויקטים גדולים בארץ ובחו"ל - מבני ציבור, מגורי יוקרה, בתי מלון, בתי חולים ומרכזי קניות.
שניהם למודי ניסיון גם בפרויקטים בעלי רגישות ציבורית גבוהה - זיס מעורב בחידוש מלון פלאזה בניו-יורק, בבעלות יצחק תשובה, רכטר מעורב בנפתולי התוכנית לחידוש היכל התרבות בת"א ועוד. לתוכנית "מבטחים" הוא מתייחס כאל מסע אישי ומקצועי בעקבות אחת הפסגות המקצועיות שהותיר אביו.
מאסה סנטימנטלית
למרות שכעת ניכרת מעורבות ועניין ציבורי רב בתוכנית, ראוי לזכור שבית מבטחים מעולם לא היה מקור עונג וגאווה לציבור. שנים רבות עמד המבנה נטוש, בשנות ה-80 נודע כי יש במקום בעיה של שימוש באסבסט. "זה היה תפוח אדמה לוהט בידי קרן מבטחים", אומר רכטר. "המקום היה יקר מדי לתפעול ושנים רבות תיפקד חלקית, עד להשבתה מלאה. הייתה שם הזנחה פושעת ונזק בטיפול, כמו סגירת מרפסות ושימוש שלומיאלי, עד שבסופו של דבר יצא למכירה.
"אלשטיין קנתה אותו במצב הזנחה נורא. אבל מעבר לפגיעה בצנרת ובטיח, החומרים הבסיסיים הוכיחו עמידות ואיכות. הבטון החשוף היפה ומסגרות העץ של המשקופים והמעקות, פרטים שאותם אנחנו מחזירים בתוכנית החדשה".
*מאיפה צמחה המאסה הסנטימנטלית שמלווה לפרויקט?
זיס: "בכל מקרה שבו מעורב אייקון אדריכלי יש הרבה חששות לא לגעת. אנשים מאוד פוחדים משינוי. אני מכיר את זה מהפלאזה בניו-יורק ומהמתחם ההיסטורי של מרכז העיר בקרקוב, הוואוול".
רכטר: "נקודת המוצא הייתה שאנחנו משמשים רקע לפרויקט שנבנה בעבר. נוקטים בסוג של מינימליזם. לא להאפיל על הפרויקט המקורי, שהוא כל-כך מוצלח".
זיס: "נעשה תרגיל מחשבתי - יש לנו כאן נכס שמתאים לעשות בו מלון שיפעל כל השנה. זה לא ריזורט של משפחות ואטרקציות מים לוועדי עובדים וזה לא מתאים למלון עסקים. אבל אם נצליח למשוך קהל שוחרי אמנות ונעשה זאת באמצעות תערוכות ותרבות טובה - אז יש לזה היתכנות. ישראל היא מדינה של צרכני תרבות טובה".
רכטר: "זה מתחבר לאופי של המקום עצמו וגם לאופי של אבא שלי, שאנחנו רואים את זה כהומאז' לדמות שלו וליצירה הזו שהוא עשה - יצירת מופת.
עכשיו שואלים, איך הופכים את הבניין הזה, שתוכנן בשנות ה-60, עם תקרות נמוכות, בלי מיזוג ובעוד עשרות אספקטים תפקודיים שהבניין אינו יכול לשרת את הפונקציה המלונאית של שנות ה-2000". זו הסיבה שהוחלט לסגור בזכוכית חלק מהשטח הפתוח, שלדברי האדריכלים יהיה שקוף ויאפשר מבט פתוח בין פנים לחוץ.
עיקר ההתנגדויות לתוכנית מגיעות מתושבים ומשכנים, שלדברי רכטר "שכחו כנראה שהיה שם מלון. עשר שנים לא היה שם כלום והיה להם נוח. ההתנגדויות מדברות על מרכיב עומס התנועה, יש תלונות על עומס הבנייה - שבחלקן מבוססות על מצג מטעה שלא לוקח בחשבון את השטחים הבנויים הקיימים, שבתוכנית יורדים מתחת לקרקע".
*כמה חדרים יהיו במלון?
רכטר: "במבנה הקיים היו 88 חדרים מאוד קטנים. במלון החדש מתוכננים סה"כ 160 חדרים (בבנייה הקיימת ובתוספת), למרות שבתב"ע אושרה בניית 250 חדרים".
*מה בתכנון כעת?
זיס: "אחד ההיבטים החשובים בשימור הוא ההחלטה מאיזו נקודה לשמר. כאן אנחנו מחזירים את המרפסות למצב המקורי, מחברים שני חדרים לחדר אחד, כדי להתאים לסטנדרטים של מלונאות כיום, אבל לא נוגעים במסדרונות ובדלתות. פרטי המקור נשמרים. כל פרטי העץ שהוחלפו באלומיניום משוחזרים. התוספת היא במבנה נפרד, חלקו בנוי בתוך ההר".
ציפיות הנופשים במאה ה-21
המתחם משתרע על 110 דונם, בחלקם שטח פתוח וחורש טבעי. שטח המבנה המרכזי הוא רק 8,500 מ"ר וסביבו שטחי משק, חניה, בריכה וביתנים נוספים. התב"ע מתירה לבנות במקום כ-79 אלף מ"ר. בתוכנית שאושרה בוועדה המחוזית היו כ-60 אלף מ"ר בנוי, בפועל, בתוכנית לבנייה, מדובר בכ-43 אלף מ"ר בלבד, כמחציתם תת-קרקעיים.
תוספת הבנייה מעל הקרקע תהיה במבנה צר, שניצב לצד הבניין הקיים, נמוך ממנו ולא מסתיר אותו. הגינה הפתוחה ובה בריכות ומפלי מים שתכנן יעקב רכטר בכמה מפלסים, תקורה בזכוכית ותוכנס לתוך לובי המלון.
במבנה הישן של בית ההבראה יאוחדו כל שני חדרים לחדר מלון אחד, התואם יותר בגודלו את ציפיות הנופשים במאה ה-21. "אנחנו מחדשים את כל פרטי העץ המקוריים במסגרות החלונות והדלתות, פותחים מחדש את המרפסות שנסגרו בצורה שפגעה במבנה", מציין רכטר.
"את בניין המלתחות שעמד נטוש אנחנו הופכים למסעדה, שימוש יותר מתאים בייחוד והמיקום שלו מול הנוף", מוסיף זיס. אולם הקונצרטים המתוכנן עוד לא קיבל את צורתו הסופית, אך גם הוא אמור להיות שקוע ברובו מתחת לפני השטח ולא להאפיל על מבנה הגל האייקוני. רכטר מציין שהמבנה הנוסף יהיה "בעל אופי של גביש או סלע, שנטוע בחלקו בתוך האדמה והוא אלמנט פיסולי בפני עצמו". *