במהלך השנים 2007-2008 חילקה עיריית תל-אביב יפו 1,156 דו"חות לאזרחים ובעלי עסק שעברו על החוק האוסר עישון במקומות ציבוריים. עיריית באר-שבע חילקה בתקופה זו 1,551 דו"חות - כך עולה מ"דו"ח האכיפה של החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים". את הדו"ח חיברה התנועה לחופש המידע בישראל.
שתי עיריות אלו חילקו את מספר הדו"חות הרב ביותר מבין העיריות והרשויות המקומיות הגדולות.
ממצאי הדו"ח במלואו ייחשפו במסגרת "הכנס הראשון לאכיפה אזרחית", שייערך ביום ה' הקרוב. הכנס נערך מטעם הפורום הישראלי לאחריות חברתית ואכיפה אזרחית בשיתוף עמותת "ידיד" והתנועה לחופש המידע ובסיוע של חברת פייזר וקרן ריצ'רד ורודה גולדמן.
לדברי מחבר הדו"ח, רועי פלד, מנכ"ל התנועה לחופש המידע, "בדו"ח עשינו שימוש בחוק חופש המידע ככלי פיקוח על עבודתן של הרשויות. הנתונים מראים שפיקוח כזה הוא אכן חיוני ואי אפשר לסמוך על הרשויות שיאכפו את החוק רק מתחושת המחויבות לשלטון החוק".
מחברי הדו"ח התמקדו ב-26 הערים הגדולות בישראל. מתוך העיריות שאליהן נשלחה בקשה למידע בנושא - העיריות הבאות לא מסרו כל מידע (ובכך הפרו את חוק חופש המידע): ירושלים, רמת גן, חיפה, בת-ים, כפר סבא, חדרה, בית-שמש, גבעתיים, לוד ונהריה. מהמידע שנמסר מעיריות בני ברק, אשדוד, נצרת, רחובות וקרית אתא עולה כי בערים אלה לא מתבצעת כל אכיפה של החוק.
רן מלמד, סמנכ"ל עמותת "ידיד" ויו"ר "הפורום לאכיפה אזרחית ואחריות חברתית", אומר בעקבות פרסום הדו"ח כי "הנתונים מציירים תמונת מצב עגומה של אכיפת חוק חשוב, גם אם לא פופולרי, שנחקק בישראל בתחום איכות הסביבה ובריאות הציבור".
להלן הנתונים שהתקבלו על מספר הדו"חות שחילקו בעיריות השונות בשנים 2007-2008: 1. באר-שבע - 1,551 דו"חות. 2. תל-אביב-יפו- 1,156 דו"חות. 3. חולון 731 דו"חות. 4. ראשון לציון 485 דו"חות. 5. פתח-תקווה 151 דו"חות. 6. אשקלון 60 דו"חות. 7. רמלה 53 דו"חות. 8. רעננה 30 דו"חות. 9. הרצליה 27 דו"חות. 10. נתניה 20 דו"חות. 11. מודיעין מכבים רעות 8 דו"חות.
מחברי הדו"ח מציינים כי "בקרב 3 מ-4 העיריות שהציגו את רמת האכיפה הגבוהה ביותר (ראשון לציון, באר שבע וחולון) - הנתונים מעידים על כך שהאכיפה הייתה בגל בודד בסמוך לכניסת החוק לתוקפו (חודשים נובמבר-דצמבר 2007). אולם מייד מששכך גל זה, נחלשה מלאכת האכיפה בצורה דרמטית". עיריית תל-אביב-יפו הינה היחידה המקיימת רמת אכיפה גבוהה יחסית לעיריות האחרות.
בדו"ח נבדקו גם המקומות שבהם חולקו הדו"חות מוסדות ציבור, קניונים ומקומות בילוי. מהנתונים עולה כי "כמעט ואין כלל אכיפה במקומות בילוי - וכי עיקר מאמצי האכיפה מתמקדים בקניונים ובמוסדות הציבור".
מחברי הדו"ח אומרים כי "מהנתונים עולה חשש לתופעה של "חיפוש המטבע מתחת לפנס".
עוד נבדק בדו"ח מספר הדו"חות שחילקו העיריות השונות לבעלי עסקים, שעברו על חוק העישון. מהנתונים עולה כי פרט לעיריית תל-אביב (שחילקה 156 דו"חות לבעלי עסקים), הפקחים כמעט שאינם רושמים דו"חות לבתי עסק. מחברי הדו"ח אומרים כי "בכך מסוכלת כוונת המחוקק להביא לאכיפה אפקטיבית של החוק באמצעות בעלי העסקים".
"ערים גדולות וראשיות אינן ערוכות לאכיפת החוק"
נתון נוסף שנבדק במסגרת הדו"ח הוא מספר הפקחים שהוסמכו לאכיפת החוק בכל רשות מקומית. מחברי הדו"ח מציינים כי "החוק מורה לעומד בראש כל רשות מקומית להסמיך פקחים שיפעלו בתחומה כדי לאכוף את החוק ולרשום דו"חות למפרים אותו"
מהנתונים עולה כי עיריית ת"א יפו הסמיכה 228 פקחים לצורך אכיפת החוק - מספר הפקחים הגדול ביותר. אחריה נמצאות ירושלים (83 פקחים), חולון (35 פקחים), באר שבע (23) וראשון לציון (20).
הכנסה מהקנסות
הנתון האחרון שנבדק בדו"ח הוא היקף גביית הקנסות בגין עבירה על חוק העישון. מהנתונים עולה כי עיריית תל אביב-יפו גבתה קנסות בגין הפרת חוק העישון בסך כולל של 1.66 מיליון שקל. לגבי שאר העיריות: עיריית חולון גבתה קנסות בהיקף של 226.6 אלף שקל, עיריית הרצליה גבתה קנסות בסך 62.8 אלף שקל, פתח-תקווה 46.8 אלף שקל, ראשון-לציון 34.3 אלף שקל, רמלה 15 אלף שקל, מודיעין 12 אלף שקל, ורעננה 6,820 שקלים בלבד.
מחברי הדו"ח מציינים כי "הקנסות עשויים להיות מקור הכנסה עירוני לכיסוי הוצאות בתחום המודעות ו/או מניעת העישון. מהנתונים רואים כי מרבית העיריות אינן זוכות לסכומים משמעותיים בעקבות האכיפה. היכולת לגבות סכומים כאלה טמונה ברישום דו"חות לבתי עסק כפי שנעשה בהיקף שהוא יותר ממינימלי - רק בתל-אביב".