בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה את ערעור המדינה על זיכויו של מרדכי כבירי, המנכ"ל ובעל השליטה (80%) בחברה הציבורית יובל הנדסה תעשיות, מעבירות של הרצת מניות, העלמת מס ואי-דיווח בכוונה להטעות משקיעים.
נקבע כי הזיכוי בבית משפט השלום בוסס על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות עדים, בהם ערכאת הערעור אינה מתערבת.
כבירי הואשם בכך שהורה לאבי קווה, בעל חברת "מאה נט" העוסקת במסחר מחוץ לבורסה, להריץ את מניות יובל כדי להקטין את חבות המס שלו, לאור רפורמת רבינוביץ'.
ברפורמה נקבע כי לצורך חישוב המס בגין מכירת מניות מתחילת 2003 ואילך, מחיר רכישתן יחושב לפי ממוצע השערים שלהן ב-3 ימי המסחר האחרונים של 2002. לפיכך, ככל ששער המניה בימים אלה יהיה גבוה יותר - החיוב במס בעת מכירתן יפחת.
קווה הורשע במסגרת הסדר טיעון ושימש "עד מדינה" נגד כבירי. שופט השלום, דן מור, זיכה את כבירי (שיוצג על-ידי עוה"ד אלון רון ומורן כרמון), לאחר שקבע כי ביצע פעולות מסחר אמיתיות, ולאחר שעד המדינה מסר גירסאות סותרות.
במישור המהותי דחה השופט את תזת המדינה לפיה קווה פעל יחד עם כבירי, וקבע כי הפעילות הבלתי חוקית היתה בעצם "פרויקט" צדדי של קווה לרווח פרטי פטור ממס, תוך ניצול רצונו של כבירי "לאסוף" את מניות החברה, ללא ידיעתו.
במישור הראייתי קבע כי קווה אינו ראוי לאמון ולא ניתן לסמוך על עדותו, מה גם שהיא טעונה חיזוק ראייתי מסוג "סיוע".
הקשר נותק
המדינה ערערה באמצעות פרקליטת מיסוי וכלכלה, אלה רובינק, ועו"ד רחל צירקין, אולם הנשיאה דבורה ברלינר והשופטים עוזי פוגלמן ותחיה שפירא דחו את הערעור.
הם קבעו כי מור ניתק את הקשר בין כבירי לקווה על בסיס קביעת מהימנות מובהקת. "בית המשפט סירב להאמין לו לחלוטין: לא לחקירה ראשית ולא לחקירה נגדית. קביעה זו הותירה בעצם מבחינת התביעה 'אדמה חרוכה'. אין גירסה בסיסית המספקת את שלד הראיות". הראיות הנוספות שהציגה המדינה לא הצליחו "לספר את הסיפור" ללא עזרתו של קווה.
ממצאי מיהמנות
השופטים קבעו עוד כי "אין די בהצבעה על דרך פעולה אלטרנטיבית בה יכול היה לפעול קווה, ושאף היא יכולה היתה להזרים כספים לכיסו, כדי להביא למסקנה שמאחורי מעשיו עמד כבירי, שהיה מעוניין בהעלאת שער המניה. הדרך צריכה להיות הפוכה: על המדינה להוכיח את הקשר בין השניים ואת העובדה שכבירי נתן את ההוראות וקווה היה עושה דברו, כאשר בחינת ההיגיון הכלכלי והסבירות בדרך התנהגות זו או אחרת, יכולה לשמש כראיית חיזוק או תמיכה בגירסה הבסיסית".
כן קבעו כי בחוות-דעת המומחה שהגישה המדינה אין קביעה חד-משמעית האם קווה עבד למען כבירי או ש"עבד" עליו. גם ערעור המדינה על הזיכוי באישום השני, בו נטען כי כבירי לא דיווח שקנה מניות מחוץ לבורסה באמצעות חשבון בת-זוגו, נדחה בנימוק שהזיכוי מבוסס על ממצאי מהימנות. (ע"פ 70271/08).