בית המשפט המחוזי בתל-אביב סירב לאשר הסדר פשרה בתביעה ייצוגית נגד שטראוס -עלית, בנימוק שמדובר בתביעת-סרק שאין לה עילה, ויש להרתיע את הציבור מפני הגשת "תביעות מסוכנות" כאלה.
התובע דרול שר טען כי שטראוס-עלית הטעתה את הצרכנים כשהפחיתה מ-500 גרם ל-400 גרם את משקל אריזות ופלים בטעם חלבה ובטעם שמנת-אגוזים, וזאת מבלי לסמן זאת באופן בולט.
בפשרה סוכם כי החברה תמכור מארז ופלים מיוחד בהנחה של 25%, התובע יקבל גמול של 5,000 שקל, ופרקליטו, עו"ד יוחי גבע, יקבל שכר-טרחה של 20 אלף שקל.
פרסום הפשרה לא הביא להתנגדויות בקרב הציבור או מטעם היועץ המשפטי לממשלה. ואולם, השופטת ענת ברון סירבה לאשרה, בנימוק שלא "קיימות לכאורה שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה", ושלא שוכנעה כי "סיום ההליך בדרך של פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת".
ראשית, התברר כי משקל אריזת הוופלים בטעם שמנת-אגוזים מעולם לא הופחת, ולפיכך תצהירו של התובע בנושא זה הוא כוזב. משקל אריזת החלבה הופחת, על-ידי הפחתת כמות קרם החלבה (ולא הפחתת מספר הוופלים). אולם, לדברי השופטת, משקל המוצר צויין על האריזה באופן ברור ובולט לעין, שאינו מקים חשש להטעיה. כן קבעה כי לא הוכח שנגרם ללקוחות נזק, משום שלא התקבלו תלונות באשר לטעמו של המוצר, שהשתנה בשל הפחתת הקרם.
"מדובר בנושא מובהק של העדפה צרכנית, שלא ניתן ואף לא ראוי לכמת לסכום כזה או אחר המשקף לכאורה נזק כספי. הנכון הוא להותיר את האסטרטגיה השיווקית של עלית להסדרה באמצעות כוחות השוק". משכך, התובע לא הצביע אפילו לכאורה על קיום עילת תביעה.
ברון ציינה כי הדבר הכי קל הוא לאשר פשרה כזו, כבקשת הצדדים, אולם לא בטוח שהוא מועיל עם הציבור, בזמן שלא מן הנמנע שהציבור דווקא מנוצל לקידום ענייני התובע ובא-כוחו (שמקבלים שכר) ושל עלית (קידום מכירות).
סירובה לאשר הפשרה הוא "עניין של מדיניות" כלשונה. "אישור הסדר פשרה מעין זה יאותת לציבור כי כדאי להגיש תובענות ייצוגיות שהן תובענות-סרק, משום שגם הן טומנות בחובן פוטנציאל להתעשרות קלה ומהירה על חשבון הנתבע או הציבור, תוך ניצול שאיפתו של הנתבע להימנע מהוצאות ניהול ההליך ומפרסום שלילי, גם כשברור לו כי התביעה נגדו חסרת סיכוי".
שטראוס-עלית יוצגה על-ידי עוה"ד רפאל ליבא, עופר כהן-צדק ויוחאי שלף ממשרד שדות ושות'.