סגן נשיא המחוזי בירושלים, השופט עוני חבש, מותח ביקורת חריפה על שופטי התעבורה במחוז, שיוזמים הסדרי טיעון מקלים עם נהגים שיכורים ואינם גוזרים עליהם את עונש המינימום הקבוע בחוק - פסילת רישיון לשנתיים.
הביקורת של חבש נגעה לשני מישורים: האחד הוא היוזמה הפסולה של שופטים להציע לנאשמים להודות באשמה ולבצע עבודות שירות לתועלת הציבור (של"צ), בנוסף לעונש פסילה קצר מזה המינימלי; והשני הוא חריגתם מעונש המינימום בחוק מבלי שקיימות נסיבות חריגות באמת שיצדיקו זאת.
חבש, הדן בערעורים על פסקי הדין בענייני תעבורה, קיבל ערעורים שהגיש עו"ד רונן יצחק מפרקליטות מחוז ירושלים על 16 גזרי דין שנתנו השופטים ד"ר אברהם טננבוים, שרון לארי-בבלי ויוסף ריבלין, על חריגה מעונש המינימום. כן ביקש כי יועבר מסר לשופטי התעבורה ולעורכי הדין, כי "עסקת טיעון עם שופט היא לא עסקת טיעון. אתה לא יכול להסתמך על זה, בוודאי כשהעסקה נעשית מעל לראשה של התביעה".
פגיעה במערכת
חבש ציין כי "עבירות הנהיגה בשכרות גובות עוד ועוד קורבנות בנפש וברכוש. הדבר מחייב תגובה תקיפה ונחושה למיגור 'מכת המדינה' שהפכה לתופעה חברתית מסוכנת ביותר. עבירות הנהיגה בשכרות נמצאו גורם מרכזי לגרימתן של תאונות דרכים, המסכנות ואף מסכלות זכותם של עוברי האורח לביטחונם האישי בכבישי הארץ ובדרכיה וכן זכותם להגנה על שלמות גופם ורכושם".
לדברי חבש, אמנם השופט רשאי לחרוג מעונש המינימום "בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין", אך לדבריו אין די בנסיבות אישיות "רגילות", כגון: ריכוז האלכוהול עלה רק במעט על האסור; פרנסת הנאשם תלויה ברישיון הנהיגה שלו; עברו התעבורתי נקי או שאינו מכביד; מדובר בנאשם צעיר או מבוגר; הנאשם סועד את בני-משפחתו; הנאשם תורם לחברה בפעילויות התנדבותיות וכו'. אלה נסיבות שנלקחות בחשבון לעניין החמרה מעבר לעונש המינימום, אך אינן חריגות כדי לסטות ממנו, הדגיש חבש.
חבש ביקר את השופטים, שכדבר שבשגרה סוטים מעונש המינימום וזאת בניגוד לחוק ולפסיקת העליון, כשהם מנמקים זאת בביטויים עלומים כ"שקלתי", "לאור הבעייתיות" ו"אין צורך למצות את הדין". בכך הם פוגעים, לדבריו, "במערכת המשפט, בתדמיתה ובאמון הציבור" ומטילים עומס מיותר על ערכאת הערעור.
כן התברר כי בחלק מהמקרים השופטים הציעו לנאשמים בתחילת הדיון להודות באשמה תמורת הקלה בעונש (250 שעות עבודות שירות לתועלת הציבור ומספר חודשי פסילה בפועל), למרות התנגדות הפרקליטות. לדברי חבש, הדבר הפך לנוהג של ממש בבתי המשפט לתעבורה.
"הסדר טיעון נערך בין הנאשם לבין התביעה", הוא הדגיש. "בית המשפט לא ייטול חלק במו"מ לגיבושו של הסדר טיעון, לאור עקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית האדברסרית. ההליך שנוהל בבית משפט קמא לא כלל עסקת טיעון כלשהי, ואינו עולה בקנה אחד עם כללי הדיון הפלילי באשר הם".
חבש אף ביקר את נוהגם של שופטי התעבורה, שלא לעכב את ביצוע עונשי השל"צ שהם פוסקים.
למרות קבלת הערעורים, הסתפק חבש בתקופת פסילה של כ-20 חודשים בממוצע, בין היתר מאחר שחלק מהנאשמים כבר ריצו את השל"צ ומאחר שערכאת הערעור לא נוהגת למצות את הדין. (ע"פ 2699/08).