שר האוצר של ארה"ב, טימותי גייתנר, ערך בתחילת השבוע ביקור בסין, בעלת החוב הגדולה ביותר של מדינתו, כדי לחזק את אמון הסינים בכלכלה האמריקנית ולהבטיח כי הם ימשיכו להחזיק ולרכוש אג"ח ממשלתיות של ארה"ב.
גייתנר הבטיח לסינים שארה"ב תצליח לצמצם את הגרעון הפיסקלי לכ-3% מהתמ"ג ותדאג לכך שהתמריצים השונים לא יגרמו לאינפלציה גבוהה. זאת כאשר על פי התחזיות, גרעון ארה"ב יגיע בשנה הנוכחית ל-1.84 טריליון דולר - סכום הגדול פי 4 מהגרעון אשתקד והשווה לכמעט 13% מהתמ"ג של ארה"ב.
ובתוך כך, הסינים, שהחזיקו ברבעון הראשון של 2009, אג"ח של ממשלת ארה"ב בסך 768 מיליארד דולר, החלו להשקיע בסחורות כדי להבטיח את עצמם מפני ירידת ערכו של הדולר (זאת כנראה אחת הסיבות לכך שלמרות המיתון העולמי, מחירי הסחורות ממשיכים להאמיר). אין ספק שהסינים ממשיכים לחשוש מפני ירידה נמשכת של ערך הדולר, שיגרום לשחיקה נוספת של אג"ח של ממשלת ארה"ב, ולעליית התשואות עליהן.
בביקורו בביג'ין, שר האוצר האמריקני השתמש בשפה דיפלומטית ורפה, באומרו כי שער חליפין "גמיש יותר" יביא לגידול של ממש בצריכה הפרטית של סין, כשכוונתו האמיתית היא שהמטבע הסיני, היואן, יתחזק ביחס לדולר.
זאת בניגוד לקודמו בתפקיד, הנרי פולסון, שדחק חדשות לבקרים ובלי להתנצל בסינים לייסף את היואן, כדי לייצב את המאזן המסחרי בין שתי המדינות. לעומתו, השפה הרפה שבה השתמש גייתנר, והשחיקה הנמשכת של האג"ח הממשלתיות של ארה"ב, מצביעות על כך שהאמריקנים הפנימו עד כמה הם תלויים בסינים.
גייתנר ניסה גם לשים דגש על הציפיות באשר לעתיד השוק העולמי לאחר המשבר הנוכחי, ואמר כי "לאחר שההתאוששות תושלם, יהיה ניתן להשיג צמיחה גלובלית יציבה וארוכת טווח". קובעי המדיניות הכלכלית בארה"ב מקווים שאם יצרכו הסינים יותר והאמריקנים יצליחו לחסוך מעט יותר, אזי הגרעון המסחרי יצטמצם במידה ניכרת וכולנו נחיה בעולם טוב יותר.
אומנם נכון שהתלות הכלכלית בין ארה"ב לסין הולכת ומתהדקת, אך העניין הוא שחוסר האיזון במסחר בין ארה"ב לסין לא היה הגורם למשבר הנוכחי. האשם העיקרי הוא הפדרל ריזרב, שהציף את העולם בדולרים - וכך הצית את הביקושים לאשראי וטובין. סין רק הגיבה, והגדילה את הייצור על מנת לספק את הביקושים שהלכו וגדלו. במקום להפנות את הכנסותיה כלפי פנים, כפי שהיא עושה עכשיו (ובאיחור מה..) סין רכשה אג"ח של ממשלת ארה"ב וגם אג"ח מגובי משכנתאות וזאת אחת הסיבות להיווצרות בועת הנדל"ן.
"חוסר האיזון" של הכלכלה האמריקנית נוצר בעיקר כתוצאה ממדיניות מוניטרית חסרת אחריות של ה'פד' ופחות בגלל הפזרנות האמריקנית או מדיניות שערי החליפין המניפולטיבית של הסינים.
אין ספק שהסינים צריכים להפנות יותר משאבים כלפי פנים ושהאמריקנים חייבים ללמוד איך לחסוך. ואולם, חשוב יותר שארה"ב תחזיר את האמון שניתן לה, ותוכיח לעולם שאין בכוונתה להמשיך ולנפח את הגרעון התקציבי, וכך תימנע היווצרות אינפלציה גבוהה בהמשך הדרך.
לסיכום ניתן לומר שהבעיה העיקרית של ארה"ב היא ברמה המקומית והפנימית ופחות בזירה הבינלאומית - ביחסי המסחר עם סין. עם זאת, יש לזכור שהשפעתה של סין על הכלכלה האמריקנית הולכת וגוברת, ושביכולתה לערער את הכלכלה האמריקנית בהחלטה של רגע.
לשינוי המאזן הקרב ובא בין סין לארה"ב תהיינה השלכות כלכליות וגיאופולטיות בכל אזורי העולם.
אוריאל הרמן הוא עורך מדור וול סטריט ושוקי עולם באתר גלובס