כל בעל מניות בחברה ציבורית זכאי לעיין בפרוטוקולים של ישיבות ועדת הביקורת והדירקטוריון הנוגעים לאישור עסקת בעלי עניין, כדי שיהיה בפניו מלוא המידע בטרם יחליט כיצד להצביע - כך קובעת רשות ניירות ערך בעמדה עקרונית וחד-משמעית.
חוות-הדעת העקרונית הוגשה לבית המשפט במסגרת בקשה שהגיש רו"ח יעקב רוזנפלד, בעל מניות מקרב הציבור בחברת גרינסטון מקבוצת שרפ"ג (שרם פודים גרופ), המתנגד לעסקה שבה שרפ"ג והחברה-הבת שרפ"ט מוכרות את מניותיהן ב-EER לגרינסטון.
דחתה הפרשנות של גרינסטון
רוזנפלד טען, באמצעות עוה"ד אסף ברם ועוז סאסי ממשרד ברם-דחוח ושות', כי אישור עסקת הרכישה בדירקטוריון ובוועדת הביקורת של גרינסטון (לשעבר אורדן) מעלה שאלות ותמיהות רבות, והעסקה כולה נועדה לרוקן את קופת המזומנים שלה ולהעבירה לידי בעלי השליטה, יצחק שרם ויאיר פודים.
בית המשפט הורה לרשות ניירות ערך להגיש את עמדתה העקרונית בשאלה. חוק החברות, צריך לומר, קובע כי בעל מניה רשאי לעיין ב"כל מסמך הנמצא ברשות החברה", הנוגע לפעולה או לעסקת בעלי שליטה או בעלי עניין. החברה רשאית לסרב למסור לו מסמכים אם לדעתה בקשתו הוגשה שלא בתום-לב, או שיש במסמכים סוד מסחרי או פטנט שגילויים עלול לפגוע בטובתה.
בעמדת רשות ניירות ערך, שכתב עו"ד אמיר הלמר ממחלקת התאגידים, נקבע כי זכות העיון של בעל מניה בנוגע לעסקאות בעלי עניין חולשת גם על הפרוטוקולים המתעדים את דיוני ועדת הביקורת והדירקטוריון בקשר לעסקת בעלי עניין.
הרשות דוחה את פרשנותה של גרינסטון, כאילו זכות העיון מוגבלת למסמכים שהחברה מחויבת לדווח עליהם לפי חוק ניירות ערך, שכן עמדה זו "סותרת את לשון החוק וכוונת המחוקק, ופוגמת באפשרות בעל המניות למקסם את המידע שהוא מקבל ואת יכולת הפיקוח שלו על ועדת הביקורת והדירקטוריון".
לדבריה, "אין זה סביר שהמחוקק יעניק, מחד, לבעלי המניות את הזכות להכריע בעסקאות כגון אלה, ומאידך יגביל את יכולתם לקבל את כל המידע שיידרש על-ידם, לצורך קבלת החלטה מושכלת באשר לדרך הצבעתם בעסקה".
מאחר שעסקאות כאלה טומנות בחובן פוטנציאל עז לכך שבעת אישורן בוועדת הביקורת ובדירקטוריון לא רק טובת החברה תהיה לנגד עיני האורגנים, אלא טובתם האישית או טובתו של בעל השליטה - הרי שזכות העיון היא כלי מרכזי למימוש יכולת בעל המניות לפקח על האישור המשולש הנדרש.
בעמדה נדחתה טענת גרינסטון, לפיה דירקטורים וחברי ועדת הביקורת ייזהרו בהצגת שאלות והבעת דעות, ומנגד לא יחדלו מלהעלות נושאים שאינם בהכרח מהותיים, כולל "סיכונים אפשריים", בידיעה שהכול פתוח לכל 'התקפה' של בעל מניות.
הרשות מדגישה כי מתן זכות העיון אינו מייצר חובת גילוי אוטומטית של הפרוטוקולים לכלל הציבור, וכי על החברה לבחון את הצורך בפרסום בהתאם לנסיבות העניין.