יחסי הגומלין בין שופטי התעבורה לשופטי ערכאות הערעור עלו באחרונה לכותרות בשתי הזדמנויות. המחוזי בירושלים ביטל 16 גזרי דין של שופטי תעבורה שסטו מעונש המינימום שקובע החוק לעבירה של נהיגה בשכרות (שנתיים פסילת רישיון בפועל). אם לא די בכך, התברר ששופטי התעבורה הם שיזמו את ההקלה בעונש תמורת הודאת הנאשם.
זו לא הפעם הראשונה ששופטי התעבורה הירושלמים סופגים ביקורת מהמחוזי על הסטייה מעונש המינימום, תמורת הסכמת הנהג לרצות עונש של עבודות לתועלת הציבור. רק לפני מספר חודשים ביטל השופט משה רביד שני גזרי דין של השופטת שרון לארי-בבלי מאותן סיבות. שופטת התעבורה חשבה שאין סיבה לפסוק את עונש המינימום לשני נהגים שיכורים בעלי 40 הרשעות תעבורה קודמות. הסיבה המיוחדת לסטות מהעונש (כפי שדורש החוק) היתה הסכמתם לרצות עבודות לתועלת הציבור.
השופט רביד היטיב להגדיר זאת: "קשה להאמין כי נהג שנמצא אשם בעבירה של נהיגה בשכרות לא יסכים לבצע שירות לתועלת הציבור חלף פסילת רישיון הנהיגה שלו למשך שנתיים לפחות". הוא דיבר על הפגיעה במערכת המשפט, בתדמיתה ובאמון הציבור שגורמים גזרי דין אלה, וזאת מלבד בזבוז הזמן של ערכאות הערעור.
לנהג מכונית ההסעות, שעל-פי החשד רשלנותו גרמה לתאונת הדרכים בה נהרגו לפני כשבועיים שישה תושבי כפר קאסם, היו 44 הרשעות תנועה קודמות, רובן על נסיעה במהירות גבוהה מהמותר בחוק ועל אי-חגירת חגורת בטיחות. מידי כמה חודשים נתפסים "טייסים" נטולי כנפיים, שנוסעים במהירות מופרזת, כשגם לחובתם רשומות עבירות תנועה רבות קודמות.
זה כמעט בלתי נתפס ש"פצצות מתקתקות" כאלה ממשיכים להסתובב בכבישים באין מפריע. נכון שיש עבירות תנועה קלות יותר וחמורות יותר, חלק מהנהגים צברו את עשרות ההרשעות במשך שנים רבות ולא בתקופה קצרה, חלקם נהגים המבלים שעות רבות ביום על הכביש מתוקף עבודתם. ובכל זאת, הדעת אינה סובלת מצב זה. אולי צריך לקבוע מספר שרירותי של עבירות תנועה, מכל סוג שהוא, המביא לפסילת רישיון הנהיגה למשך שנתיים למשל.
לא לפרוטוקול
צריך לומר מילה טובה לשופטי בג"ץ ששמו קץ לבזבוזי הזמן של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, בנוגע לשימוע. ואגב בזבוזי זמן, האם בכל אחד מכ-13 השבועות שיחלפו עד לפתיחת משפטו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, נמשיך לסבול מצדו ספינים וניסיונות לדחיקת הקץ?