בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב הכיר, באורח חריג, באישה כמי שנפגעה בתאונת עבודה, למרות שהמומחה הרפואי שמינה קבע כי אין קשר סיבתי בין הנכות לפגיעה. השופט אילן איטח קבע כי אמנם אין קשר סיבתי רפואי, אולם קיים קשר סיבתי משפטי בין השניים.
לפי הפסיקה, בית הדין אינו כבול לחוות-דעת של מומחה רפואי, אולם עליו לייחס לה משקל מיוחד. עם זאת, "בשאלות הרפואיות יסמוך בית הדין את ידיו על חוות-דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן".
התובעת (67), עובדת ניקיון בבנק הפועלים, סובבה את כף-רגלה בעבודה, ובהמשך אובחנה כסובלת מקרע בגיד. הביטוח הלאומי סירב להכיר בפגיעה כ"תאונת עבודה", ועל כן היא פנתה לבית הדין באמצעות עוה"ד שמעון כץ ונדב רזון.
מומחה אורתופד ראשון שמונה קבע כי אין קשר סיבתי בין הנכות לתאונה, אך בקשת העובדת להחלפתו התקבלה, בעיקר משום שסטה בחוות-דעתו מהקביעות העובדתיות של בית הדין. המומחה השני קבע אף הוא כי אין קשר סיבתי. שני המומחים ייחסו את הנכות למצבה הרפואי של התובעת בעבר.
קשר סיבתי משפטי
"בבחינת שאלת הקשר הסיבתי נעזר בית הדין ביועץ מומחה רפואי מטעמו", ציין השופט, "אך המומחה אינו 'הקובע' בסופו של יום אם מתקיים קשר סיבתי. עניין זה מסור להכרעתו ולסמכותו של בית הדין, שצריך לשקלל את ההיבטים הרפואיים והעובדתיים ולבחון האם קם 'קשר סיבתי' משפטי", במקרה זה בין התאונה לבין אובדן כושר העבודה.
השופט ציין כי מאחר שהמומחה אישר שאובדן הכושר נגרם מהקרע בגיד, יש לבחון האם הקרע נבע מהתאונה, "וכאן מתגלה הפער בין המשפטן לרופא. ככל הנראה, מבחינה רפואית רובו המכריע של הקרע לא נגרם בשל האירוע התאונתי. המומחה העריך את תרומת האירוע להרחבת הקרע בכ-10%. תרומה זו, יחד עם העובדה שכף-רגלה המשיכה לכאוב ולכן לא שבה לעבודתה, מקימים את אותו קשר סיבתי משפטי בין האירוע לבין אובדן כושר העבודה. מצב זה כמוהו כ'קש ששבר את גב הגמל', ולכן די בו כדי להקים קשר סיבתי משפטי".
יצויין כי בית הדין האזורי בחיפה פסק מספר פעמים כי "בהיעדר קשר סיבתי רפואי, אין גם קשר סיבתי משפטי". (בל' 4084/03).