"הרפורטז'ה היא העיקר, רפורטז'ה זה מה שקורה לרפורטר כשהוא נוסע לאיזשהו מקום. אני נוסע פסימי, מהורהר, אולי מהורהר מדי; אני יוצא לדרך כדי לגלות מה שאחרים אומרים ומרגישים ומה שאני חושב ומרגיש במחיצתם", כתב עמוס אילון, העיתונאי והסופר, שנפטר הלילה והוא בן 84.
אילון, שנולד בוינה ב-1925, עלה לארץ ב-1933. בשנות ה-40 השתייך לחוגו של אורי אבנרי, ומשנות ה-50 החל לכתוב בעיתון "הארץ" כעיתונאי וכפובליציסט.
אמש נודע שהוא כבר לא יביט אחורה בבהלה מסוימת (כשם ספרו שבפתיח לו כתב את הציטטה שבראש הידיעה), אבל לנו הקוראים השאיר 12 ספרים המנתחים פרקים בציונות ובהיסטוריה היהודית, מתוך נקודת מבטו החודרת, הביקורתית, אך המהורהרת.
כתיבתו הספרותית שחלקה אסופת כתבות מתוך עיתונו "הארץ", היא פובליציסטית במהותה, והקימה לו מעריצים רבים אך גם מתנגדים רבים, ממש כפי שהיו לסדרת כתבותיו בעיתון. אילון שימש גם ככתב חוץ באירופה ובארה"ב, ופרט להפסקה קצרה בשנות ה-70, היה כתב מוביל ב"הארץ" עד ל-1986.
בין השאר כתב בסדרת מאמרים על הפילוג בקיבוצים ועל העלייה מצפון אפריקה. הסתכלותו הספקנית והאירונית על החברה הישראלית, יכולתו לצייר דמויות אנושיות על רקע ניתוחים מקיפים ועמוקים של תהליכים היסטוריים וחברתיים, שנבעה מהשכלתו ההומניסטית הרחבה, מיקמה אותו בשורה הראשונה של העיתונות בישראל. במהלך שנות ה-90, מצא עצמו יותר ויותר באיטליה וב-2004, קבע בה את משכנו. אמש נפטר בביתו שבטוסקנה, ממחלת הסרטן.