חברת החשמל לישראל, וזה מידע ציבורי, היא חברה כושלת, מסואבת, שמנה, אטומה, קטנונית, בזבזנית, סחטנית, מונופול ממשלתי ששחיתות אישית ותאגידית הם חלק, כזה או אחר, מהתבנית הגנטית של מהות קיומו.
דוגמה זעירה: נחשו כמה יועצי תקשורת מתפרנסים יפה מכספי תעריף החשמל שלכם.
אייל ארד - יועץ בכיר להנהלה
עמירם פליישר - ליחסי ציבור פיננסיים
בוריס קרסני - לוביסט, מפתה/ משכנע/ לוחץ ח"כים
ראובן אדלר - עד לא מזמן פרסומאי ויועץ אסטרטגי
מוטי מורל ורונן צור - יחצ"ני הוועד.
עד לאחרונה גם אבי קרטין ודני גוב - לארגון כתיבת טוקבקים. כנראה שיש גם עוד גוף או שניים, וכולם לצד דדי גולן, ראש אגף גדול ורחב לדוברות. וכל זה כאשר מדובר במונופול, שאין לו שום תחרות.
ועכשיו, בידיעה שנוצף בטוקבקים (בהתנדבות או בהזמנה המשולמת מכספי חשבון החשמל), טלפונים, איומים, מכתבים ותלונות, נכתיר את איש השבוע: עמוס לסקר, מנכ"ל חברת החשמל.
עשרות שנים מצליח הגוף הענק הזה, במחזור של 70 מיליארד שקל וחוב של 60 מיליארד שקל, עם 13 אלף עובדים, 5,500 גמלאים ועשרות אלפי בני משפחה שנהנים מסיר הבשר - לשאוב ולעכל את המנכ"לים והיו"רים שמונו לו.
חלקם היו חלושים ונרפים מראש, כי זה היה אינטרס הפריימריז של שרים שהיו מוכנים למכור את אמא שלהם כדי למצוא חן בעיני ועד העובדים. חלקם הגיעו כמנהלים ואנשי ציבור עם מעמד והצלחה מוכחת, גם מצה"ל, המשטרה וכוחות הביטחון. אבל תוך זמן לא רב כולם נמעכו, התמוססו והפכו (אינטרס אישי או לחץ בלתי נסבל) לחלק בלתי נפרד מהעיסה.
לפני כמה שנים, בנקודה זמן נדירה, מונו לחברה שניים, שכנראה יכולים לחיות לא רע גם בלי שימור הג'וב (מכובד, מקושר, מבטיח ומתגמל) בחשמל. היו"ר מוטי פרידמן, רו"ח מנהל שותף לשעבר בברייטמן אלמגור, המנכ"ל עמוס לסקר, שבא מבעלות וניהול עסקים פרטיים וגם יחזור אליהם.
הם באו לבצע שינוי, שיוביל את מדינת ישראל לשחרור מהעול ואת חברת החשמל ליציאה מימי הביניים. בתחילה הם פעלו במקביל לממשלה שכבר 12 שנים מדברת על רפורמה. כשהתברר כי ראש הממשלה ושרי האוצר והתשתיות לא מסוגלים להזיז כלום, הכינו השניים, כמי שעול הניהול מוטל עליהם, את תוכנית "מצפן". החברה תפסיק לפעול כגוש אחד, עכור, לא שקוף ובלתי מנוהל, שבו כל המיליארדים מתערבבים - ותפעל תחת מרכזי רווח. לזה לא צריך החלטות ממשלה ולא הסכמת ח"כים. זה ניהול. ניהול תקין. הבעירה של העובדים ניצתה מיד. הם לא רוצים שינוי. לא רוצים סדר. העיצומים נמשכו מעל חודשיים, שיא הפיצוץ היה אתמול, ג', בכנסת.
נכון לעכשיו קיימים שני מסלולים אפשריים, שניהם מאיימים על הוועד והם הסיבה להתלהטות היצרים שאנו עדים לה בימים אלה.
מסלול האוצר
בניית אלטרנטיבה לחברת החשמל. גובש על ידי רמי בלינקוב, ראש אגף התקציבים הקודם, עם מנהל רשות החברות אודי ניסן, שמונה לראש אגף התקציבים החדש. לצורך כך נרשמו שתי חברות ממשלתיות חדשות "חברת תחנות ייצור חשמל חדשות" ו"חברת ניהול המערכת". מונו דירקטורים, ומחפשים עכשיו שני מנכ"לים. הם יובילו מכרזים וינהלו הקמת תחנות ייצור חשמל, בלי קשר לחברת החשמל.
מסלול לסקר ופרידמן
בית הדין לעבודה בחיפה קבע כי הנהלת החברה וועד העובדים חייבים לנהל משא ומתן בתום לב וברציפות בעניין תוכנית מצפן והשלכותיה על החברה והעובדים, וזימן את הצדדים לסיכום, ב-1 באוגוסט. מאחר שוועד העובדים מתחמק מהתדיינות, אפשר שהשופט, בעוד חודשיים, יידרש לכפות עליהם את השינויים. ועד העובדים רועד. עכשיו רק צריך לראות מה יעשו "אבירי השולחן העגול" ובשלני "עסקת החבילה", עופר עיני ובנימין נתניהו.
stella-k@globes.co.il